מעשיו מעידין
מנהגו של רבינו זצוק"ל היה תמיד לתת מתנות לכל מי שהיה עושה עמו טובה, כך היה נוהג עם ה'הויז בחורים', וכך גם עם האברכים שנתלוו עמו בנסיעותיו לכל מקום. תמיד דאג להכיר טובה למי שעזר וסייע לו. אפילו כשהיה נוסע עם גויים, היה נותן להם טיפ… וכן גם כשהיה יוצא רבינו ב'גאז סטיישן' לצרכיו, היה קונה איזה דבר להכיר להם טובה.
אפילו קודם נסיעתו ממעלבארן, זכר לקרוא אליו את כל היהודים שתמכו והחזיקו בו ועזרוהו בכל ענין, בכדי להודות להם על מעשיהם ולהיפרד מהם כראוי. ואף ממש קודם נסיעתו ל להעיראפארט ביקש להיפרד מהרופא הדגול הר"ר יונתן צבי פינצו'בער הי"ו, שהתמסר לרפואת רבינו בכל כוחו.
"רבינו זצוק"ל, היה משתתף בשמחות קידושים בשבת בבוקר רק בביהכנ"ס, כי קשתה עליו הטרחה לילך לקידושים בבתי אנשים. והנה כאשר זכיתי לשמש בקודש, להיות "הויז בחור' אצל רבינו זצוק"ל, ערך אבי מורי את הקידוש לשמחת האופרוף שלי בביתנו ולא בביהכנ"ס מכמה סיבות. אך מה גדלה התרגשותנו כאשר רבינו הופיע בביתנו לקידוש, בכך הראה את הכרת טובתו על היותי לעזרתו! וזה היה בשנותיו האחרונות, שכבר קשתה עליו ההליכה, וטרח והלך דרך ארוכה רק בגלל היותי 'הויז בחור' אצלו" (מפי הר"ר דוד הויכהייזער הי"ו).
"התגוררנו בעיר מאנטעווידעא בעת כהונת רבינו זצוק"ל שמה. עמדתי לקראת נסיעה לישיבת 'תולדות אהרון' באר"י ללימודי שם. באותה תקופה היה חסר מלמד למחצית היום באחת הכיתות הנמוכות של הת"ת, ורבינו זצוק"ל החליט שאוכל לשמש כמלמד לחצי יום, כי לא הייתה הקהילה גדולה כל כך למצוא מי שימלא המשרה.
"אני כמובן חפצתי לנסוע והתכוננתי לנסיעתי כרגיל, ובהגיע יום נסיעתי, כבר הזמנתי טעקסי לנסוע להעיראפארט, ובאותו זמן נתוודע לרבינו שאני עומד לנסוע. מיד בא אלי לביתי, והפציר בי שאשאר בעיר למלאות מקום המלמד החסר. כשראה שרצוני לנסוע בכל אופן, אמר: 'דו וועסט נישט דערלייגן פון דעם!' (תרגום חופשי: אתה לא תפסיד מכך!) וכך הסכמתי להישאר. כמובן שרבינו ירד מיד לשלם על הטעקסי שהזמינו לשווא, ואני נשארתי ללמד בת"ת עד שמצאו ממלא מקום אחר.
"אני לא ירדתי לסוף דעתו, שאמר לי שאני לא אפסיד ממה שאשאר בעיר. אבל רבינו בעצמו לא שכח זאת לעולם. מה שהחזיר לי על מילים אלו שיצאו מפיו, לא אשכח לעולם…
"וכך היה מעשה: תמורת הסכמתי להישאר, היה לומד עמי חברותא בכל ליל שישי משך כחצי שנה, הלכות טריפות החמורות, וזאת לא אשכח שהיה לומד בעמידה ובלי מנעלים לרגליו, בכדי שיוכל ללמוד כל הלילה בלא להתנמנם!! ובל נשכח שאז היו לו 6 ילדים קטנים בביתו, והיו לו די טרדות לערש"ק, אבל בלילה היה עוסק בתורה בהתמדה עצומה!
"כמו כן היה לו שיעור קבוע עמי בספר משלי, והיה לומד הפסוקים ומוסיף מדיליה פירושים נפלאים בדרכי המוסר על כל פסוק. ועוד זאת עשה עמדי, שבכל עת שהגיע הקצב עם שאלה על עוף וכדומה, ה"ה הרה"ח ר' אליעזר קליין ז"ל היה קורא גם לי, להראות לי השאלה, בכדי שיהיה לי 'שימוש' כראוי על שאלות למעשה. איני זוכר שום תקופה בחיי שלמדתי כל כך הרבה, וכל כך היתה לי תועלת מהלימוד כמו בתקופה ההיא. כל זה עשה עמי רק על דבר הכרת הטוב שהסכמתי להישאר ללמד בת"ת!" (מפי הגה"ח רבי שלמה הירש שליט"א, מחשובי חסידי 'תולדות אהרן' בן הגה"ח ר' מרדכי הירש זצ"ל, מלמד מומחה בעיר מאנטעווידעא).
מידת הכרת הטוב של רבינו מן המופלאות היתה. ויעיד על כך הסיפור הבא: בימיו האחרונים בעיר מעלבארן, קודם נסיעתו לארץ ישראל, ביקש ממני לסדר עוד עצרת תפילה רבתי של כל הקהילה, אנשים, נשים וטף, שיתפללו ויתחננו על רפואתו השלמה. היה זה אחר שכבר היו בעיר כמה וכמה פעמים בתקופה ההיא כינוסי תפילה ובקשה למענו. וכך הווה, שהיתה עצרת גדולה והיתה התעוררות רבתי אצל כל העם למען רפואתו השלמה.
וכששאלוהו מדוע כל כך רצה לעשות עוד עצרת תפילה, ענה ואמר: "באמת חשבתי שמא איני ראוי כלל שיבקשו רחמים עבורי… אך אחר כך החלטתי בדעתי, שיותר כדאי שיתפללו עבורי, דכיוון שיש לי הכרת הטוב רבה מאוד לכל בני הקהילה, שכמעט כל אחד עזר לי פעם אחת משך שלושים השנים הללו, א"כ צריך אני להכיר להם טובה. ועכשיו עשיתי חשבון כזה: חז"ל אמרו 'כל המתפלל על חברו, נענה תחילה', א"כ במה שיתפללו הציבור בשבילי, תהיה זו טובה ותועלת בשבילם, שהם יוושעו תחילה, שהלא התפללו בשבילי ומגיע להם להיוושע בדבר ישועה ורחמים, על כן ביקשתי שכולם יתפללו בשבילי, ועי"כ נמצא שהחזרתי להם טובה!!" (מפי המשב"ק הרה"ח ר' מרדכי זלמן פיקסלער הי"ו).
כתב רבינו בספרו הנפלא 'ויצב אברהם' עה"ת, וזה תוכן דבריו שם בשם צדיק אחד: "לכאורה מה הטעם שאנו אומרים ומתפללים בראש השנה שנזכה לשנה טובה ומתוקה? הלא הוא נראה לכאורה כפל לשון, דאחרי שאומרים 'שנה טובה' מה מוסיפים בזה 'ומתוקה'?
"אמנם, באמת הכל הוא לטובה, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ומ"מ מבקשים מהשי"ת שנזכה לראות ולהרגיש את הטובה, ושטוב זה יהיה מתוק. כיוון שבוודאי תהא ממילא שנה טובה – מוסיפים לבקש שתהא ג"כ שנה מתוקה, היינו שנראה ונרגיש את הטוב ולא נחשבהו למר!".
"דרכי בשנים האחרונות היתה לסדר קודם ראש השנה, באטלעך (צנצנות) דבש עם סטיקער, לברכת 'שנה טובה' מאת כולל 'בית יוסף', ורבינו זצוק"ל היה מחלקן בליל ר"ה, כשבאו כולם להתברך בברכת 'לשנה טובה'.
"רבינו זצוק"ל היה מברך את כל הדבש בביתו קודם יו"ט. והיה מברך בקול: 'די אלע וואס וועלען עסען פון די האניג זאלן זיין גיבינשט מיט א זיס יאר!' (תרגום חופשי: כל אלו שיאכלו מהדבש שיתברכו בשנה מתוקה).
"פעם אחת אמרתי לרבינו, אולי יחתמו את שמו של רבינו על הבאטלעך דבש, והציבור יותר ייהנה ממתנת הכולל על ידי כן. כמובן שרבינו מיד הסכים, בשביל לרצות את הציבור ולהרוויח למען עמלי התורה בכולל 'בית יוסף'. אני הזמנתי את הסטיקער'ס עם חתימת יד קדשו, שם כתוב: 'שנה טובה ומתוקה, ברכת ה' בכל העניינים לכל תומכי ואוהדי כולל בית יוסף'. הסטיקער'ס הגיעו רק בערב יו"ט, ואני נכנסתי לרבינו לקבל הסכמתו להדביק הסטיקער'ס עם שמו על הדבש לכבוד ראש השנה.
רבינו עיין בסטיקער, ולא היתה דעתו ניחא עם הנוסח על הסטיקער. לתמיהתי אמר: 'און וואס איז מיט די אידן וואס שטיצען ניטש די כולל, זיי דארפן אויך א שנה טובה ומתוקה!' (תרגום: ומה עם היהודים שלא מחזיקים את הכולל, הם גם צריכים שנה טובה!) כי רצה לכתוב ברכה לכל ישראל, ולא רק למי שתורם עבור הכולל. אמרתי לרבינו שעתה כבר ערב יו"ט, ואי אפשר להדפיס אחרים. כששמע רבינו זאת, הסכים בתנאי שלשנה הבאה אחליף את הנוסח. וכן הווה, שבשנה אחר כך שניתי את הנוסח וכתבנו ברכה לכל ישראל" (מפי בעל המעשה, המשב"ק הרה"ח ר' מרדכי זלמן פיקסלער הי"ו).
"בשנים האחרונות בעת סעודת שב"ק ויו"ט אצל רבינו, היו באים הרבה נכדיו וניניו לשהות בצלו. כמובן בשעת הסעודות שיחקו הילדים, והרעישו בקולותיהם וצעקותיהם כדרך הילדים, שהפריעו לרבינו מאוד.
"פעם אחת כשהיה ממש רעש גדול מן הילדים, שמתי לבי וראיתי שיש לו איזו הרגשה של חסרון מנוחה מזה, אך מידתו היתה למצוא בכל מקום את החלק הטוב במקום להצטער, לכן מיד באותו מקום ובאותו זמן, מצא חלק טוב בכל הרעש הזה, וכך עשה: פתאום ראיתי שעלתה על פניו שמחה יתירה, ותיכף התחיל לומר פשעטי'ל שעלה ברעיונו כעת חיה, וכך אמר:
"'הלא בעת ברית מילה, נהוג בעלמא להתפלל תפילות ובקשות, ובסוף יש נוסח שמסיימים בתחינה, שיכללו תפילה זו עם בכיות הרך הנימול ויתקבלו כולם לטובה. וכן ידוע מספה"ק שבזכות בכיית הנימול, אנו זוכים שגם תפילתנו עולה ובוקעת רקיעים. ובכן, אפשר לומר גם, דבעת סעודות שב"ק, אנו מזמרים שירות ותשבחות לקל חי, ואנו משתוקקים שיתעלו הזמירות לכבוד שמו יתברך, אמנם, יש לחשוש שאין אנו חשובים, ואיך נוכל להיות בטוחים שיתקבלו עבודותנו כלפי שמיא? לכן עשה ה' עמנו חסד, שהילדים שוחקים וצועקים, והבל פיהם של תינוקות של בית רבן שאין בהם חטא בוודאי עולה למעלה, ובזה אנו סמוכים ובטוחים שגם קול זמירותנו ועבודתנו, נתקבל בשמים יחד עם קולותיהם של אלו, ויעלו ויעשו כתר למלכינו ונחת רוח לבורא יתברך שמו!', עכד"ת הנפלאים.
"ואכן מאותה שבת והלאה, היה שש ושמח כשהילדים היו עושים רעש, ומיד היה חוזר על דבריו הנ"ל, תוך הנאה ושמחה שבוודאי עתה יתקבלו מעשינו בשמים! ומאז ראו בחוש איך שקולותיהם של התינוקות גרמו לו לשמחה". (מפי הרה"ג ר' יואל קאהן שליט"א, נכד רבינו).
(מתוך העלון 'יעידון ויגידון' גליון 8 תשע"ח)
1/126