הרב בנימין בירנצווייג
"וירא יעקב מאד ויצר לו" (ל"ב, ח')
הקשו חז"ל, למה התיירא יעקב, הרי ה' הבטיחו שיהיה עמו כפי שנאמר "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך" (יח, טו). גם בבית לבן נאמר לו "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך" (לא, ג). כאלו הבטחות מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו! למה לו לירא?
ומביא רש"י בשם חז"ל: "קטנתי מכל החסדים", פחד יעקב ואמר שמא נתמעטו זכויותיי ע"י החסדים והאמת שעשה עמי ה', לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשו.
על דברי חז"ל אלו תמה ה'כלי יקר', כי ימאן השכל לקבל דעה זו שהיה ירא יעקב פן יגרום החטא, כי זה שמונה ימים שנאמר לו בבית לבן "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך", וכי יעלה על הדעת לומר שביני וביני נתקלקל וחטא חטאה גדולה שגרמה לו לבטל ייעודו?
ותירץ, שהרגיש יעקב בעצמו שבימים הספורים האלה עשה חטא שיכול לגרום לו ליפול בידי עשו הרשע, והחטא הוא חנופה לרשע! שאמרו חז"ל בסוטה: "א"ר אליעזר כל המחניף לחבירו לסוף נופל בידו", והרגיש יעקב שחטא בזה שהחניף לרשע, במה שאמר לו "כה אמר עבדך יעקב", על כן היה ירא ומפחד יעקב מאד וייצר לו (וידוע דברי חז"ל שנענש יעקב על חנופה).
באיסור חנופה לרשעים הקפידו בו מאד גדולי ישראל, והתרחקו ממנו מכלל חשש קל:
מרן הגה"ק רבי אלחנן וסרמן הי"ד סיפר עובדה שהייתה אצל רבו מרן ה'חפץ חיים'. בימים ההם כאשר השתוללה שריפה גדולה בעיירה ראדין, ובתי העץ הדלים של תושביה לא עמדו ברובם מול האש שאכלה בהם ללא רחם.
לאחר שהצליחו להשתלט על השריפה הנוראה התגלה החורבן הגדול, כשאר רבים רבים מתושביה היהודים של ראדין נשארו ללא קורת גג לראשם להם ולטפם. כמובן שהתארגנו מיד לבוא לעזרת התושבים, כל אחד ביכולותיו.
גם מרן הסבא קדישא ה'חפץ חיים' נרתם בכל כוחו לעזרת התושבים, והתיישב לכתוב מכתבים של קריאת קודש לאחינו היהודים לבוא לעזרת תושבי ראדין שנשארו ללא קורת גג לראשם. אחד הגבירים הגדולים שהיו בזמנו היה דירקטור שהיה בעל השפעה גדולה, ורצה ה'חפץ חיים' גם לכתוב לו מכתב שיעזור ואף ירתום את ידידיו למצווה חשובה זו.
התיישב ה'חפץ חיים' לכתוב את המכתב לאותו גביר גדול ובעל השפעה, ורק התחיל לכתוב את שמו… ונעצר, הוא היה צריך לכתוב לו תואר של כבוד ולא ידע להשית עצות בנפשו, איך לצמצם בתואר שלא תהיה בו תיבה אחת מיותרת שלא לצורך, וח"ו יהיה כאן חנופה לרשע.
ישב ה'חפץ חיים' כמה ימים רק על השורה הראשונה במכתב, עד אשר החליט איך לכתוב את התואר לאותו גביר. ומספר רבי אלחנן זי"ע, שאף אחר שנשלח המכתב ישב ה'חפץ חיים' ודאג והצטער שמא לא נזהר כראוי וכתב איזו מילה שלא נצרכת שיש בה חנופה. עד־כדי־כך היה פחדו של ה'חפץ חיים' מחנופה לרשעים (וכפי שכתב בספרו 'חפץ חיים' שיש אף למסור עצמו לסכנה כדי לא לעבור על איסור חמור זה).
עוד הוסיף רבי אלחנן בקשר לאותו גביר דירקטור, שפעם אחת הגיע הדירקטור הזה לעיר אחת במדינה שלהם ועשו לו שם כבוד גדול ועצום, ו"כאשר סיפרתי מזה ל'חפץ חיים' הקדוש השיב: 'מה אתה מתפעל? אתה ראית שהם (סוחבים) מה העניין שאתם עושים סביב זה?', ואחרי רגע אמר: 'נו, מי יודע, אולי הוא פעם כילד אמר 'אמן יהא שמיה רבא, ונותנים לו ומשלמים לו זאת בעולם הזה'".
עוד סיפר רבי אלחנן על פחדו וזהירותו של הח"ח מאיסור חנופה לרשעים, שסיפר לו ה'חפץ חיים' בהתלהבות גדולה שהוא היה נוכח פעם באסיפה בווילנה ובאסיפה השתתפו כל הגדולים, גם מרן ר' ישראל סלנטר נכח שם, וסיפר ה'חפץ חיים': "והקשיתי קושיה ולא ידעו איך להשיבני! הקשיתי, נניח שאין זה בכוחנו ואין זו הדרך עתה לערוך מלחמה ברשעים, אך מנין לקחנו היתר לחלוק להם כבוד?!". וסיים ר' אלחנן, ש"המעשה הזה סיפר לי הח"ח בהתפעלות גדולה, ואנכי השתוממתי מהתפעלותו אשר לא היה רגיל בזה".
מפורסמת הפגישה שהיתה בין מרן החזו"א זי"ע לבן גוריון בענין גיוס בנות. החזו"א, שנלחם בכל כוחו נגד הגיזרה, הסכים בלית ברירה לבקשתו של בן גוריון לפגשו, וכך בזמן שנקבע הוא הגיע לפגישה שהנאמר בה על יד מרן החזו"א הפך לאבני יסוד במאבק הבלתי מתפשר בקיום התורה בארץ ישראל אל מול הרשויות.
זמן־מה לאחר הפגישה, כשראה החזו"א כי בן גוריון ממשיך בעיקשות להוביל את ענין הגיוס של בני ובנות ישראל, מספר הרב שלמה לורנץ (בספרו 'במחיצתם של גדולי התורה') שהיה אז חבר הכנסת מטעם היהדות החרדית, את אשר פעל החזו"א:
"כאשר נדמה היה שכלו כל הקיצין וגם אחרי פגישתו של מרן החוז"א עם בן גוריון עדיין עמדה הגזירה בעינה, שאלני מרן החזו"א מה ניתן עוד לעשות? הצעתי לו לפנות במכתב לראש הממשלה בנידון. הסברתי כי כמי שמכיר היטב את בן גוריון, יודע אני כי קשה להשפיע עליו בשיחה בעל פה, יצר ההתנצחות שלו מפותח מאוד, ובזמן שמדברים אליו אין אוזנו קשבת; במקום לשמוע ולקבל את הדברים הוא חושב כיצד לסתור ולהפריך את דבריו של הדובר. לעומת זאת, ידוע לי שהוא מעיין היטב בדברים כתובים, וייתכן שהמכתב ישפיע יותר והוא יקבל את הדברים.
"מרן החזו"א שאלני מי אני מציע שיחתום על מכתב זה? ועניתי את החזו"א ואת הגאון מבריסק!
"אמר מרן החזו"א: 'הצעתך תתקבל במחציתה, אני אחתום אבל מהגאון מבריסק לא נבקש'. על פליאתי מדוע? השיב החזו"א: 'מכתב בקשה כזה לראש הממשלה לא ייתכן שיהיה ללא אבק חנופה, וכיון שהגאון מבריסק הוא כולו אמת, הוא לא מסוגל לחתום על מכתב שיש בו שמץ של חנופה'.
"כאשר בהזדמנות סיפרתי למרן הגרי"ז את המעשה הנ"ל הוא הניד ראשו לאות הסכמה".
והמשגיח הגה"צ ר' דוב יפה זצ"ל, כשמביא את המעשה הנ"ל בספרו ('לעבדך באמת'), הוא מוסיף, כי כל מי שעיין במכתב מרן החזו"א לבן גוריון, רואה שאין בו אפילו שמץ של חנופה, ובכ"ז סבר החזו"א שהרב מבריסק ייזהר גם מדקות של דקות באיסור חנופה.
מכתבו של מרן החזו"א לבן גוריון בו רואים עד כמה נזהר מדקות של חנופה בתארים וכדו'