"כתב הרמב"ם בחיבורו הלכות דעות, וזה לשונו: דרך ברייתו של אדם, להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך, צריך אדם להתחבר אל צדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם; ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר: הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם; ואומר: אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.
וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רָעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה, ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים. ואם היו כל המדינות שהוא יודען ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים – יֵשב לבדו יחידי. ואם היו רעים וחטאים שאין מניחין אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג כמנהגם הרע – יצא למערות ולחוָחים ולמדבריות, ואל ינהוג עצמו בדרך חטאים".
[נפוצות ישראל פרק א]