"וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה" (שמות ט', ז')
סיפר הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל:
זכורני מימי צעירותי מעשה שהיה בראדין בסוף ימיו של החפץ חיים זצ"ל, מעשה שהרעיש בשעתו את העולם היהודי כולו והיה לשיחת היום, וממנו נלמד עוד מהו כוחן של תהפוכות לבב האדם, ואנה יכול הוא לבוא ע"י "קושיותיו" ו"שאלותיו" הנובעות מלבו ותאוותיו.
בעיירה ראדין היו קבוצת פורקי עול בשם "פועלי ציון", הללו התארגנו והוציאו איזה כתב עת, בו הפיצו את דעותיהם הכוזבות. קבוצה מבני הישיבה בראדין התארגנו כנגד וטכסו עצה להשיב מלחמה שערה, עד שפעם אחת הגו רעיון: באחת הפעמים שהיה העלון צריך להיות מופץ, הקדימו הבחורים בשעת לילה מאוחרת טרם הפצתו, קפצו דרך החלונות של בית הדפוס, רוקנו מתוכו את כל החומר המודפס, והוליכוהו אחר כבוד אל התנור שבפאתי היכל הישיבה, ישיבת ראדין – שם בעזרת כמה גזרי עצים הבעירו את כל העלונים…
אלא שעם כל רצונם הטוב וכשרונם המבורך, לא זכרו הבחורים את הכלל הבסיסי שלא להשאיר עקבות, ולפיכך למחרת, כאשר ראו אותם "פועלי ציון" את אשר חולל כבודם, רצו בזריזות אל הכתובת החשודה – הישיב'ע בוחרים, ומשפתחו את התנור מצאו שיריים. אכן נודע הדבר… תכף ומיד החישו הפרחחים צעדיהם, ובאו לפרוק את זעמם בבית הכהן הגדול החפץ חיים זצוק"ל.
והנה נכנסים המה קבוצה של מספר אנשים, ואיזה חצוף אחד פתח ראשון את פיו בדברי חוצפה נגד מרן הח"ח, ובו ברגע – תוך כדי חירופיו וגידופיו – מיד נכנסה בו רוח שטות והשתגע לפתע לעיני כל, ובשגעונו יצא את הבית, הרחיק לכת עד שפת הים, שם עלה אל אוניה כלשהיא והטביע עצמו למוות, ותהום כל העיר. המעשה כמובן היה לשיחת היום בין הבריות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ואילו בכתב העת של הציונים היוצא בוורשה בשם 'האינט' (אצל היראים היה נקרא 'אינט' בחיריק תחת האלף… ומשמעותו באידיש "כלב נובח"), שאלו שאלה על החפץ חיים! הבה ונשמע את הקושיא של 'האינט'…
"הרי החפץ חיים חיבר ספר על הלכות לשוה"ר, והרי כולם יודעים שהח"ח מעורר על הצורך באהבת איש את רעהו, וא"כ הכיצד זה קילל הח"ח את האיש שישתגע וימות?"… שאלת תם, ממש כשאלתו של אחאב… הרי מודים המה שלפי הסיפור שהם בעצמם סיפרו – הח"ח קילל את האיש ומחמתו השתגע ומת, והאך עשה זאת הח"ח? אלא ודאי יודעים הם שהקב"ה שמע את דבריו וקיימם, ועל כרחך שדבריו חשובים מאוד בשמים. וא"כ הכיצד זה שואלים על איש כזה ועל מעשה כזה, בו קיבל הסכמה פרטית מהשמים? איך מדפיסים כזו שאלה ברצינות תהומית ומפיצים אותה בכל מקום ללא כל בושה עצמית? איך??
כנראה שהיו להם מלמדים טובים לשיטת ה"שאלות המופרכות מיניה וביה", שיטה ההופכת כל שאלה להגיונית אם נועדה היא כדי לנגח את התורה. ומי הם? אחאב ופרעה… סופו של מעשה שכבר אינו נוגע לענייננו היה, שהח"ח שמע את שאלתם וענה להם תשובה. ומכיון שהיה כבר זקן, ציוה לאברך אחד לכתוב מילה במילה, והוא ז"ל חתם למטה. וכה נכתב במכתב שהתפרסם אז בתפוצות ישראל בארץ ובגולה:
"מה שהם אומרים שקללתי אותו – זה שקר! מימי לא קללתי יהודי!! אבל סוף המעשה שהשתגע ואח"כ נאבד מן העולם – זה אכן אמת ויציב!! וזאת למען ישמעו ויראו שעם 'ישיב'ע בוחרים' אסור להתחיל!!". עכ"ד מרן הח"ח זצוק"ל, וכמה הילכתא גבירתא איכא למילף מיניה.
(לב שלום)