סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: בחודש מנחם אב ה'תשע"ז בימי בין הזמנים נסע אברך מאלעד עם בני משפחתו לשהות יומיים בגליל – יום ד' וה' בשבוע, כשהוא מתכנן ללון בליל חמישי עם כל בני משפחתו בדירה ששכרו בעיה"ק צפת ת"ו. וכן עשו, אך דא עקא, שבדירה השכורה התפוצץ באותה שעה צינור מי שופכין העובר בכותל, והמים הנגרים השאירו סמנים וריח שאינו טוב, עד שבניו כיסו עצמם בעת שנתם עד מעל אפם למען ינצלו מאותו הריח.
בבקרו של יום פנה האברך לבעה"ב ואמר לו כי ברצונו לשלם על לילה אחד ולעזוב את המקום בגין הריח השורר בדירה. מכיון שכן אמר לו בעה"ב: "סע לשלום מבלי לשלם". אלא שהמעשה לא היה בהסכמת הלב של בעלת הבית, והדבר כאב לה מאד, מתוך מחשבתה שבימים אלו כשהדירות מלאות באורחים, עדיין שווה הדירה מספיק כדי לשלם בעדה…
וילך האברך למסעיו. והנה על אם הדרך בצאתו מצפת התקשר אליו מתווך המטפל בדירתו שבקרית ביאליק וסיפר לו על פיצוץ שאירע בצינור המים שבדירתו, כשהמים נוזלים אל דירת השכנים מלמטה – שאינם שומרי תו"מ ולא כדאי לו להתעסק עמהם… ובתוך כדי דיבור הוא מוסיף לבשר לו כי השוכר שהיה בדירתו החליט לצאת מהדירה. האברך הורה למתווך שיזמין מיד בעל מלאכה שיתקן את כל הנדרש. נתברר שהעבודה גדולה ארוכה וכבדה, ובסופה נדרש האברך לשלם סך 45,000 שקל.
בהגיעו לביתו מצא כי מכונת הכביסה שלו נשברה והיא ממלאה את כל ביתו במים. וכך הלך מאז 'מחיל אל חיל', משבירה לתיקון ומתיקון לשבירה, וכל זה רק בעניני 'צינורות ומים' עד שהגיעו ההפסדים וההוצאות לסך 70,000 שקל. גם כל מתעניין שהובא לדירתו בקרית ביאליק מצא בה איזשהו חסרון – כנגד שכל אנושי ולא אבה לשכור אותה.
מכיוון שכן ערך האברך חשבון בנפשו והבין שאולי כל זה בגין טינה בלב שיש לאשה אחת מבני ישראל על אודות התשלום שלא שילם בגלל צינור המים, וגמלה בלבו החלטה לסלק את חובו.
ביום שלישי פרשת וירא [ה'תשע"ח] לפנות ערב, פנה האברך אל מארחו בצפת: "הב לי מספר חשבון הבנק שלך ואפרע לך את 300 השקל שקבענו כדמי שכירות באותו לילה". אמר לו המארח: "הטבת עשות, כי האף אומנם שאני מחלתי לך על דמי השכירות אבל בני ביתי – בעלת הבית לא הסכימה לכך, ואפילו בערב יום הכיפורים כשהזכרתי לה שתמחל לכם ותסיר מליבה את הטינה כנגדכם, אך היא בשלה, לא ולא, לפלוני אינני יכולה למחול".
ממשיך רבי אלימלך בידרמן ומספר: "ביום חמישי אחה"צ התקשר אלי האברך ואמר בהתרגשות: 'הנה בידי אישור מהבנק שלי שבשעה 2:31 העברתי לחשבונו סך 300 שקל, ומיד לאחמ"כ בשעה 2:35 התקשר אלי המתווך שעתה הצליח לחתום חוזה שכירות עם שוכר לדירה שבקרית ביאליק על סך גבוה יותר לכל חודש'…
"והלימוד לדידן, כי אף הצודק בדרכו לא יעמוד על שלו כשהדבר גורם טינה בלב, כי מה הרוויח זה – 300 שקל לעומת הפסד של 70,000 ה"י. על כן אל נא אחי תרעו לריב עם נהג המונית על שקל יחיד ומיוחד או כיו"ב עם שאר בעלי מלאכות, שימו לבכם ללבו של רעכם לבל יכאב לו הלב ע"י מעשיכם ואז ח"ו יבואו 70,000 כנגד 300… ודעו נא, כי מידה טובה מרובה והמוותר מממונו לאחרים יתברך ממעון הברכות בכל מיני ברכות וישועות לרוב, וכבר שיבחו חז"ל את איוב על שוותרן היה בממונו".
(ע"פ באר הפרשה)
1/607