"והגדת לבנך" (י"ג, ח')
גדולי ישראל בכל הדורות נודעו בחכמתם ובבינתם היתירה. נספר כאן דבר מופלא על מרן ה'קהילות יעקב' זצוק"ל, ששמעתי בשם גיסי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
האירוע התרחש בעיצומה של שמחת חתן וכלה ועורר מהומה רבה. כאשר היו החתן והכלה בחדר הייחוד עבר לפתע ביניהם עכבר! ולא סתם עכבר אלא עכבר גדול, ולא סתם גדול אלא עכבר גדול ושחור! למותר לציין שהכלה איבדה עשתונותיה וממש יצאה מכליה, עד שראתה בכך סימן לא טוב, שכביכול הזיווג הזה אינו שלה, ו… סירבה לצאת אל האולם, שם המתינו לה קרובות משפחתה וכל חברותיה.
משהגיעה השמועה להיכל השמחה הגיעו אנשים מכובדים וניסו להרגיעה ולשכנעה שאין בכך מאומה, אך העלו חרס בידם.
גם כשהביאו למקום אנשי מקצוע בתורת הפסיכולוגיה שניסו אף הם להסביר לה שהיא טועה, לא הצליחו ליישב את דעתה, הכלה עמדה על דעתה וטענה שהעכבר אינו מבשר טובות, ואף 'התחפרה' בעמדתה יותר ויותר.
"משסיפרו את הדבר לאבא שלי מרן זצוק"ל", המשיך הגר"ח קנייבסקי שליט"א לספר, "ביקש להביא את הכלה אליו. כידוע, הסטייפלער לא קיבל נשים, אבל במקרה הזה הוא קרא לכלה ואמר לה דברים כדלהלן: 'דעתי האישית היא שאת צודקת בדברייך, ובוודאי שאפשר לראות בעכבר שחור שנכנס לתוך חדר הייחוד כדבר נורא. אני סבור שהפסיכולוגים שאומרים לך שאת טועה – טועים בעצמם'. וכך חזר מרן זצוק"ל שוב ושוב על דבריו ואמר שהוא מצדיק את דברי הכלה.
"'אבל'- – – המשיך ה'קהילות יעקב' לומר לכלה, 'תשמעי גם מה שאומר לך עכשיו: את בוודאי מכירה את דברי חז"ל שאמרו שאין כתובה שאין בה מריבה, ואם חז"ל אמרו כך – הדברים צריכים להתקיים.
"'והנה כפי שסיפרו לי, ההורים שלך והוריו של בעלך הם אנשים הגונים וישרים, עדיני לב ואצילי נפש, שאינם מסוגלים לריב, ולכן עד לרגע זה לא התעוררה שום מריבה בכתובתכם.
"'אבל חז"ל הרי אמרו מה שאמרו, והדבר חייב להתקיים! בא הקב"ה והטיל את העכבר לתוך חדר הייחוד, כדי שבכך תתקיים ה'תגרא' שעליה דברו חז"ל, אבל מעכשיו ואילך הכל יהיה בסדר בעזרת ה', ותזכו להעביר את חייכם בנחת ובשמחה ומתוך מזל טוב'.
"דבריו של הסטייפלער השפיעו באופן מידי על הכלה, והכל שב על מקומו בשלום", סיפר הגר"ח.
מי אנחנו שנצטרך לאשר את חכמתו של גאון הגאונים, אבל ברור שהייתה בכך חכמה רבה, והסטייפלער הבין את מה שאף אחד מהפסיכולוגים לא הבין, וידע שהם אינם מצליחים לשכנעה מפני שהם הולכים נגדה ולכן היא 'מתחפרת' בדעתה יותר ויותר.
רק משהסכים מרן זצוק"ל לדבריה, ואמר לה שהיא צודקת בחששותיה, הצליח להחזירה לשיקול הדעת, ואז הזכיר לה את עניין התגרא.
רבים שואלים אותי: איך צומחים ונעשים "הרב אלישיב".
אינני יודע להשיב איך נהיים הרב אלישיב, אך אספר מעשה אחד שממנו ניתן ללמוד הרבה.
רבינו זצוק"ל לא הסיח דעתו מהתורה. למעלה מחמישים שנה עקבתי אחריו בהרבה מצבים, וראיתי שתמיד כשנאלץ לעסוק בצרכי צבור, ברגע שהסתיים העניין הנחוץ חזר בשקיקה אל דף הגמרא, הוא ממש 'בלע' את דפי הגמרא, ללא היסח הדעת כלל.
פעם נכנסתי אליו הביתה והנה אני רואה מכתב על השולחן. פתחתי את המכתב וראיתי שיש קושיא גדולה אותה שלח הגאון רבי משה מרדכי הלוי שולזינגר זצ"ל.
וכך כתב:
"הנה, ב'שו"ת נודע ביהודה' (מהדורה תנינא או"ח סימן נ) מובא, שפעם שאלוהו שאלה בעניין עירוב תחומין, וה'נודע ביהודה' השיב ואמר: 'כגון זו שאלה וצריכא עיונא, ואני היום טרוד בהכנה דרבה לנשואי בתי תחי' בר"ח הבא עלינו לטובה'. כלומר, קשה לי להשיב על השאלה כי אין לי צלילות הדעת מספקת עקב טרדת ההכנות לנישואי בתי.
"כמה זמן היה זה לפני החתונה? ובכן, בראש המכתב מופיע התאריך ח"י אב, והנוב"י כותב שהחתונה תיערך בראש חודש אלול, כלומר, שנים־עשר יום לפני החתונה.
"ה'נודע ביהודה' ודאי לא התעסק בבישולים ובהכנת סעודת הנישואין, לא דגים ולא קומפוט – היו לו מספיק עוזרים ומסייעים שיעשו זאת עבורו. ועם זאת, שנים־עשר יום לפני יום הנישואין חסרה לו צלילות הדעת הנדרשת כדי להשיב תשובה בעניין תחומין! הייתכן?!".
פניתי למרן הרב אלישיב ושאלתי אותו: "רבי, מה באמת פשר הדבר?".
והוא ענה בפשיטות: נאמר במסכת עירובין דף ס"ה שאביי העיד על עצמו שאם אמו הייתה מבקשת ממנו לבשל דייסה לא יכול היה ללמוד באותו זמן!
והרי מה נצרך לעשות כדי לבשל דייסה? להכניס מעט סולת עם מים לתוך סיר ולהעמידו על גבי האש. זהו! ואם היה מתבקש לעשות זאת, הדבר היה מפריע לו ללמוד!
מדוע? כי הראש מונח בעוד משהו, שצריך לבשל דייסה, וזה מפריע לעיונה של תורה!
"מדוע, אפוא, מתפלא אתה על ה'נודע ביהודה' ששנים־עשר יום לפני חתונת בתו היה טרוד? הלוא ברור הדבר שכשיש עוד משהו אין עיון!", סיים מרן הגרי"ש זצוק"ל.
(מתוך: הגדה של פסח 'חשוקי חמד')