אוּף! שוב פעם אני מוצא את עצמי לא 'ממוּמש'. מה יהיה? אני כבר עמוק בתוך החיים ועוד לא התחלתי לממֵש חמישית ממה שאני יכול. היו לי כל כך הרבה תכניות להספיק. להיות מגיד שיעור לפני הצהריים. לקבל קהל בקליניקה אחרי צהרים. ובערבים לפתוח תוכנית ישיבתית ייחודית לבחורים נושרים מבתים הרוסים.
היו לי כבר תוכניות חינוכיות ברורות. תכננתי את ההווי החברתי לפרטי פרטים, דמיינתי איך רשת ישיבות הערב הזו מדליקה את כל הגולה כולה באש של קדושה. איך בחורים שבורים מקבלים במסגרת של שעות הערב את החום והאהבה שהם כל כך זקוקים להם. כמה זה יכול לעצור את אחוזי הנשירה, כמה משפחות יהודיות יכולות להיבנות מזה, כמה נשמות יהודיות יכולות לצמוח ולהגיע אל האור שלהם. והנה, איי איי איי… אני פה במיטתי. כלום. מה יהיה איתי בקצב הזה?
– אברימי, מה-זה הקולות האלה שאתה מוציא מהגרון? בשם מי אתה מדבר?
מה הפירוש 'מה זה הקולות'?! – אלו הם קולות שדורשים ממני לקחת אחריות על החיים ולהתחיל לעשות איתם משהו. כמה שנים אני עוד יכול ככה להישאר באותו מקום? זה פשוט מזעזע, אני עוד מעט גומר כבר את שלב העשייה בחיים ועדיין אני כאן כמו גולם שלא מתפתח. מה יהיה?
מה, אתה רציני? אתה עומד מאחורי המילים האלו?
– כן. אני פשוט מרגיש שאני לא משיג את מה שיכולתי להשיג. זה מזעזע אותי לחשוב על זה. אני מפספס את המומנטום שלי פה על בימת העולם.
תגיד, מה עובר עליך? מה אתה ככה רודף את עצמך?
– אני בכלל לא רודף את עצמי. בסך הכל אני אומר את העובדות. עובדות שמראות כמה אני בכלל לא מתחיל להתקדם…
-נו, אז תתקדם! מה הבעיה?
– לא יודע. אני לא מצליח לפצח מה קורה לי בקטע הזה. אני מרגיש כמו איזה אחד שרץ על סרט-נע הפוך. אני מנסה להשיג את היעדים שאני חולם עליהם, לחוץ בשבילם, והם פשוט בורחים לי. זה מרגיש לי כמו רוצח שרץ אחרי בחלום, הסכין שלופה לו ביד, אני מנסה לברוח, כל החברים כבר בחוף מבטחים, ורק אני מנסה לרוץ בכל הכוח – והרגליים ממאנות להישמע לי. תקשיב, זה לא בצחוק, אני מרגיש שאני מנסה ללחוץ על הגז בכל הכוח, האוטו מרעיש, עושה כל מיני קולות, אבל אני פשוט לא זז…
וואו! אילו חוויות נוראיות. ולמה אתה ממשיך להקשיב לקולות האלה?
– קולות?! מה? – –
הקולות האלה שרודפים אותך ואומרים לך: 'אתה לא מספיק מתקדם', 'אתה יכול להגיע ליותר'?
– מה הקשר 'קולות'? זו מציאות אמיתית. אני יכול הרבה יותר, וגם חייב להתקדם יותר.
אם אתה חייב להתקדם או לא – זה נושא מאוד חשוב. אבל תראה איך אתה נראה, כמו תרנגול מכווץ, מרוט כנפיים, רועד מפחד משֶמע צווחת השוחט. יש לך בפנים כל מיני קולות שמאיימים עליך ומפחידים אותך עד לאימה.
– ברור שאני מפוחד ומאויים. תראה איך שאני פשוט לא מממש את עצמי. מה הקשר של הקולות האלו שאתה מדבר עליהם כל הזמן?
אני אסביר לך מה הקשר 'קולות'. בוא נשאל את זה כך: למשל, איך אתה עם שאר ההתקדמויות הרוחניות שלך, איך אתה עם שבת?
– מה הפירוש?
איך אתה מרגיש רוחנית עם השבת? טוב לך איתה?
– מאוד! שבת זה זמן שאני ממש נהפך לאיש אחר. כבר מיום שישי אני הולך מוקדם לשטיבל, לומד כמה שעות. כמעט תמיד אני מספיק לגמור את ה'אור החיים' על הפרשה. אחר כך עבודת התפילה וקבלת שבת. קידוש. סעודה. זמירות עם הילדים… ממש מעין עולם הבא!
מה? ממש מושלם? אין לך מה להתקדם בעבודה הרוחנית שלך עם השבת?
-ברור שיש! יש עוד המון. אין לדבר סוף.
אז למה פה אין לך את ה'סטרֵס' שיש לך סביב הדברים האחרים – שעוד לא נהיית מגיד שיעור, שאין לך קליניקה, ורשת הישיבות שעוד לא הוקמה? מה ההבדל?
– דווקא מעניין מה שאתה אומר. ומה שעוד יותר מעניין זה, שדווקא עם הנושא של שבת קודש אני כן מוצא את עצמי מתקדם יפה. כל מה שסיפרתי לך עם ה'אור החיים' לפני שבת, זה משהו שהתחלתי רק לפני שנה. ואתה יודע, לעזוב את הבית בערב שבת עם כל ההכנות והילדים, זה לא דבר של מה בכך. ותכל'ס, אני מעביר עכשיו בראש עוד הרבה דברים שהתחזקתי בענייני השבת. דברים זזים שם. אז באמת, היכן ההיגיון כאן?
אתה יודע למה? – כי בנושא השבת אין לך 'קולות'…
– מה זה ה'קולות' האלה שאתה לא מפסיק לדבר עליהם?
כשאני אומר 'קולות' אני מתכוון לקולות שנשמעו בסביבתך הקרובה מצד 'נשמות טובות' שהסבירו לך איך צריך ואמור בעז"ה להיראות 'אברימי המושלם'…
נשמות טובות הם היו. הם תלו בך המון ציפייה. הם שידרו לך שאתה חייב להצליח. "יש לך כישרונות, אבריימל, ואתה חייב לבטא אותם בפועל ממש"… "יש לך יכולות של למידה והסברה, לכן אם אתה לא תהיה מגיד שיעור מוצלח, אז אתה סתם כישרון מבוזבז"… "בגלל יכולות ההכלה שהתברכת בהם, אם אתה לא פותח קליניקה זה פשוט 'בל תשחית' על אבריימל בגלגול הזה"…
ומאז אתה חי כל הזמן תחת מכבש לחצים עצמי נוראי שמכסח בך כל פינה טובה. הנה, תראה אילו עיניים מפוחדות פתחת מול הדילמה שלך עם 'מימוש הפוטנציאל', ולעומת זאת תראה איך נהנית לדבר על ההתקדמות שאתה מייחל להשיג בנושא השבת.
– אבל אני לא מבין איך אתה אומר כך. הרי בסוף היום הקולות האלה הם רוחניים, הם קולות שדורשים ממני להתקדם בעבודת השם.
מעניין מאוד… אולי תספר לי כמה התקדמת לקראת היעד שלך בזכות הקולות האלה? כמה צעדים קדימה, מעשיים – ולא רק בדיבורים – אתה זוכר שעשית כדי להתקדם בנושא הישיבה, הקליניקה, רשת הישיבות, מאז שהקולות האלה חורשים לך בקודקוד?
– אז מה, להתעלם מהקולות האלה?!
ודאי! אלא מה?
– אבל בכל זאת, הנקודה הזאת מציקה לי. הרי אלו קולות רוחניים, איך שייך להתעלם מהם?
אברימי, כשאתה קורא לזה 'קולות רוחניים' – אתה נותן לעצמך אישור להמשיך לסבול. אתה צריך לעשות הפרדה, להבהיר לעצמך שלקולות האלה אין שום קשר עם רוחניות. הקולות האלה לא מחפשים את ההתקדמות הרוחנית שלך.
ואני אוכיח לך את זה. גם אם היית חלילה חילוני, היו לך את קולות כאלה. הרי הסביבה שלך היתה אומרת: "אבי הגאון הזה, עם הכישרונות האלה – לא יהיה טייס בחיל האוויר?! בזבוז!"… "אבי מוכשר בכזה סדר גודל, שפחות מלהיות רמטכ"ל הוא לא שווה את החמצן שהוא לוקח באוויר"… ואז היית נלחם להשיג את היעדים האלו כדי לעמוד בציפיות שמשדרים לך הקולות הללו.
כך בדיוק גם כאן. אתה נלחם להשיג את היעדים שלך – רק בשביל לרַצות את ה'קולות'. הפחד שלך מאי 'מימוש הפוטנציאל', הלחץ הנוראי בו אתה נמצא – נובע רק מהרצון הנואש שלך 'להראות להם' שהנה, אתה שווה! אתה מתקדם!
אז תגיד לי: יש לזה קשר לרוחניות? – – –
