העבדים בשבת
* עבד גוי שהתנה עם אדונו בשעת קנייתו שלא ימול ויטבול, אך מקבל עליו את שבע מצוות בני נח, מותר להחזיקו למרות שאינו מל וטובל. ואם אינו מקבל עליו אף את שבע המצוות – בארץ ישראל אסור להחזיקו.
* עבד שנִמול וטבל לשם עבדות – אסור בכל איסורי שבת כישראל; וישנה חובה מיוחדת על האדון למונעו מעשיית מלאכה, אף לצורכו של העבד עצמו.
* עבד שלא נמול ולא טבל לשם עבדות, ו'גר תושב' – רשאים לעשות מלאכה בשבת לצורך עצמם, ואדרבה, אסור להם לשבות ממלאכה, כיון שאסור לגוי לשבות בשבת.
* בניגוד לאיסור 'אמירה לגוי', שהוא מדרבנן, איסור האמירה לעבד שלא נִמול ולא טבל לשם עבדות, וכן לגר תושב – הוא מדאורייתא. ויש אומרים שאם העבד שלא נִמול ולא טבל, לא קיבל עליו לקיים את שבע מצוות בני נח, רק אדונו מוזהר שלא לצוותו לעשות מלאכה. ויש אומרים שאף אדונו אינו מוזהר על כך. ולמעשה, אין להקל כשתי דעות אלו.
מהלכות 'גר תושב'
* דינים רבים נאמרו ביחס ל'גר תושב', ואחד מהם – שישראל מצוּוים להחיותו, כלומר, להצילו ממוות, לרפאותו, ולתמוך בו אם הֶעֱנִי.
* יש מהאחרונים שנראה מדבריו, שגר תושב שקיבל עליו לקיים מצוות נוספות, מתחייב גם בהן. אבל גוי הבא להתגייר, אינו נחשב כישראל עד שימול ויטבול לשם גרות, ויקבל עליו את כל תרי"ג המצוות.
* בזמן הזה, שאין דיני שנת ה'יוֹבֵל' נהוּגים – נחלקו ראשונים אם נהוּגים דיני גר תושב ועבד שאינו נִמול וטובל לשם עבדות.
מצוַת שביתת בהמתו
* אדם מצוּוה מדאורייתא, שבעלי החיים שבבעלותו ישבתו בשבת מהמלאכות האסורות לאדם. ומצוה זו מכונה 'שביתת בהמתו'.
* כחלק ממצווַת שביתת בהמתו, אסור לאפשר לבהמתו לצאת בשבת לרשות הרבים, כאשר מונח על גבה משָׂא, כדרך שאסורה 'הוצאה' לאדם.
* בהמשך לאמוּר: מותר לאדם לאפשר לבעלי החיים שברשותו, לצאת בשבת לרשות הרבים עם אביזרי שמירה – רסן וכדומה – משום שהם נחשבים כבגד לאדם, אשר אין בו איסור 'הוצאה'.
* החמוֹר הוא בעל מזג קר, ואף בתקופת הקיץ הלוהטת – הוא חש בְּקוֹר. ולכן, אף בשבת, למרות הטרחה שבדבר, מותר לכסותו ב'מרדעת'. אולם, בעלי חיים אחרים – אסרו חכמים לכסותם במרדעת, כיון שהדבר כרוך בטרחה, ומאידך, אין בו תועלת, שהרי אינם זקוקים לחימום. ויש אומרים שגם בקרב בעלי חיים אחרים מצויה התועלת במרדעת, ולכן מותר לכסותם בה.
* באיסורי שבת דרבנן אין מצווַת שביתת בהמתו, וכן אסור להוציא משָׂא על גבי בהמה לרשות הרבים דרבנן, כיון שחכמים אסרו רשות הרבים זו כעין רשות הרבים דאורייתא.
* מלאכה שעשה גוי עבור ישראל בשבת, אסרו חכמים לכל ישראל ליהנות ממנה בשבת, מחשש שאם יהיה מותר ליהנות, יבואו לומר לגוי לעשותה. ופעמים שיש חובה למחות ביד הגוי לבל יעשה מלאכה עבורו.