חיים ולדר
בשבוע שעבר סיפרתי שדבורה ממוצעת מצליחה לייצר כל ימי חייה חצי כפית. זה הכול.
לו תבוא כל דבורה ותגיד לעצמה עם כל הכבוד, בשביל מה שאתאמץ ואטרח אם במשך כל שנות חיי זה מה שאצליח לייצר, הרי שלא יהיה דבש בעולם.
העובדה שכל דבורה אכן מייצרת את חצי הכפית של הדבש, מורידה לעולם מתיקות גדולה והנאה רבה לבני האדם, הנאה שלא הייתה מתאפשרת אלמלא היו מתאחדים כל מיליארדי הדבורים למסה אדירה של דבש. ועדיין יש את הכוח של ה'כוורת'.
היינו, אם כל דבורה תאסוף את חצי הכפית שלה במחבוא, סופו של הדבש להתייבש או להישכח, אבל כשהיא מביאה את הדבש שלה לכוורת הוא הופך להר של מתיקות.
במסגרת "המרכז לילד ולמשפחה" אני מפעיל מקהלת ילדים. אחד מהדברים הפלאיים שאני מראה להם כבר בשיעורים הראשונים זה 'כוח הציבור'. אני מבקש מכל ילד לשיר את הקטע 'אם לא אעלה את ירושלים…'. מדובר בקטע מוסיקאלי בטונים גבוהים ביותר. יש אולי ילד אחד שמצליח לבצע אותו לבד.
או אז אני מבקש מכולם לבצע את השיר ביחד וראה זה פלא… כולם מצליחים… וקול שירה אדירה פורץ מכולם. לא יאומן כי יסופר (או בעצם יושר). זו הסיבה שתפילה במניין חשובה יותר מתפילת יחיד וזימון בעשרה חשוב מזימון בשלושה. התחלתי בשופר וסיימתי בשופר.
השאלה ששאלנו בראשית הדברים, מה כוחו של שופר מול השטן, כבר אינה שאלה לאחר כל מה שאמרנו. כי חוץ מבית הכנסת הקטן שלנו, יש עוד מיליון בתי כנסת ברחבי העולם וברגעים אלה ממש מיליון שופרות מייבבים כלפי שמיא. אולי לפני מאתיים שנה לא ידעו שקול יכול להישמע מקצה העולם עד קצהו אבל היום כל ילד יודע שיש גלי קול שאינם מותירים אף הברה במקומה. אין ספק שהשמעה מרוכזת של קול השופר יחד עם המיית לבבם של מיליוני יהודים ברחבי העולם עושה רעש אדיר בעולם הזה ומגיעה עד כסא הכבוד.
כמו שמחצית הכפית של הדבורה הבודדת, הופכת את העולם למתוק יותר, כך גם אנו כאן, עם השופר שלנו, מצטרפים למיליון שופרות שיבקעו שערי שמים, יבלבלו את השטן ויקרעו את רוע גזר דיננו. כמו שנאמר (שמות פרק י"ט) 'ויחן שם ישראל' (כאיש אחד בלב אחד) ורק לכשכולם מתאחדים '…ויהי קול השופר הולך וחזק…'".
(מגזין במה 107)
2/74