בספרו 'מנחת יהודה' (עמ' 118, 'רוחות מספרות') מגולל המקובל הגה"צ רבי יהודה פתייא זצוק"ל חלום מופלא שחלם בשנת תרע"ה, בזמן ששררה מגפה בעירו בגדד.
"ראיתי לכתוב פה מה שחלמתי בשנת תרע"ה, ליל שבת יתרו כ"ב בשבט שעה שמינית.
"ראיתי כאילו אני הולך בצד מזרחה של בגדד, עיר מולדתי, אשר בצד מזרח הנזכר דרים שם עניים ודלים. ונדמה לי שעוד הלאה, הרחק מבתי העניים כמאה אמות, יש מקום מקורה כדמות האכסדרא, ואין לה שום כותל, רק היא עומדת על ארבעה עמודים העומדים בארבע פינות האכסדרא. ותחת הגג היו עומדים שם כמו ארבעים או חמישים אנשי צבא, אשר היו מכבר בתוך העיר ויצאו אל מזרח העיר להינפש שם.
"ומלבוש כולם היה צמר שחור, מלבד רוחב אצבע המקיף על זרועם ועל חלקת צוארם, שהיה מצמר אדום תפור על גבי השחור. והיו עומדים ומביטים ומתבוננים על צדדי העיר, כאילו רוצים לדעת את הנעשה בעיר ואת המעשה אשר הם עושים שם. כי בימים ההם היתה מגפה בעיר, לא תקום פעמיים צרה.
"ואני הייתי רחוק מהם כמו עשר אמות, ולא השגיחו עלי כי לא נפלה הבטתם עלי. ונדמה לי כי אלו אנשי הצבא – הם הם אשר היו נוגפים ומכים את אנשי העיר.
*
"ואני נתרחקתי מאצלם וניגשתי אצל שער חצר של עני אחד, מאותם הבתים שבצד המזרח הנזכרים לעיל, ושם אצל השער היו עומדים שלושה אנשים יהודים זקנים עניים, ואני באתי ועמדתי אצלם, והייתי מתאונן ומצטער על המגפה, ואמרתי לאותם השלושה זקנים:
"על עניין אחד אני מצטער מאוד, והוא, כי בזמן שהיה בית המקדש קיים היו לנו נביאים, וקודם שתבוא איזה צרה, בוא יבוא הנביא בדבר ה' ויגיד לנו חטאינו ופשעינו, ויתרה בנו שנשוב אל ה' מאותו העוון והחטא אשר בידינו, ואם לאו – יבוא על שונאי ישראל כך וכך רעות. והיו ישראל חוזרים בתשובה מאותו העוון, והקדוש ברוך הוא קורע את אותו הגזר דין מעליהם, ותתבטל הגזרה ההיא.
"ואפילו שפסקו אחר כך הנביאים בבית שני, על כל פנים היו לנו בעלי רוח הקודש או משתמשין בבת קול או בעלי חלומות אמיתיים, המגידים לנו סיבת הצרה ההיא.
"והן עתה בעוונותינו הרבים חסרנו כל, ובבוא איזה צרה לא נדע שחרה ועל איזה דרך נפנה לבטל הגזרה. ונמשלנו כמו הרב הרודה את תלמידו וכמו האב המייסר את בנו ואינו אומר לו שמסיבת חטא פלוני הוא לוקה. אהה עלינו ועל רוע מזלנו, כי נלקה בלא התראה ובלא ידיעת העבירה שאנו לוקין עליה. ועוד קשיא לאלקינו, האם איש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף.
"והעולה על גביהם, כי האנשים החטאים עצמם, בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם, והאנשים אשר הם תמימי דרך, הם אשר נלכדים בעוונם. מארי דאברהם, הטוב לך כי תעשוק. השופט כל הארץ לא יעשה משפט.
*
"ועוד אני מדבר עם אותם שלושת האנשים ומטיח דברים כלפי מעלה, קרבו אלי שלושה אנשים מן אותם אנשים המשחיתים ואמרו לי:
"'דע, כי גזרת מגפה זו, היא על אשר שיש אנשים אוכלים נבלות וטרפות ובשר בחלב בבית האכסניא של הנכרים. ולא עוד, אלא שגם בהאכסניא של ישראל מבשלים איסורים כאלו. ועוד יש כמה אנשים שמבשלים בביתם בשר נבלה וטרפה ובשר בחלב.
"'והנה, אפילו שאפשר לכם לתקן את האכסניא של ישראל, הגידה נא לנו, האם תוכלו למשול גם על האכסניא של נכרים שלא לבשל בשר נבלה וטרפה, או על שארית האנשים המבשלים איסורים כאלו בביתם? כי מן הנמנע הוא זה. ואם כן, מה בצע אם נגיד לכם סיבת המגפה, ולכן אותיות 'מאכל' נעשו צירוף 'מלאך' המשחית בעם'.
"אמרתי להם: אם כן, לא ילקו רק אותם האנשים האוכלים איסורים בלבד.
"אמרו לי: 'דע לך, כי אף על פי שאנחנו נקראים משחיתים, עם כל זה יש לנו רחמנות, ואנחנו חסים על הבריות. והעניין הוא, כי כל אותם האנשים האוכלים נבלות וטרפות ובשר בחלב, כל שמותם הם נכתבים אצלנו, וכבר נגזר עליהם מיתה אם לא יחזרו בתשובה. ושאר בני אדם החוטאים בשאר עוונות וחטאים, אינם נכתבים אצלנו. אבל אם נפגע בהם בדרך, יש לנו רשות להכותם נפש או שלא להכותם.
"'והנה, אם אנחנו מכים וממיתים רק לאותם הנכתבים בפנקס שלנו, הלא יספיק להם יום אחד או יומיים להמית את כולם, שהרי דינם כבר נגזר ונחתם, ואין בית דין של מעלה צריכים עוד לישב ולעיין בדינם. אך אם נעשה כן להמית אותם ביום אחד או ביומיים, ידוע תדע כי רוב אנשי העיר ימותו מן הפחד ומן הבהלה, ולא ישיגו ארחות חיים.
"'אבל מרוב חמלתנו שאנחנו מרחמים על הבריות, אנו מכים גם שאר אנשים שאינם כתובים בפנקס שלנו, אלא שרובם הם עוונות; אמנם, הואיל ולא נגזר עליהם מיתה, רק שאנחנו פגענו בהם, אם כן, צריכים בית דין העליון לישב ולעיין בדינם האם ראויים הם למיתה או לאו – ובכל המשך הזמן של עיון הדין, לא יוכל עוד אותו המשחית להכות את כל חי, אפילו מן הנכתבים בפנקסו, עד שיגמרו הבית דין את פסק הדין של אותו האיש. ונמצא שבין כך ובין כך לא ימותו כל כך בני אדם, וגם אותם האנשים הנכתבים למיתה, אפשר שחוזרים בתשובה ונקרע גזר דינם ולא ימותו, וגם לא ימותו שאר בני אדם מרוב הפחד והחרדה. כך הוא דרכנו ומנהגנו לטובת הבריות.
"'והנה בשבוע שעבר ביום חמישי כ' בשבט, המטיר ה' ברד בעיר, כי נהפכו אותיות 'דבר' ונעשו צירוף 'ברד'. לכן נתקבצנו אנחנו אלה פה באכסדרא, עד אשר נראה מה יהיה תיקון בעיר.
"'ואם תסתפק בדברינו אלה ותאמר הלא חלום הוא ואינו מעלה ומוריד, אנחנו נותנים לך סימן ותדע שאמת הוא – והוא, כי תדבר אתה ושני אנשים עמך עם איש אחד האוכל נבלות וטרפות, ותעשו לו התראה שלא יאכל עוד. ואם מאן ימאן ויסרב, תאמרו לו: 'והואיל ואתה מסרב לדברינו, גוזרים אנחנו עליך שביום פלוני בשעה פלונית תוכה במגפה ובשעה פלונית תיפטר' – ותראו שכך יהיה בלא תוספת ובלא מגרעת, ובזה תדע שחלום אמת הוא'.
*
"וראיתי שאחר שגמרו דבריהם עמי, הפכו פניהם ויצאו מן העיר הם וכל חבריהם מן שער המזרח של העיר. ובעודם בשער העיר, באו עוד מאה ועשרים משחיתים אחרים לסייע למשחיתים הראשונים להכות באנשי העיר. וכשראו כי משחיתים הראשונים עצמם הם יוצאים, היו אלו המאה ועשרים מתפלאים ואומרים בלחש: 'אם כן, על מה סבלנו טורח הדרך לבוא לעזרת משחיתים הראשונים, מאחר שגם הם יוצאים מהעיר'. וראיתי שעמדו כולם בשער המזרחי של העיר.
עד כאן ראיתי. וביום חמישי ד' לחודש אדר פסקה המגפה מישראל אף על פי שהייתה עדיין נוהגת בנכרים".
1/339