הסיפור שברצוני לספר לכם הוא סיפור פשוט. לא מדובר על מיליונים, גם לא על אלפים… אבל כשמתבוננים בהשגחה העליונה שעל כל פרט ופרט, זה בטוח שווה הרבה יותר ממיליונים.
אני גר בצפון הארץ, ומדי שבוע ביום ד' אני נוסע לב"ב לצורך מטרה רוחנית חשובה. השבוע פרשת לך לך תשפ"א אני יוצא כרגיל בשעה 7:00 בערב אחרי הכולל ועולה לאוטובוס לכיוון ב"ב. בדרך רציתי לעסוק בלימוד בספר שהבאתי עמי, אני מנסה להדליק את הנורה מעל המושב באוטובוס, אך ללא הועיל. אני ניגש לנהג ושואל אותו על כך. "זה לא עובד", אומר לי הנהג.
החלטתי לנצל את הזמן באמצעות שיעורי תורה בטלפון. אני מתחיל לדפדף ברשימת אנשי הקשר למצוא קוים של שיעורים, ואני מוצא על הצג את "קול הרב קובלסקי". חשבתי לעצמי: כאן אוכל להרוויח כפליים, גם לשמוע שיעור בדף היומי וגם לקבל את החיזוק היומי בשמיעת הפתיחה של הרב קובלסקי.
אני מחייג ומתחיל לשמוע את הקול מלא הרגש: "שלום רב לכל בית ישראל…". אני יושב ומאזין בהנאה, ושומע שהרב מספר בהתרגשות על חידוש ששמע: "אתמול שמעתי רש"י ששינה לי את החיים", אומר הרב. הרש"י המדובר הוא בפסוק 'מהולל אקרא ה' ומן אויבי אוושע', שם מסביר רש"י שהכוונה – אני מודה לה' עוד בתוך הצרה ועל ידי זה אוושע…
אין כאן המקום לצטט את כל הפתיחה (מי שמעוניין יכול לשמוע זאת בשיעור של יום ד' פר' לך לך), אולם בתוך הדברים מביא הרב דוגמא להבנת העניין: "למשל, משרד התחבורה החליט בימים אלו שהאוטובוס האחרון יהיה בשעה 10 בלילה…"
ואז פתאום אני תופס את עצמי. רגע, מה שמעתי כאן, הרי אני צריך לחזור בזמן! אפילו לא חשבתי על כך, מאחר ובערב שבת האחרון נסעתי וחזרתי מב"ב כרגיל ולא היה שום שינוי בלוח הזמנים של התחבורה, ולכן לא עלה בדעתי לברר אם יש שינוי כל שהוא.
התכנית המקורית שלי היום היתה, לחזור מב"ב בערך ב-10:30 – 11:00 לאחר כמה סידורים בעיר. אך ההשגחה העליונה סיבבה שהאור מעל המושבים לא יפעל, ושאחייג דווקא לקו של הרב קובלסקי, ושהרב קובלסקי ישתמש דווקא במשל זה של משרד התחבורה – הכל כדי שלא תגרם לי עגמת נפש גדולה כל כך. שהרי אם לא הייתי שומע זאת בזמן הייתי מפסיד את האוטובוס האחרון והייתי נשאר תקוע בב"ב.
חנוך העניך דוב זילברפרב, חיפה
(נשלח למערכת הגיליון 'מתיקות הדף היומי')
1/197