המעשה דלהלן אירע בקהילה גדולה בארה"ב בראשית התפתחותה. בני העיר שנוכחו שהקהילה הולכת ומתמעטת, החליטו להביא ת"ח שיפתח ישיבה במקום, ובכך יוכל לתחזק את רמת היהדות הכללית בעיר. וכך אכן היה, אותו ת"ח גדול פתח במקום ישיבה, אלא, שכיוון שהיה מיוצאי הישיבות העתיקות בליטא לפני השואה, לא היתה לו שפה משותפת עם בני הדור הצעיר באותם ימים בארה"ב, והשפעתו על הקהילה לא היתה רבה, ורבים לא ניאותו לשנות אורחותיהם כפי שביקש.
לנוכח הדברים, החליטו כמה מבני הקהילה, על דעת כמה מנגידי בעלי הבתים בעיר, להזמין כמה אברכים צעירים שלמדו בעברם בישיבת 'לייקווד' כדי שיפתחו ביהמ"ד לעצמם ברוח בני המקום, ואולי זה יועיל להביא להתרעננות רוחנית באיזור כולו. האברכים שלהם הוצעה ההצעה, הלכו לשאול את דעת מנהיג בני התורה בארה"ב באותם ימים, מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצוק"ל. הם פנו אליו בשאלתם: מחד, הקהילה נצרכת להם מאד, אך מאידך עלולים הם להיקלע למחלוקת קשה עם אותו ת"ח, שהשקיע מרצו וכוחו בעניין ללא הצלחה מיוחדת.
לאחר ששמע היטב הצדדים פסק להם רבי משה שלא לקבל את ההצעה, מאחר והדבר עלול להביא לידי מחלוקת, וכי עד כמה שהמצב גרוע כעת – מצב של מחלוקת גרוע פי כמה מכך, ומוויתור כזה לא מפסידים. האברכים קיבלו הדין באהבה והיוזמה לא התממשה.
והנה, כעבור שלוש שנים, כשהבין אותו ראש ישיבה בעצמו כי לא הצליח בתפקידו לשנות פני העיר מבחינה רוחנית בדיוק כפי שחפץ, נסע בעצמו ללייקווד וביקש מאחד מראשי הקהל – אותו עסקן שבשעתו ניסה לסייע לאברכים הנ"ל להגיע למקום – להשיג קבוצת אברכים בני עלייה שיבואו לדור בעירו ויסייעו לו להעלותה על דרך המלך. יוזמי הרעיון בשעתו, לא שיערו שהישועה תבוא כה מוקדם ובצורה כה מיוחדת… עתה הם שיחזרו מחדש את כל התכנון שעשו בעבר, ואכן עם בואם למקום ביוזמת אותו רב, הכניסו רוח חיים חדשה בעיר, פתחו בתי חינוך והעמידו את כל אורחות הדת והחינוך בקהילה.
כעבור שלושים וחמש שנים מאותה התרחשות ראשונה, בשיחה שקיימנו עם הרב הגאון רבי מ' רייזמן שליט"א, מאותם אברכים עמם התרחש הסיפור, הוא מגלה נדבך נוסף בסיפור השופך אור על ראייתו הרחוקה של מרן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל:
"באותה תקופה שבה רצינו להגיע בפעם הראשונה, אחד מראשי הבעלי בתים בקהילה הצר את צעדי רב המקום והקשה על מלאכת העשייה הגדולה. הוא חשש שהצעירים המתחנכים במוסדות התורה ולאחר מכן בישיבות, לא יוכלו אחר נישואיהם להגיע למשרה נאותה לכלכל את משפחתם. ספק אם אנו בהגיענו למקום היינו יכולים לשנות ולפעול כנגדו בשל מעמדו הרם בקהילה.
"אך כעבור שלוש שנים, חודש לפני פניית אותו רב, נפצע אותו נגיד בתאונה יחד עם גיסו לא הרחק מעירו, ובני משפחתו ביקשו לרפואתו שיחזקו אורחות התורה בקהילה כולה, כשהם יודעים כי זוהי הערובה הגדולה למענו. וכך, שכשבאנו אנו קבוצת האברכים למקום לבקשת אותו רב לסייע להפרחת התורה בקהילה, קיבלונו בני משפחתו בזרועות פתוחות, ואף שילמו לנו מהונם לצרכי המעבר וההתבססות במקום להחלמת אביהם.
"כך, אין ספק שהזמן שחיכינו רק היטיב עמנו, שכך קיבלונו בזרועות פתוחות והצלחנו לחולל מהפכה במקום, עד שכיום מרבית הנערים שמים פעמיהם לישיבות חשובות ברחבי ארה"ב וארה"ק, ואף נפתח במקום כולל אברכים שרבים מהם מבוגרי המקום.
"אין ספק שרוח מרן הגר"מ פיינשטיין זצוק"ל היא שעמדה לנו גם בראשונה, כשברחנו מהמחלוקת, ובמיוחד בפעם השניה כשהצלחנו במפעלותינו הרוחניים בצורה כה מיוחדת. נוכחנו כי מרן הגר"מ מביט נכוחה מהי טובת העם לדורות, בעוד שאנו ראינו רק מה שטוב עבורנו. ודומה הדבר לאותם מאתיים וחמישים איש שיצאו כנגד משה, שאף שידעו כי אם אין הצדק עמהם כל חבריהם ימותו עמהם, לא היה אכפת להם מכך, כי כל אחד ראה רק טובתו האישית ולא הביט על חבריו כלל".
(מעובד מתוך מאמרו של הרב מ' ברמן במוסף שב"ק קורח תשע"ז)