עובדא הווה אצל ה'בית אהרן' – ושמעתי עובדא זאת כמה פעמים מאאדמו"ר זי"ע – שקרא פעם לשני אברכים וציווה עליהם לעסוק ב'ראשית חכמה' שער הגיהנום, ובואו אלי לאחר ג' ירחים (כידוע שחיל ורעדה יאחזון במי שלומד 'שער' זה בו מתואר בפרוטרוט כל סדרי גיהנום)…
אחר כג' חדשים חזרו השניים אל הרבי. נכנס הראשון שהיה אברך בעל כובד ראש וענה לרבי ששאלו מה ראית ב'ראשית חכמה' – "נבהלתי כהוגן ופחד יאחזני"… הרגיעו הרבי כי 'אב הרחמים' יושב במרומים…
משיצא הראשון ופגש בשני שהיה 'קל בדעתו'… שאל הלה את הראשון: מה אמר לך הרבי? ומסר לו דברים כהוויתם… כשנכנס השני ונשאל מהרבי מה למדת בראשית חכמה, ענה בקור רוח מה שלמד, וראו על פניו כי נקט בידו את הפסוק 'הנה קל ישועתי ולא אפחד'… אמר לו הרבי: לא, לא, כל מה שראית אינו אלא משל… הרבה יותר ממה שכתוב כאן מוכן בשמים למי שממרה את פיו של הקב"ה…
משנכנס אברך שלישי שאל את הרבי: 'ילמדנו רבינו' מה האמת? אמר לו הרה"ק: אלו ואלו דברי אלוקים חיים, כי המקבל את הדברים כפשוטם 'ויש דין למטה', אזי אין דין למעלה, ואילו מי שמיקל ומזלזל בזה, אזי ח"ו…
אף לענין ימים הללו ייאמר כן. המקבלם כפשוטם יינצל מהדין, וינהגו בו מן השמים בחסד וברחמים ויכתבוהו ויחתמוהו לחיים טובים ולשלום.
וכן כתב הרה"ק הבית אהרן זי"ע (נצבים עמ' קל ד"ה והתחיל.) וז"ל: "והעיקר צריך כל אחד ואחד להמשיך עליו היראה באלו הימים באיזה אופן שיהיה – כשיש דין למטה אין דין למעלה. וזהו פירוש המדרש 'כשישראל עושין המשפט… ועושה עמהם צדקה'. ואופן היראה – אם הוא מאותן המכירים קצת וקרובים להשי"ת בוודאי יש להם יראה ופחד באותן הימים – יראה עילאה. ואם לא – מאימת הדין נפשי תבחיל. צריך מאוד לירא ולפחד וזהו העיקר, ואז הקב"ה עושה עמם צדקה" עכ"ל.
וכך היה שגור בפי הרה"ק הרמ"ח סלאנים זי"ע לכל אלו שהיו מתייראים אימתא יתירא, כי לא 'חברה גזלנים' יושבים למעלה, אלא 'אב הרחמים' יושב בשמים ויש לנו לבטוח בו כי יציל את בניו מן הדין.
ובזה יתבאר מה דאיתא ב'תנא דבי אליהו' (רבה פ"ג) 'יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי', כי אם כן זוכה ל'יראתי', בוודאי יש מקום ל'שמחתי'…
(באר הפרשה)