הרב עקיבא שצ'רנסקי
אז אם נחפש לסכם במילה אחת את המושג 'יצירתיות', זה יהיה: גמישות. – גמישות מחשבתית, ראש פתוח, וחוסר התאבנות.
יש אחד, שכשנופל לו אפר מהסיגריה על שרוול החליפה החדשה, הוא נכנס מיד לתזזיתיות. הוא מגייס כוחות נפש של דביזיה צבאית שלמה, ומנחית את ידו השמאלית בכח ובעוצמה על גבי האפר. כשהוא מרים את היד, הוא מגלה, שאומנם תשעים ושבע אחוז מכוחות הרוע הוא הצליח לגרש, אבל את השלוש אחוז הנותרים, הוא כבר חמש דקות משפשף עם מים וסבון בהצלחה דחוקה.
לעומתו, השני, ניגש לבעיה בלי 'כבידות' ו'עוצמה מרבית'. נותן נשיפה קלה לכיוון האפר והוא כבר מזמן מאחורי כל הבעיה.
מי השקיע יותר כוחות? הראשון! מי השיג יותר תוצאות? השני!
במשל זה, ביטא המשגיח ר' גודל איזנר זצ"ל, את שתי הדרכים, במלחמה עם היצר בשעה שמגיעה מחשבה לא טובה. אם ניגשים אליה 'בעוצמה' ומתכוננים נפשית ל'מלחמת החיים', רק מגדילים ומעצימים את הבעיה. במקום זה אפשר בעדינות ובלוליינות לפתור את הבעיה בנשיפה קלה, בלי להשאיר סימנים וכתמים. לא עדיף?!
*
'ראש פתוח', זה גם אומר, להאמין שהפתרון נמצא פה לידינו ובזמינות. לא צריך להוריד אותו מהגלקסיה.
בשבוע שעבר סיפר לי יהודי, שהגיע לאירוע מכובד באיחור, כשהאירוע היה כבר בשיאו. התחושות היו לו מאוד לא נעימות. ואם לא די בכך, מארגני האירוע מיקמו את 'בימת הכבוד', סמוך לדלת הכניסה, כך שכל מי שנכנס, עמד מול "כיתת – עיניים – יורים" של קהל המשתתפים.
האיש סקר את האולם, וזיהה בפינת האולם מספר כסאות ריקים. וכמו שאתם מכירים את זה שנכנסים לאולם טישים וכדומה, ואתם מזהים מקום בפרנצ'ע שדליל יחסית באנשים, ורצים בחדווה, ומגלים שפשוט יש שם עמוד שמסתיר. כך גם מיודעינו גילה לצערו, ש'מאחורי כל כסא יש סיפור', ו'לא סתם' עשרות אנשים נשארו לעמוד מאחורה והשאירו את הכסאות מיותמים. פשוט, חלקם היו מלוכלכים, וחלקם עם רגל שבורה וכדומה. "…טישויים בכיס לא היו לי" – סיפר היהודי – "להישאר לעמוד כך באמצע, גם לא בא בחשבון. הבריק לי אז משמים ברוח הסדרה 'הדרך אל היצירתיות' לחפש את הפתרון המזומן פה לפני. לקחתי את הכסא השבור והנחתי אותו על הכסא המלוכלך".
כמה פשוט. כמה חכם.
*
אבל הסיפור הכי יפה של יצירתיות שמנעה מלחמת עולם, עוד לפני שהיא התחילה, זה 'סיפור הכיכרות ברחוב שפע חיים בירושלים'.
כביש 'שפע חיים' תוכנן מראש, כעורק מרכזי לחבר בין מרכז העיר לשכונות הצפון. הבעיה היתה שכביש המוגדר 'כעורק מרכזי', הוא באחריות משרד התחבורה. מה שאומר שכל החלטה לגביו, כמו למשל אם הוא יהיה פתוח בשבת או סגור, נתון בידי משרד התחבורה.
מי שגילה אז יצירתיות יוצאת דופן, היה האיש שהוכיח שאפשר ועוד איך, שיהיה ראש עיר חרדי בירושלים, בלי לעורר הסתה. ה"ה הרב אורי לופליאנסקי.
…"שתבין" סיפר לי לימים ר' אורי לופוליאנסקי "הפקידים במשרד התחבורה הבינו מצוין שאין שום היתכנות לכביש פתוח בשבת בלב השכונות החרדיות.
הבעיה היתה, כמו תמיד, 'המסגרת החוקית', היועהמשי"ם והבגצי"ם למיניהם.
מול הפלונטר הזה, הצעתי, שהיות ות מההגדרות החוקיות של 'כביש עורקי', הוא כביש שאין בו הפרעה לזרימה בתנועה, ורק בצמתים שמים רמזורים. אנחנו נבנה כיכרות ליד 'אולמי תמיר' ובכניסה לרחוב 'דורש טוב' ובכך נעביר את הגדרת הכביש לבעלות עירונית".
*
זה מה שהסבתות אומרות "מהפלונטר שהמוצלח יודע להיחלץ, החכם יודע ישר לא להיכנס".
לתגובות: 15335786304