בקשו סליחה זה יועיל
רציתי לחלוק עם הציבור משהו מנסיון, היכול לסייע ללא מעט מבין אלו המצויים בצמתי-דרכים, או בזמנים הנראים להם כמצוקה או צרה שהתרגשה עליהם. ועם כל הרגישות שבדבר, תקוותי שהדברים יתקבלו על לב ויהיה בהם אי"ה כדי לסייע.
קורה, ובמהלך ההיסטוריה הפרטית של כל יחיד, או לפעמים של משפחה, נפגע בעטיו או בעטיים אדם אחר. קורה לפעמים, שהפגיעה הזו, מבחינת הנפגע – היתה 'אנושה', הוא קיבל אותה קשה ותוגת לבו הכבידה עליו ושינתה את אורחותיו, או שגרמה לכך שכריתו הורטבה מדי לילה בדמעות שליש. לא בהכרח שהפוגע התכוון להרחיק לכת עד כדי כך, לא ימלט, שהפוגע, הוא זה דווקא שהרגיש צודק ובקרבו פיעמה תחושה שהשני הוא זה שפגע בו. אבל בפועל ובמציאות, קרה שנותר מאחור אדם פגוע ומיוסר, שעלתה שוועת פגיעתו השמימה.
במקרים רבים, יתכן שהסיפור אינו ידוע כלל לפוגע. יכולים לחלוף שנים מאז הארוע, הוא כבר מזמן שכח שהיה משהו וסביר להניח שאם שיגרת החיים תמשיך כפי שהיא, הוא כלל לא יזכר בכך. לעומת זאת, הנפגע, נושא את כאבו הצרוב בתודעתו. לא שוכח ולא מצליח להדחיק. זה צף ועולה אצלו שוב ושוב בכל עת וזמן, ותחושת הפגיעה צורבת בו עד אימה.
מתי עשוי לקרות שהפוגע יזכר?
– כאשר שגרת חייו מופרת. כאשר באה בחלקו מועקה, כאשר ניחתה בסביבתו צרה שהוא מבקש להיוושע ממנה. או-אז, עושה אדם חשבון-נפשו. מנסה לשחזר אחור, היכן טעה ובמה יוכל להיטיב או לכפר. לפעמים קורה בזמנים כאלו, שאדם מן הצד הקרוב אליו, שיותר קל לו לשפוט אירועים בצורה קרה, מגיע אליו ואומר לו: 'זכור נא את אשר בינך לבין פלוני שנפגע ממך. ובין אם פגיעתו היתה בצדק ובין אם לאו – הוא נפגע והוא מריר, ושמא וחלילה קפידה יש לו'.
וזו נקודת הזמן שרציתי להציע מנסיון: אל תדחקו את חשבון הנפש אחור כלאחר יד. אל תסרבו לעצת ידיד בלי נימוק משכנע, רק בגלל ש'זה לא נעים', או 'מה פתאום שאלך לפייס את ההוא אחרי כל כך הרבה שנים?' או 'הרי בכלל לא התכוונתי' וכד'. אל תדחקו את הדברים הצידה, באמירה 'אל תתערבו בחשבונות שמים ובמופלא אל תדרשו'. אפילו ספק-ספיקא שפלוני מתהלך בתחושה של נפגעות מצדיקה בקשת סליחה ומחילה ממנו. והנסיון עליו דיברתי מלמד שני דברים: כאשר ביקשתי סליחה ממי שלפני שנים ארוכות נפגע ממני – נראה היה בעליל ובחוש שהצבע חזר ללחייו. ניכר היה בבירור שהוא ציפה לכך. אין ספק, ששיגרתו חזרה למסלול. ובד בבד, האירוע הקשה והמעיק שבעטיו הגיע חשבון-הנפש שהוביל לבקשת הסליחה – חלף עבר ובאה ישועה והרווחה.
אשר על כן, עצה פשוטה: כן, בקשו סליחה. אולי יקדם לכך רגע של מבוכה. אולי לרגע, תהיה הרגשה של השפלה [שאין לה מקום ואין לה בסיס]. אבל אחרי הרגע – יגיע עולם. יגיע הכל, בעזרת הבורא ברוך הוא.
ובוודאי, הכל מחויבים להקפיד באורחותיהם, להקפיד במילותיהם ובצעדיהם – לבל יפגעו ולבל ייפגע מהם איש. כה יתן וכה יעזור הבורא יתברך לכל כלל ישראל.
(ל. בן יהושע, בני ברק)
זהירות ממכשול
רצוי לפרסם מה ששמעתי לאחרונה מכמה רבנים חשובים [ובהם הגר"פ וינד שליט"א, ראש בית ההוראה להלכות ריבית, והגרא"י דינר שליט"א, רב ביהכנ"ס "דברי שיר"], אודות מכשול מצוי של הלוואה בריבית, בעוד שהנכשלים אינם יודעים כלל שלוו, וודאי שאינם יודעים שחויבו בריבית. מדובר בבניינים שיש בהם מעליות, אשר כמתחייב בחוק, כולם מנויים בחברת שירות ואחזקה למעליות, בתשלום חודשי. כידוע, מצוי מאד שוועד הבית מאחר בתשלום החודשי [בדרך כלל מחמת מחסור במזומנים בקופה עקב איחור של חלק מהדיירים בתשלום], ובכך נוצר חוב לחברת השירות.
החוב גורר תשלומי ריבית או אפילו רק רק תוספת הצמדה, האסורים באיסור גמור. וחמור יותר, שחוב זה ע"פ הלכה הוא לכל הדיירים (ואפילו אלה ששילמו לוועד הבית בזמן) ולא רק לוועד הבית, כיון שוועד הבית הוא רק שליח. כך יוצא שחוב הריבית או ההצמדה הוא לכל הדיירים, וכולם נכשלו באיסור ריבית בלא שידעו כלל שאיחרו בתשלום וחויבו בתוספת.
חשוב לציין, שלרוב החברות אין אפילו היתר עיסקא, כך שאין צד היתר. בתקוה שלא ניכשל באיסור חמור זה, שנוגע אפילו לתחיית המתים. נ.ב. מכשול זה קיים בכל החובות של ועד הבית הצוברים ריבית או הצמדה, אך מצוי יותר במעליות.
(א.ש. בני ברק)
'דו"ח עירוני' – יש מה לעשות
יש לנו חנות בגדים בעיר ב"ב, וביום השואה (ערב יום השואה) בשעה 19:30 הגיע פקח של העירייה, ונתן דו"ח על זה שהחנות לא סגורה. מבירור עמוק שעשיתי בעיריית ב"ב התברר לי, שעפ"י החוק בערב יום השואה אסור לפתוח חנויות של בתי עינוגים (בתי קפה, קיוסקים וכדו') ולא חנויות אחרות, וכמובן שביטלו לי את הדו"ח. בתי עסק שהיה להם מקרה דומה, כדאי מאד לפנות ע"כ לעירייה לביטול הדו"ח.
(מאיר ג. ב"ב)
לזיכוי הרבים
מצוה המושלכת לארץ – כמת מצוה – כל הזוכה להרימה נוטל שכר כולם בזיכוי הרבים:
לחלק בכל חתונה ושמחה, ברכונים קטנים, בלי שם ה', שלא זקוקים לגניזה.
מאות אנשים מסיימים חתונה וברוב החתונות והאולמות (למעט מספר מצומצם) אין ברכונים. חבל מאד על ברכות דאורייתא שלא יהיו למהדרין!
אחרי בירור, כל הענין הוא תוספת של 40/30 אג' ליחידה – כאשר מדובר בהדפסה זולה וחד פעמית, בלי שם ה', שלא טעונה גניזה, והקהל זוכה לברך מהכתוב וגם מונע שכחה של ברכת המזון ח"ו. אין ספק, שהזכויות הרבות שיווצרו יעמדו להצלחת הזוג והמחותנים. אשרי הזוכה! ואשרי בעלי האולמות שייקחו גם הדבר הזה לידיהם.
(הרב י.א. פרידמן, ירושלים)
'חברותא' מיוחדת שמאריכה חיים וכדאי מאד לנצלה
אם אתם שייכים ללימוד התורה הקדושה (בכל תחום ובכל רמה), אנו מציעים לכם לזכות להיות שותפים בהארכת חיים כפשוטה, שאינה כרוכה בתרומה כספית אלא בהקדשת זמן, כמידת יכולתכם. ובמה דברים אמורים? יש בינינו יהודים המרותקים לביתם עקב זיקנה, מחלה או מוגבלות גופנית. הם אינם מסוגלים לצאת לבית הכנסת או לבית המדרש, אבל ראשם ב"ה עדיין עוד, הם יכולים ומשתוקקים ללמוד. מעדות בני המשפחות ואף הרופאים מאשרים זאת, הלימוד ב'חברותא' קבועה משפר את מצבם ואף מאריך את חייהם, זאת כמובן מלבד הזכות שלא תסולא בפז של עצם לימוד התורה הקדושה.
יהודים משלנו במצב כזה נמצאים בכל עיר חרדית, הנוכל לעמוד מנגד? האם לא נמצא זמן ל'תורה של חסד' עמם, כל אחד כמידת יכולתו וכפי עיתותיו הפנויות? אם הנכם מסוגלים לכך, נא פנו אלינו באמצעות פקס. שמספרו: 02-5874627 פרטו את שמכם, מקום מגוריכם, השעות האפשריות מבחינתכם ותחומי הלימוד המתאימים מבחינתכם. ישנה אפשרות במקרים מסוימים לקבלת מילגה לאחר תקופת נסיון.
(ינובון – עזר לקשיש ולמוגבל, [email protected] ת.ד. 23920 ירושלים)
(מתוך מכתבים למערכת)