האוכלים יחדיו באוטובוס בשעת הנסיעה, האם יכולים להצטרף לזימון? ומה הדין במטוס או ספינה?
הנוסעים באוטובוס, ובאמצע הדרך קבעו לאכול יחדיו כל אחד במקומו, האם נחשב הדבר לקביעות שמצטרפים יחדיו?
הלכה זו הביאה המשנ"ב בהלכות ברכת המזון (סי' קצג ס"ק כה [וכתב שפרטי הדין התבארו בסי' קסז ס"ק יב ודינם שוה]) וכתב (סי' קסז ס"ק סב) שאנשים המהלכים בדרך, אף שאמרו וקבעו לאכול בהליכתם, לא יזמנו כי ההליכה מבטל הקביעות. והביא המשנ"ב, שאם יושבים בעגלה אחת ואמרו נאכל יחדיו, הסתפק בזה המגן אברהם שאפשר שמצטרפים שאף על גב ששנוסע בעגלה כמהלך דמי, והליכה הרי מבטלת הקביעות, מכל מקום כיון שעל כל פנים כולם יושבים באגודה אחת, יש לומר דמצטרפין, וכן נוטה דעת האליה רבה להקל, ובספינה פשוט אף למגן אברהם שמצטרפים, כי זה קביעות גמורה. והביא (סי' קצג ס"ק כו) שהחיי אדם הכריע בזה לענין זימון שבשלשה יזמנו, אבל בעשרה יש לחוש להזכרת שם שמים לבטלה. והוסיף המשנ"ב שעכ"פ יזמנו בעשרה בלא שם שיוצאים בזה בדיעבד.
ומביאור החילוק בין עגלה לספינה, למדו הפוסקים אף לענין דין זימון באוכלים ביחד באוטובוס או במטוס. שהנה בשו"ע הרב (סי' קסז סט"ז) ביאר בחילוק הדין בין עגלה לספינה, שספינה אינה חשובה כמהלכת, אלא המים הולכים תחתיה והיא נחה לעולם על אותם מים, מה שאין כן בעגלה. ועל פי חילוק זה כתב בשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ג תשובה ט), וכן דעת הגר"ש וואזנר (ברכת שם פ"ב סל"ד אות ה), שיש הבדל בין האוכלים במכונית או באוטובוס לאוכלים במטוס, שהאוכלים במכונית או באוטובוס יזמנו אף בעשרה בלא הזכרת שם כעגלה, מה שאין כן האוכלים במטוס מצטרפים גם לעשרה ויזמנו בהזכרת השם, מאחר שהוא כקבוע והרוח דוחפתו ודומה לספינה.
אמנם במור וקציעה (סי' קסז) כתב לחלוק על חילוקו של המ"א ודעתו שהכל תלוי בשקיטת נסיעתם, בין בים ובין ביבשה כי אחר כוונת הלב הן הדברים, שבעגלה המתנדנדת ואופניה מרעישים שקשה לכוון דעתם לשמיעה, וכן בספינה כשיש רוח סערה, אין מצטרפים לזימון, וכשאין סערה, שיושבים שקטים אף בעגלה מצטרפים לזימון. והבית ברוך (על החיי אדם כלל מח ס"ז אות כט) כתב שהנוסעים ברכבת או במכונית וכל שכן הטסים במטוס מצטרפים לזימון. וכן דעת הגרח"פ שיינברג (חידושי בתרא) שמצטרפים, כדין היושבים בספינה, ולא הסתפקו אלא בעגלה הרתומה לסוסים.
אכן היושבים לאכול ברכבת שיש בה שולחנות ומקום מרווח לאכול, כתב הנימוקי או"ח (סי' קסז) שבוודאי מצטרפים, משום שנחשב לאכילה קבועה כבספינה, וכדין היושבים בבית, וכן כתבו הערוך השולחן (סי' קסז סכ"ו) והברכת הבית (שער יח ס"ד) בפשיטות שברכבת מצטרפים לזימון.
וכשאוכלים בזמן שהעגלה עומדת, כתבו בברכת הבית (שם ס"ג) ובשו"ת אור לציון (שם), שבוודאי מצטרפים יחד, וכן משמע בפמ"ג (סי' קסז א"א ס"ק כז).
האוכלים בגינה או במקום ציבורי, איזה נוסח יאמרו ב'הרחמן הוא ישלח ברכה מרובה בבית הזה'?
האוכל בבית השייך לעכו"ם, כתב הרמ"א (ס' קצג סעי' ג) שאינם מצטרפים לזימון שאינם קובעים עצמם לאכילה מפני יראת העובד כוכבים, וכן יש לחוש לסכנה אם ישנו את הברכה ולא יאמרו 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה', ולכן מתחילה אינם קובעים עצמם אלא כל אחד יברך לבדו.
וכתב המשנ"ב (ס"ק כז) שהאחרונים חולקים על זה, וכהיום המנהג שמזמנים, ובנוסח הרחמן יאמרו: 'הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בהליכתנו ובישיבתנו מעתה ועד עולם'.
ומכח זה פסק הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד ברכות מו, א), שאף האוכלים במקומות ציבוריים שאינם בית וכגון בגינות ציבוריות וכדו', שיאמרו בברכת המזון נוסח זה בהרחמן, ולא יאמרו 'הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה ועל שלחן זה שאכלנו עליו'.
עוד כתב המשנ"ב שם, שלענין נוסח 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה', אין בעיה לאומרו אף בבית השייך לעכו"ם, ומושם שהכונה ב'בעל הבית הזה', על בעל הסעודה.
והאוכלים במסעדה או בבית מלון, דעת הגרי"ש אלישיב (חשוקי חמד שם) שיש להם לומר 'הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה', אף על פי שהם משלמים לו על הסעודה, שכן אם בעל הבית לא היה מכין להם את הסעודה, לא היו אוכלים אכילה זו וכספם לא היה משביע אותם. אמנם לגבי הברכה המיוחדת שמברך האורח את בעל הבית 'יהי רצון שלא יבוש' וכו', מבואר במשנ"ב (סי' רא ס"ק ז) שהמשלם על סעודתו אינו מברכה, וראה שם מה שכתב הגר"י זילברשטיין לתרץ.