האדמו"ר מגור, בעל ה'אמרי אמת', הגיעה פעם אלמנה ופרצה בבכי. היא התקשתה לעצור את דמעותיה ותוך כדי בכיה סיפרה לרבי כי היא מתגוררת בדירה בשכירות, ומטה לחמה נשבר ואין לה כסף כלל, ביתה ריק וכעת בעל הדירה רוצה להוציאה מהדירה כיון שהיא לא שילמה עבורה כבר מספר חודשים.
האדמו"ר האזין לדבריה בקשב רב והורה לקרוא לבעל הדירה שמיהר להתייצב לפניו. שאלו הרבי: "כיצד אתה מוציא אלמנה מדירתה?"
"רבי", השיב בעל הדירה, "כבר חצי שנה שאיננה משלמת לי, ודירה זו עומדת להשכרה ומהווה עבורי מקור פרנסה, הסכמתי לוותר לה על חובות העבר של חצי שנה דמי שכירות, אבל עד מתי אאלץ לספוג הכל לבדי, ומדוע שלא ישאו גם אחרים בהוצאות השכירות, האם לא כל הקהל מחויבים לדאוג לאותה אלמנה?"
השיב לו האדמו"ר: "ישנה משנה המדברת על עבד שחציו בן חורין שכופין את רבו לשחררו, מפני תיקון העולם כדי שיוכל להתחתן, ושם לא מוזכרות טענותיך שראוי שכל הקהל ישתתף בפדיון העבד. רואים מכך", המשיך הרבי ואמר, "שכאשר הקדוש ברוך הוא מזמן מצוה לאדם עליו לראות בכך סימן מן השמים שזו המצוה שלו ועליו לקיימה בכל נפשו ובכל מאודו מבלי להפיל את האחריות על כתפי אחרים.
"אף במקרה שלך", סיים ה"אמרי אמת" את דבריו, "אותה אלמנה מסכנה נקלעה לדירתך, עליך להבין שהקדוש ברוך הוא שלחה אליך בדווקא ונתן לך הזדמנות לקיום מצוה חשובה זו ולהתקדם ולהתעלות בעבודת ה', ומי יודע כמה מצוה זו תגן עליך, לכן קיים מצוה זו בשמחה ואל לך לחפש תירוצים כדי להימנע מקיומה".