קדושת חול המועד
כתב הרמב"ם: "שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ובתענית. וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו, שנאמר ושמחת בחגך… אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה, יש בכלל אותה שמחה לשמח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו (1)
שלא יהיה כשאר ימי החול
כתב הרמב"ם: "חולו של מועד אע"פ שלא נאמר בו שבתון, הואיל ונקרא מקרא קודש, והרי הוא זמן חגיגה במקדש, אסור בעשיית מלאכה, כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהם קדושה כלל… ולא כל מלאכת עבודה אסורה בו כביום טוב, שסוף העניין בדברים שנאסרו בו, כדי שלא יהיה כיום חול לכל דבר, לפיכך יש מלאכות אסורות בו ויש מלאכות מותרות בו".
את קביעת המלאכות האסורות הותירה התורה לחכמים(3), שקבעו שחמישה סוגי מלאכה מותרים בחול המועד:
א. מלאכה שהיא לצורך אוכל נפש.
ב. דבר האבד.
ג. צורכי המועד באופן שיעשם מעשה הדיוט.
ד. צורכי רבים.
ה. פועל שאין לו מה לאכול.
הלכות חול המועד עקורות הן ואין למדין זו מזו. וכתב בספר החינוך:
"וכלל זה יהיה בידך שהלכות מועד כהלכות שבותי שבת שאין לך לדמות ולהוציא בהן דבר מדבר, כי פעמים תמצא לרבותינו ז"ל מתירין מלאכה כבדה בעניין אחד ופעמים יחמירו על הקלה בעניין אחר"(3).
על-כן, יש לשאול חכם בכל שאלה המתעוררת בהקשר למלאכה בחול המועד.
בפתח החוברת, הוצבו שאלות מעשיות לדוגמא, תן לחכם ויחכם עוד. (גם בחוברת 'ערבי פסחים' – תשנ"ט, פורסם מאמר מורחב על איסור מלאכה בחול המועד).
מצות שמחה באכילה
כתב בשלחן ערוך הרב: "בזמן שבית המקדש היה קיים היו אוכלים בשר שלמים לשמחה, ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים, אין יוצאים ידי חובת שמחה אלא ביין שנאמר: "ויין ישמח לבב אנוש"(5), אבל בשר אין חובה לאכול עכשיו כיון שאין לנו בשר שלמים, ומכל מקום מצוה יש באכילת בשר כיון שנאמר בו שמחה"(6).
"בשר" – הוא בשר בהמה(7), ויש הסבורים שבימינו יוצאים גם בבשר עוף(8).
"יין" – הכוונה ליין המשמח, כלומר: יין ולא מיץ ענבים (אף שלעניין קידוש יוצאים במיץ ענבים)(9). מי שקשה לו לשתות יין או שהיין מזיק לו, ישתה מיץ ענבים(10).
מצוה על כל אחד לשמוח כראוי במה שמשמחו, ולכן יש להרבות גם בשאר מאכלים המענגים(11).
לכתחילה מצוה לאכול פת פעמיים בכל יום: בלילה וביום(12).
השמחה בנשים וקטנים
חז"ל מדגישים, שבכלל מצות שמחת המועד הוא לשמח 'כל אחד ואחד כראוי לו', כפי שנאמר: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך והלוי והיתום והאלמנה והגר אשר בשעריך"(13).
בהתאם לכך נפסק ברמב"ם: "הקטנים נותנים להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטים נאים כפי ממונו, והאנשים אוכלין בשר ושותים יין שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין, וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר, ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים"…(14)
זהירות מהוללות וקלות ראש
הרמב"ם הפליג מאוד בחומר הזהירות מהוללות וקלות ראש וז"ל:
"כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא יימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה והקלות ראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות, ולא נצטווינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל, שנאמר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב (מרוב כל)"(15). הא למדת? שהעבודה בשמחה, וא"א לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות"(16)
איסור מלאכה בחול המועד
רמב"ם שנינו בגמרא(17): "כל המבזה את המועדות (כלומר, שעושה מלאכה בחולו של מועד), כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר: "אלהי מסכה לא תעשה לך", וסמיך ליה: "את חג המצות תשמור"(18).
עוד אמרו חז"ל: "המבזה את המועדות, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא"(19).
בטעם חומרת האיסור כתב הרבינו יונה: לפי שהמועדות נקראו בתורה 'מקראי קודש', על כן אין לו חלק לעוה"ב מפני שחלל קדשי ה'(20).
כבוד המועד
בגדי חול המועד – יש לכבד את חול המועד בכסות נקייה כביום טוב. ונוהגים לפרוש מפה על השולחן כמו ביום טוב(21).
שמחת המועד – כדי שישמח אדם כראוי בשמחת הרגל קבעו חכמים ש'אין מערבין שמחה בשמחה'. לפיכך אין נושאים נשים במועד(22).
אמנם, מותר לערוך 'אירוסין' – שמחת תנאים בחול המועד(23), (אך יש שהחמירו לתת רק דברי מזונות וכדו' ולא סעודה ממש)(24). כמו כן מותר לעשות שאר סעודות מצוה בחול המועד(25).
תפילת חול המועד
חולו של מועד, ערבית שחרית ומנחה, מתפלל כדרכו (שמונה עשרה) ואומר יעלה ויבוא בעבודה – בברכת 'רצה'. שכח לומר 'יעלה ויבוא', אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר ל'רצה', וממשיך בתפילתו, אם נזכר לאחר שעקר את רגליו חוזר ומתפלל תפילת שמונה עשרה.
ברכת המזון – בברכת בונה ירושלים אומרים 'יעלה ויבוא'… את יום חג המצות (הסוכות) הזה.
אם שכח לומר 'יעלה ויבוא', אזי אם נזכר קודם שאמר את השם מברכת בונה ירושלים חוזר ל'יעלה ויבוא' וממשיך כסדר. וכן אם נזכר לאחר שאמר את השם מברכת בונה ירושלים, יסיים למדני חוקיך ויחזור ל'יעלה ויבוא'(26).
אם כבר סיים 'בונה ירושלים' ועדיין לא התחיל ברכת 'הטוב והמטיב', אומר ברוך אתה השם אמ"ה אשר נתן(27) מועדים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג המצות (הסוכות) הזה, ואינו חותם, (ויש שפסקו לומר בלי שם ומלכות)(28).
אם כבר התחיל ברכת הטוב והמטיב – אינו חוזר.
הלל – לאחר חזרת הש"ץ אומר 'חצי הלל' (ובחול המועד סוכות 'הלל שלם').
קריאת התורה – בכל יום מימי חול המועד קוראים ארבעה קרואים בפרשת המועדות שמוזכר בהם מענייני חג הפסח. חז"ל נתנו סימן לקריאת ימי הפסח: 'משך תורא קדש בכספא פסל במדברא שלח בוכרא'(29).
אם החליף את סדר הקריאה קוראים ביום שלאחריו את הפרשה שדילג(30).
תפילת מוסף – לאחר שקראו בתורה מתפללים תפילת מוסף של יום טוב, ומזכירים בתפילה מקרבנות היום שהוקרבו בבית המקדש.
שבת חול המועד
יש לזכור לכוון מחדש את שעון השבת ששונה בערב פסח להדלקה מאוחרת לכבוד הסדר. יש להביא בחשבון את שינויי השעות,עקב תחילת הפעילות של 'שעון קיץ'.
'חייב אדם למשמש בכיסו ערב שבת עם חשיכה'(31). במיוחד אמורים הדברים לשבת זו החלה באמצע חול המועד, בהם הולכים עם בגדי שבת, ועלול להימצא בכיס דברי חול ומוקצה.
הדברים אמורים גם לגבי ערב שביעי של פסח.
תפילות היום – מתפללים ערבית שחרית ומנחה כמו בכל שבת, ומוסיפים בברכת העבודה – ברכת 'רצה', את תפילת 'יעלה ויבוא', כדי להזכיר בה את החג.
יוצרות – בהרבה קהילות נהגו לומר בתפילת שחרית יוצרות שנתקנו על בסיס פסוקי מגילת שיר השירים, הנקראת בשבת זו.
שיר השירים – נוהגים לקרוא בציבור מגילת 'שיר השירים' לפני קריאת התורה, לפי שנזכר שם מעניין יציאת מצרים. ויש שאף נהגו לקרותה מתוך מגילה כשרה שנכתבה על קלף ולברך עליה(32).
קריאת התורה – כאמור בשבת חול המועד קוראים שבעה קרואים בפרשת כי תשא 'פסל'. ומתחילים לקרוא מהפסוק: "ראה אתה אומר אלי", עד: "לא תבשל גדי בחלב אמו", ומפטירים ביחזקאל(33) בהפטרת 'העצמות היבשות' – "היתה עלי יד ה'", העוסקת במתים שהחיה יחזקאל(34), לרמז אל הגאולה העתידה ותחיית המתים שתהיה בחודש ניסן.
בברכת ההפטרה נהגו ברוב קהילות אשכנז, לומר כמו בכל שבת, ואין מזכירין בברכת ההפטרה את חג הפסח לא באמצע ולא בחתימה(35).
תפילת מוסף – מתפללים תפילת מוסף של יום טוב, אולם מוסיפים להזכיר גם את שבת. כן יש להוסיף גם פסוקי המוסף של קרבן שבת – קודם קרבנות היום של חג הפסח, ו'ישמחו במלכותך'.
התעלות רוחנית
לימוד תורה – יש להרבות בלימוד תורה בימי חוה"מ. חכמים הוסיפו ואסרו מלאכות בחוה"מ 'כדי שיהיו אוכלים ושותין ושמחים ויגעים בתורה'(36). מכאן שימים אלו לא נועדו להרבות בטיולים וכדו', ובפרט בפסח שבו נזהרים במנהגים שונים בענייני האכילה וקשה להקפיד כראוי כשנמצאים מחוץ לבית.
עליה לרגל – מנהג קדום לעלות לרגל לירושלים בימי חוה"מ ולשפוך שיח על יד שריד בית מקדשנו(37).
הקבלת פני רבו – כתב בתלמוד ירושלמי: "והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד(38) – והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא כל מבקש ה', מכאן שכל "המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה"(39).
הרמב"ם הביא דין זה להלכה, שמן הראוי להקביל פני רבו ברגל(40).
———-
1. רמב"ם הל' יום טוב פרק ו' הלכה יז.
2. שם פרק ז' הלכה א.
3. ספר החינוך מצוה שכג.
4. ספר החינוך שם.
5. תהלים קד, טו.
6. שולחן ערוך הרב סימן תקכט סעיף ז, ביאור הלכה סי' תקכט ד"ה כיצד.
יש הסוברים שגם בזמן הזה חובה לאכול בשר – נימוקי או"ח סי' תקכט, ביה"ל שם.
7. ב"ח סימן תקנא. ורק אם ידו משגת לקנותו, כמבואר במ"ב ס"ק יא שם.
8. בספר חול המועד כהלכתו פ"א ס"ה, מביא דעת כמה פוסקים שיוצאים בזה"ז גם בבשר עוף.
9. פסקי הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, חוה"מ כהלכתו פ"א ס"י.
10. ספר פירות האילן פרק א.
11. חוה"מ כהלכתו פרק יא סעיף יג
12. משנה ברורה סימן תקל ס"ק א.
אם קשה לו, די שיקבע סעודה אחת על פת – נימוקי או"ח. ובשו"ע הרב סי' קפח סעיף י כתב, שלכל הפחות יאכל מיני מזונות.
13. דברים טז, יד.
14. רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הל' יח.
15. דברים כח, מז.
16. רמב"ם שם הלכה כ.
17. פסחים קיח, א.
18. שמות לד, טז-יז.
19. אבות פרק ג משנה יא.
20. רבנו יונה, אבות שם.
21. פמ"ג סי' תרלט במ"ז אות א, ערוך השולחן סי' תקל.
22. שו"ע סי' תקמו סעיף א.
23. שם בשער הציון אות ד.
24. חול המועד כהלכתו פ"א סל"ב.
25. משנה ברורה סי' תקמו ס"ק יא.
26. משנה ברורה סי' קפח ס"ק כב.
27. כ"ה נוסח הרמב"ם הל' ברכות פ"ב הי"ב וכ"ה, בשו"ע הרב ובסידור הגר"א.
וי"א 'שנתן', ועי' בזה בכף החיים סי' קפח אות כה ובחול המועד כהלכתו פ"א הע' לז.
28. שו"ע סי' קפח סעיף ז, מ"ב ס"ק כה ובבה"ל שם, ברכי יוסף – הובא בשערי תשובה סימן קפח סעיף ז.
29. מגילה דף לא, א.
30. שו"ע הרב סימן תצ סעיף ט.
31. שבת דף יב, א.
32. רמ"א סימן תצ סעיף ט, ובמ"ב ס"ק יג.
33. יחזקאל טז.
34. מגילה דף לא, א, וברש"י שם.
35. רמ"א שם, ובמשנה ברורה ס"ק טו-טז. (אמנם בשבת חול המועד סוכות – כן מזכירים, כמבואר שם הטעם.)
36. ירושלמי, הובא במ"ב סי' תקל.
37. ר"ן תענית דף ב.
38. שמות לג, ז.
39. ירושלמי עירובין פ"ה ה"א.
40. רמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ה הל"ז, וע"ע בשו"ת נובי"ת סי' צד.
(22) סוכה דף מז, שו"ע סי' תצ סעיף ז.
(23) שמות טו, יט.
(24) יסוד ושורש העבודה.
(25) ליקוטי מהרי"ח בשם ספר שערי רחמים מהגר"א.
(26) משנה ברורה שם סק"ז, ילקוט שמעוני פר' אמר רמז תרנד.