יעקב א. לוסטיגמן
כולנו זכינו לקיים כמה וכמה פעמים את מצוות 'השבת אבדה', אבל סביר להניח שאף אחד מבין הקוראים לא זכה להדר בה כל כך כמו שמהדר בה הרב גרשון מרקוביץ תושב 'הר נוף' שבירושלים.
כשנחשפנו לפעילות המיוחדת של הרב מרקוביץ, נדהמנו. פנינו אליו וביקשנו לשמוע מעט על הפעילות שלו. הוא שיתף אותנו בשמחה, ובהמשך גם הסכים שנפרסם את סיפורו, כדי לחזק אחרים ולהראות שמי שמאוד רוצה, יכול לאסוף זכויות אדירות בהיקפים עצומים, אם הוא רק מוכן להשקיע מספיק כדי לזכות בהן.
"זה התחיל לפני יותר משנה", מספר הרב מרקוביץ. "אני חבר בקבוצה של תושבי הר נוף, ומקבל הודעות באופן שוטף על עניינים שונים מהנעשה והנשמע בשכונה שלנו.
"בין היתר, ראיתי שמדי פעם מעודכנים בקבוצה נתונים מדהימים: אנשים שהזמינו חבילות בדואר, מהארץ ומחו"ל, ופשוט שכחו לגשת לקחת אותן, אם בגלל שהמכתב של הדואר לא הגיע אליהם, או שהגיעה הודעה על כך שיש חבילה הממתינה להם אבל היא אבדה או נשמטה מזיכרונם.
"כך נוצר מצב שמדי חודש נשארות מאות חבילות בדואר, ואין להן דורש. אחרי תקופה הדואר מחזיר אותן לשולח, ומי שהזמין את החבילה עלול לספוג נזק כספי ועוגמת נפש מרובה.
"אחת העובדות בדואר, אשה יקרה עם לב יהודי חם, מפרסמת בכל פעם תמונות של כל החבילות הנשכחות, וחברי הקבוצה מתבקשים לזהות אם הם מכירים את השמות המופיעים על גבי החבילה, לעדכן אותם ולהזכיר להם שיש להם חבילה בדואר.
"אני זיהיתי כמה אנשים, והודעתי להם. הם כל כך שמחו, והבנתי שבעצם מדובר בהשבת אבדה אמתית.
"החלטתי שצריך להשיב אבדה גם לאנשים שאני לא מכיר באופן אישי. ופשוט התחלתי במלאכת איתור של כל אחד מהשמות המופיעים ברשימה.
"העובדת בדואר מפרסמת את התמונות כמעט בכל שבוע, לפחות שלוש פעמים בחודש. חשוב לציין אותה לשבח, כי זה בית הדואר היחיד בארץ שעושה דבר כזה. במקומות אחרים העובדים עושים את המוטל עליהם, ומשגרים את החבילות בחזרה לשולח, בלי להתאמץ יותר מדי, אבל היא כן מתאמצת ומפרסמת ואני ממשיך משם.
"במשך שנים רבות עבדתי כאיש תיקונים ושיפוצים. הייתי עושה תיקונים בבתים רבים, ועבדתי רק בהר נוף, כך שיצא לי להכיר המון המון תושבים בשכונה. נצבר אצלי מאגר נתונים גדול על התושבים, והשתמשתי בו כדי לחפש את בעלי החבילות.
"זאת לא עבודה קלה. מדובר בכ-100 חבילות בכל פעם, ואני עובד על זה שעות ארוכות, מחפש שם שם.
"ההצלחה בהתחלה לא גדולה, אני מצליח לאתר כ-20 אחוז מבעלי החבילות באופן ישיר, ומעדכן אותם על כך שהחבילה שלהם מחכה להם בדואר".
ומה עם 80 האחוזים הנותרים? החבילות שלהם הולכות לאיבוד?
"לא. אחרי שמצאתי בכוחות עצמי כ-20 אחוזים בסייעתא דשמיא, אני פונה לעזרת הציבור. אבל קשה לבקש מהציבור שיעבור על כל כך הרבה תמונות, ויקרא כל אחד מהשמות המופיעים עליהן, לכן אני מרכז אצלי את כל השמות, עושה מהם קובץ מסודר עם כל הפרטים הידועים על כל אחד מהנמענים של החבילות האבודות ומפרסם את זה בכמה וכמה קבוצות. בנוסף יש רשימת תפוצה רחבה מאוד במייל, עם כ-3,000 מיילים של דוברי אנגלית המתגוררים בהר נוף, וכך אני מפרסם ומבקש שכל אחד יבדוק את הרשימה לראות אם יש לו חבילה או למישהו שהוא מכיר.
"בתוך ימים אחדים, רוב החבילות כבר משודכות לבעלים שלהן. אנשים פונים אלי, אני שולח להם את התמונה של החבילה שלהם עם הפרטים המופיעים עליה, והם ניגשים לדואר כדי לקחת אותה.
"בדרך כלל יש לנו כ-90 אחוזי הצלחה באיתור הבעלים. כ-10 אחוז מהחבילות מוחזרות לשולח ונאבדות למעשה, וזה חבל מאוד".
אנשים מגיבים בהתלהבות? יודעים להעריך את ההשקעה?
"אני לא יודע אם אנשים יודעים כמה שעות עבודה זה מצריך, אבל הם בהחלט מתלהבים ומודים לי מעומק הלב. אני כל הזמן מקבל מכתבי תודה וטלפונים נרגשים מאנשים שפשוט שכחו שהזמינו חבילה, או זכרו שהזמינו חבילה אבל לא ידעו שהיא כבר נמצאת כי הם פשוט לא קיבלו שום הודעה על כך.
"כשאני שולח להם את התמונה של החבילה הנטושה, זה עוזר להם לא רק לדעת שיש חבילה, אלא גם לקבל אותה בדואר. אם יבוא מישהו בלי שום נתונים ורק יגיד שהוא חושב שיש לו חבילה, לא יוכלו לעזור לו, כי העובדים בדואר צריכים לדעת באיזה מדף החבילה מונחת, באיזה תאריך היא הגיעה וכדו'. אבל כשיש להם את התמונה זה קל הרבה יותר".
מה המסר שלדעתך אנחנו יכולים ללמוד מההשקעה שלך?
"בשביל מצוות וזכויות צריך להתאמץ קצת. מי שרוצה להרוויח צריך להשקיע, והיום יש כל כך הרבה אפשרויות לעשות חסדים עם אנשים, כשהמאמץ קטן יחסית לעומת הזכויות האדירות שאפשר לצבור באופן קבוע".
