צדיקי הדורות הפליגו במעלת 'נר חמישי', וביארו בזה, כי יום זה לעולם אינו יכול לחול בשב"ק (ואילו שאר ימות החנוכה יכולים להיות בשבת), והרי זה מורה על החשכות הגדולה שיש בו ביום, שהוא מרוחק ביותר מן הקדושה, וגם הוא בסוף החודש (כ"ט לחודש) במיעוט הלבנה, שאף זה מרמז על עובי החשכות בהעדר אור הלבנה לגמרי; ועוד, שישראל נמשלו ללבנה, וממילא 'מיעוט הלבנה' מורה על שפל המצב בתחתית – אמנם נר החנוכה מאיר אפילו את החושך הגדול ביותר, והרי זה מורה באצבע על גודל כח האור שיש ביום זה, שהרי בכוחו להאיר אפילו את עומק החשכה.
הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע היה דורש בלשון הגמ' (שבת לא.) "כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות, ומפתחות החיצונות לא מסרו לו, בהי עייל…" ונרמז בזאת על מי 'שלא מסרו לו מפתחות החיצוניות' – שגם בזמנים שמדליקים בהם על פתח ביתו מבחוץ עדיין אינו מתעורר, לרוב חסרון יראת שמים, אך ב'הי עייל' – לא בלשון תימה, אלא בניחותא, כי אכן בה"י עייל – בנר ה' יכול אף הוא להיכנס אל השער לה', לגודל קדושת אור נר החמישי.
(באר הפרשה)