מאז הניתוח שעברה אמי שתחי', אנחנו מקיימים תורנות בין האחים מי יבוא לשהות עמה בשבת קודש. ביום חמישי שעבר התקשר אלי אחי, שהיה אמור לשמש בתורנות באותה שבת, ואמר בהתנצלות גדולה שהוא אינו יכול לנסוע לבני ברק לשבת זו, והוא מבקש שאחליף אתו.
הסכמתי בחפץ לב והודעתי בבית שאנחנו נוסעים לשבת. אשתי שתחי' הסכימה מיד, וכך מיהרנו לארוז מזוודות וחבילות, יצאנו לתחנה של 'שפע חיים' והמתנו לקו 422. התחנה היתה עמוסה, וכשקו 422 הגיע הוא כבר לא העלה אנשים, מפני שבתקופה זו מעלים עד עשרים נוסעים. חיכינו לאוטובוס הבא, וגם הוא כקודמו עבר על פנינו.
ראו הממתינים שזה המצב והחליטו לעזוב את התחנה לטובת התחנות הקודמות. הלכנו למנחת יצחק, ומשם לאוהל יהושע, עד שהגענו לתחנה ברחוב פתח תקווה. התחנה הלכה והתרוקנה, ואני אמרתי לאשתי, כי אני מאמין באמונה שלימה שבזכות מצוות כיבוד אב ואם שאנו מקיימים בנסיעה זו, לא נצטרך להטלטל לתחנות אחרות.
בסופו של דבר נשארנו רק אנחנו ויהודי נוסף ובתו. הוא פנה אלינו ואמר: "אני צריך לשלוח את בתי לבני ברק, ורואה שאין כל אפשרות לנסוע באוטובוס. אני רוצה להזמין מונית, אך הבעיה היא שאי אפשר לשלוח כך ילדה לבד. אני מבקש מכם טובה, שתסכימו להתלוות אליה. המונית, כמובן, על חשבוני".
הסכמנו, אלא מה? גם לעשות טובה ליהודי וגם לנסוע בצורה הנוחה ביותר לבני ברק, אל אמא…
(גיליון 'השגחה פרטית')
*
שלושת ימי ההגבלה הם אצלי קודש קודשים, בהם אני פורש מכל ומתעלה בתורה ברציפות. על מנת להצליח במשימה אני נוסע מירונה להתבודד ולהתכונן כראוי לקבלת התורה. בשעות קבועות מראש אני יוצר קשר להתעניין ולראות שהכל כשורה, וכך גם מתקשר להורי לכבדם ולדרוש בשלומם.
והנה התברר שאבא צריך לעבור הליך רפואי דחוף באשפוז. אמנם בדרך כלל אני מבין האחים מלווה את אבא, מאחר ויש לי יותר ניסיון בהליכים הרפואיים, אך במקרה דנן לא היה חסר מי שילווה את אבי, ואני חשבתי לתומי: אוסיף ואתפלל מכאן, במירון, להצלחת ההליך הרפואי…
אך בלילה נקפני ליבי ולא נתן לי מנוח. הרי כל לימוד התורה זה על מנת לקיים, והנה מגיע עת לקיים כיבוד אב בפועל ויש לי כל מיני תירוצים ואמתלאות שונות ומשונות? על אף שעשיתי את כל התיאומים הנדרשים דרך הטלפון, בכל זאת אינו דומה כשאתה בשטח בפועל ממש, או שאתה בשלט רחוק.
למרות הקושי הגדול שלי לשנות את התוכניות הקבועות לי שנה מראש, הרמתי טלפון לבית הורי והודעתי שמחר בשעה היעודה אתייצב בבית הרפואה ליד אבא ואלווה אותו בכל ההליך מקרוב. אחי התקשר לאחר כמה שעות וסיפר לי שאבא שכב במיטה חלוש, וברגע ששמע על בואי התיישב על מיטתו וקיבל כוחות מחודשים. שמחתי מאוד לשמוע שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
עתה כבר התחלתי לחשב איזה אוטובוסים עלי לקחת ממירון לירושלים ובאלה שעות, שהרי ישנה מגבלה על כמות הנוסעים בכל אוטובוס עקב הקורונה.
והנה בעודי מחשב חשבונות, מתקשר אלי בן דודי באקראי ודרש בשלומי. מששמע שאני במירון הציע לי טרמפ חזרה הביתה בשעות הערב, שאז גם הוא יגיע למירון ומשם הביתה… כך זכיתי להסעה ישירה ממירון לבית בהשגחה של ממש… גם אציין שזכיתי לאור מיוחד בחג השבועות הזה יותר מבכל שנה אחרת, ואין לי ספק שזה בזכות מצוות כיבוד אב ואם, שגדול תלמוד המביא לידי מעשה.
(גיליון 'טיב הקהילה')
