"בעבודתי טרוד הנני מרבית שעות היום להביא לחם לפי הטף. אודה ואתוודה, בבחינת 'את חטאי אני מזכיר', כי עד למעשה דלהלן שבעקבותיו הצטרפתי לקובעי העתים לתורה, ענין חשוב זה כלל לא קנה שביתה בתודעתי, לא החשבתי אותו מספיק ולא ידעתי עד כמה גדולה חובתו.
"אולם מסתבר שלחברי בעבודה היתה כן השגה קלה בחובת וחשיבות ענין זה, ותמיד היה מצר באוזניי על כך שאינו נמנה בין קובעי העתים, והביע את גודל חפצו לזכות ב'חברותא' שיקבע עמו עת לתורה. אמנם כאמור, אני מבחינתי לא הבנתי אז די הצורך את גודל הענין, על כן דחיתיו ב'לך ושוב', ובמענה לדבריו הפטרתי כי אי"ה עוד חזון למועד…
"עד שהגיע אותו יום בו שאלני 'למעשה', התרצה ללמוד אתי יחד את הדף היומי? אמנם כדרכי דחיתיו ואמרתי לו: לא עת לחשוב על כך עתה, בעודנו עסוקים וטרדת המלאכה אופפתנו. עם סיום העבודה, לאחר מנוחה קלה בבית, נחשוב על כך. בוא אפוא אלי הביתה בשעה 5:00 אחה"צ…
"בשעה 5:00 בדיוק, הלה דופק על דלת ביתי ותלמודו בידו! הנה הוא פה! בלית ברירה התיישבנו בחדר הסלון הסגור למשך כשעה, ולמדנו יחד את הדף הראשון של מס' שקלים. כעבור שעת הלימוד החלטנו להמשיך בחברותא, ומאז ועד היום אנו עדיין לומדים בחברותא. זאת למרות שבמהלך השנים עברתי להתגורר בשכונה אחרת מרוחקת יותר, עדיין צועד חברי מדי יום את הדרך הארוכה לביתי כדי ללמוד בחברותא.
"מסר חשוב עולה ממעשה זה, כפי שכותב ה'יערות דבש' (ח"א דרוש ב) שלפעמים מועילה תוכחת החבר הרבה יותר מתוכחת הרב, כי בתוכחת הרב, 'היצר הרע מפתה לאדם – לאו כל אדם יהיה רב לשמוע בקולו, ואילו הייתי רב הייתי גם כן כמוהו, וכהנה שיבושים. אבל אם חבירו עמיתו יוכיחו: 'אל בני, אל אחי, כלך מדרך זו, מה הנאה יש לך בעשותך מול רצון התורה ולומדיה' וכהנה, ודברים אלו יפעלו פירות ביותר… ולכך אמרו קנה לך חבר ולא קנה לך רב, כי חבר טוב תועלת יותר מרב…'
"הרי לנו כוחו של חבר וידיד, שלעיתים יכול לפעול גדולות ונצורות אשר כל איש אחר אינו יכול לפעול, ויהיה גדול בתורה ככל שיהיה.(מעובד מתוך מכתב שפורסם ב"גיליון 'חלקנו בתורתך' – דושינסקיא, בא תש"פ)