"וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם" (דברים י"א, י"ג)
פרש"י: עבודה שהיא בלב. וזו היא תפילה, שהתפילה קרויה עבודה.
עבודת התפילה של סבי הרה"צ רבי יצחק דוד גרוסמן זצ"ל, היתה בבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". סיפר לי הרה"ח רבי נחמן יוסף וילהלם זצ"ל, כי לאחר נישואיו היה מתפלל בקביעות בבית הכנסת דחסידי קארלין בעיר העתיקה. פעם אחת באמצע תפילת שחרית נכנסו פורעים ערבים שהתנפלו על היהודים בפגיונות וסכינים, וחייבים היו לבוא מהר ולהציל את היהודים מידי הרוצחים. "אנשים נחפזו במהרה להוריד את הטלית והתפילין ורצו להגיש עזרה, בית הכנסת נותר ריק חוץ משני יהודים שנשארו. הראשון – זה אני", כך העיד על עצמו רבי נחמן יוסף, מפאת סיבות שאין כאן המקום לפורטן לא יכול היה ללכת. "והשני שנשאר" – כך אמר – "היה הסבא שלכם רבי יצחק דוד, שנשאר עומד על מקומו אחוז שרעפים, והמשיך בתפלתו כאלו לא קרה מאומה. לאחר שסיים את תפילת שמונה עשרה – פסע שלוש פסיעות, והמתין דקות ספורות לתחילת חזרת הש"ץ. הזמן נתארך והחזן עדיין לא התחיל, סובב הסבא את ראשו, ומה נדהם לראות את בית הכנסת ריק"…
הסבא הבחין ברבי נחמן יוסף, ושאלו בפליאה לאן נעלמו כל הקהל, רבי נחמן יוסף לא האמין למשמע אוזניו, והחזיר בשאלה: "האם לא שמעתם את כל הרעש והבלאגן שהתחולל כאן מקודם?". הסבא ענה בפשטות: "כפי הנראה האב איך זיך פארטראכט" ("כנראה התעמקתי מאוד בתפלה ולא הרגשתי מאומה"…).
בדרגה נעלה זו התפלל הסבא, עד שהגיע להתפשטות הגשמיות.
סטנדר על הפרדה…
קרוב משפחתנו סיפר לי שלפני שנים רבות הזדמן לו לבקר בארכיון של מפעל חסד וגמ"ח מרכזי בעיר צפת. כשעלעל בדפים הצהובים והישנים, צדו עיניו מסמך החתום על ידי דודי, אח אבי – ר' שלמה לוי גרוסמן ז"ל. מה היה תוכן המסמך? ובכן: הדוד ר' שלמה לוי היה הממונה על עניני היהדות והכשרות בכל אזור הגליל העליון: ראש פינה, מטולה, יסוד המעלה.
במסמך, פונה ר' שלמה לוי אל הממונה בבקשה, וזהו תוכן בקשתו: הוא משמש כאחראי על עניני הכשרות ושאר צרכי הדת בגליל העליון. לפעמים מתעוררות אצלו שאלות בהלכה, ועליו להתייעץ ולשמוע את חוות דעתו של הגאון רבי משה קליערס זצ"ל, רבה של טבריה. לצורך כך קיבל פרדה ועליה הוא רוכב ויורד את המורדות התלולים עד טבריה, ר' שלמה לוי ממשיך את בקשתו וכותב: כשאני רוכב על הפרידה שעות ארוכות – הלא מצוה לקיים "ובלכתך בדרך", מה אני עושה כדי לקיים מצוה זו? ביד אחת אני מחזיק את המושכות, וביד השניה אני אוחז גמרא ולומד בדרך…(!)
אמנם בתקופה האחרונה נחלשתי וקשה עלי להחזיק את הגמרא ביד. באתי בדברים עם נגר, והוא מוכן להכין עבורי סטנדר שאוכל להעמידו על הפרדה, וכך יהיה אפשר להניח את הגמרא על הסטנדר, ולהמשיך ברכיבה ללא הפרעה ללימודים…
הנגר מבקש עבור הכנת הסטנדר לירה אחת, ובקשתי היא, אפוא, לאשר לי הלוואה של לירה אחת(!) עבור הכנת הסטנדר.
רק בשמחה
ברצוני לספר סיפור נפלא מגדלות הנפש של ידיד נפשי, רעי כאח לי, הרה"צ רבי זלמן בריזל זצ"ל, שהיה עובד ה' באמת, כל חייו היו קודש לה'. בצעירותו תקפה אותו מחלת השחפת הנוראה רח"ל, מחלה שפגעה קשה בתפקוד הריאות. בימים ההם טרם הומצאה האנטיביוטיקה הידועה כיום כתרופת פלא לשחפת. מי שתקפה אותו מחלה זו רח"ל היה אומלל ולוקה בכפליים: בנוסף לסבל והיסורים שהסבה מחלה זו – היה על החולה להיות בבידוד מוחלט, מנותק מאנשים, מחשש הידבקות.
מצבו הקשה של רבי זלמן נגע לחבריו ומוקיריו. זכור לטוב אחד המיוחד שבחבורה, הרה"ח רבי יצחק מנשה הכהן רוזנפלד זצ"ל, שלרגל עבודתו בקודש כשו"ב דמתא היה משתדל להביא מדי יום ביומו לביתו של רבי זלמן כבדים צלויים, הידועים כתרופה בדוקה למחלה.
עברה תקופה ארוכה, רבי זלמן שכב בביתו קודח מחום ונמצא בבידוד מוחלט. הדבר כאב לי מאוד, רבי זלמן היה תמיד הסמל והדוגמא למסירות למען הזולת, והנה מן השמים נגזר עליו יסורי הגוף והנפש כאחד – ואנו מחשים? גמלה בלבי החלטה להכנס לחדרו של רבי זלמן לעודדו ולחזקו, נכנסתי לבית ונעמדתי על מפתן החדר הפנימי. כשראיתי את פניו המצומקות והוא חיוור וחלוש, פרצה צעקה מליבי וקראתי בקול: "רבי זלמן!… רבי זלמן!! – וואס מאכט איר", איך אתם מרגישים?
רבי זלמן סובב את ראשו בכבדות, וסימן בידו שאתקרב אליו. ניגשתי והתקרבתי עד למטתו, בתוך ליבי חשבתי: מי יודע? אולי הוא רוצה לומר לי דברי צוואה ופרידה, איך שהיה נראה – מצבו היה כלאחר יאוש. והנה… רבי זלמן הגביה ראשו במקצת ובקול חרישי זעק: "רבי ישראל …נאר בשמחה! רק בשמחה!"…
(מתוך 'לב ישראל')
2/359