הרב אברהם פוקס
יום חמישי יב כסלו – יום הזכרון למהרש"ל שנפטר לפני קרוב לארבע מאות וחמישים שנה (שנת של"ד)
את הסיפור הבא סיפר המהר"ם שפירא מלובלין לתלמידיו לאחר שקרא אותו בפנקס החברה קדישא בלובלין. בעת שהמהרש"ל שימש ברבנות בעיר לובלין התגורר בה אברך חשוב בעל מעלות ומדות טובות. ויהי היום, קרה אסון בביתו ואשתו חלתה במחלה קשה. האברך טרח למצוא רופאים שימצאו מזור למחלתה, וכמובן התפלל להשי"ת, אבל שערי הרחמים ננעלו ונשמתה הטהורה נלקחה לגנזי מרומים. דאבונו וכאבו של האברך היה גדול עד מאוד.
ברחמי הבורא ית' טבע העולם שבדרך כלל אף כשהאבידה קשה מאד כעבור זמן מה השכחה מקהה את האבל והצער, אך במקרה זה האברך כלל לא שכח, ואף כשהיו אחר הייארצייט הראשון ישב ובכה מאין הפוגות, והיה שרוי בעצבות ומרה שחורה. קרוביו פנו לרבו המהרש"ל וביקשו שיחזק אותו ויתן מרפא לנפשו.
המהרש"ל קרא לתלמידו ושאלו מה זה ועל מה זה, מדוע להספיד זמן כה רב? נענה האברך וסיפר שזמן קצר לפני פטירת אשתו היא בקשה ממנו בשבועת תקיעת כף שלא ישא לעולם אשה אחרת, ובעת ההיא, כשהיתה מוטלת על ערש דווי, רצה לשמח אותה ונשבע לה. וזהו הגורם לצערו הגדול, שהרי הוא עדיין צעיר לימים ואינו רוצה לחיות כל ימיו יחידי, והלא יכול להעמיד דורות.
כששמע זאת המהרש"ל אמר לו: "אינך רשאי לציית לתקיעת כף, ועליך לישא אשה. ואין אתה צריך לירא, הדבר באחריות שלי".
לאחר ששמע זאת נכנס בברית האירוסין עם אשה חשובה ובהסכמת רבו נישא בשעה טובה, אך לא עברו ימים מועטים ומת האברך פתאום ל"ע, ותהום כל העיר על האסון הנורא הזה.
גם לאזני המהרש"ל באה השמועה אודות פטירת תלמידו ולפליאת הכל, הוא לא היה עצב מכך, וצוה לחברא קדישא שיעשו לו טהרה ולפני הקבורה יקראו לו, וכך עשו וקראו לו. המהרש"ל יצא יחד עם המלווים לבית החיים וצוה ליתן פתקא להחברא קדישא, שיתנו בידי הנפטר ולא יכסו את הקבר ותיכף יעזבו את המקום.
על הפתקא היה כתיב: "שלום לכם פמליא של מעלה, איך יתכן, והלא עשה דוחה לא תעשה שבתורה, גוזרני עליכם בכח התורה שתחזירו לי את האברך הזה"… דהיינו מצות עשה של פרו ורבו, דוחה לא תעשה של ולא יחל דברו.
וכך עשו החברא קדישא, ותיכף- ותהום כל העיר, האברך שלפני שעה אחת ליוו אותו והספידוהו, קם מקברו והתהלך ברחובות מלובש בתכריכים כאילו לא ארע מאומה!
פחד גדול נפל על הכל, וכולם סגרו דלתי הבית ומהם גערו בקולי קולות מגודל פחד.
וכל העיר רעשה מגודל כח תורתו של האב"ד, כי ראו תחיית המתים ממש לנגד עיניהם והיה קידוש השם גדול.
אך הכלה לא רצתה לדור עמו, מפני שפחדה לגור עם נפטר. גזר המהרש"ל בכח תורתו על שר השכחה שכל העיר תשכח את המעשה ואותו אברך זכה להעמיד דורות ישרים ומבורכים ולבנות בית נאמן בישראל והאריך ימים.
(ניצוצי אור המאיר)
ראשית כל תודה רבה מאד על הסיפורים הנפלאים והמחזקים!
חלקם נאמרים אצלינו על שולחן השבת. ישר כח!