סיפור מופלא על רוח הקודש שנצנצה בבית מדרשו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל בעדות אישית: בספרו 'איילת השחר' עה"ת פרשת וארא על הפסוק "כבד לב פרעה", כותב מרן הגראי"ל בזה הלשון: "במדב"ר איתא, מה הכבד כועס, אף לבו של זה נעשה כבד, עכ"ד. א' הגיע לשוויץ בשנת תרצ"ט וסיפר כי הפרופסור של המוזיאון מלונדון שנמצאים בו הגופות החנוטים של מצרים אמר, דכשעסק בגופו של פרעה ראה שלבו עשוי מבשר כבד והשתומם, וא"ל את המדרש הנ"ל".
סיפר אחד המשפיעים שליט"א (שמעתי את הסיפור מגיסי ששמע את הסיפור מפיו), העוסק רבות בהשבת 'פירות הנושרים', בחורי חמד שנשרו מדרך ישראל סבא רח"ל לדרך הישר והטוב, שהנה יום אחד מופיע אצלו בחור המבכה לפניו מר את גורלו, שלאחרונה החלו לצוץ במוחו הרהורי כפירה רח"ל ואינו מאמין כלל בתורת משה עפ"ל. נטל המשפיע את הבחור והוליכו לביתו נאוה קודש של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שם ביקש מהגראי"ל שיסייע לבחור היקר, בהוסיפו שהמקרה המדובר נוגע מאוד ללבו, והוא מבקש בכל לשון של בקשה שיואיל הגראי"ל לסייע לבחור ולחזק אמונתו.
כשמוע הרב שטיינמן את דבריו, החל לספר לבחור את הסיפור האמור בתחילת הדברים, על לבו של פרעה שנהפך לכבד, וכך בסיפור זה רצה להוכיח לו כי התורה כולה אמת היא ומעוגנת במציאות. לאחר שיצאו מביתו של הרב שטיינמן, ראה המשפיע את הבחור כשהוא ממרר בבכי ועיניו דומעות. לשאלת המשפיע על סיבת הבכי, השיב הבחור תשובה מפליאה: "דע לך, שהתדרדרות שלי החלה בו בשעה שלמדתי את דברי המדרש האמורים שלבו של פרעה היה כבד, ולא האמנתי ששייך שיהיה כן במציאות, ומיני אז הפכתי לכופר מוחלט בכל הקשור לאמונה ותורה שנתנה מסיני. ומה מפליא הדבר שדווקא במדרש זה הוכיח לי הרב שטיינמן את אמיתות התורה…"
(מתוך אסופת מכתבים שנשלחו למערכת קובץ גליונות, ויגש תשע"ח)