"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" יח יט
חז"ל אומרים במדרש, שנמרוד היה יודע את קונו, ואף על פי כן היה מתכוון למרוד בו. נמרוד שמלך על האנושות כולה, המריד את הבריות כנגד הבורא וקרע אותן מהאמונה בהקב"ה. הוא עשה זאת במודע, ונלחם כנגד ה' יתברך. ומי עמד כנגדו? הילד הקטן שעליו נאמר: "אברהם העברי", לפי שכל העולם עמד מהעבר האחד, והוא מהעבר השני. ילד זה נלחם בנמרוד וזעק: 'נמרוד מוליך אתכם שולל! אל תאמינו לו! יש אדון לעולם! יש בעל הבית לבירה! הוא זה שברא את העולם ואת האנושות!'.
חז"ל במדרש מסבירים על הפסוק: "אחות לנו קטנה" (שיר השירים ח, ח), זה אברהם שנקרא 'אחות' משום שהיה מאחה אל הקרעים. נמרוד קרע את האנושות מבורא העולם, ואילו אברהם אבינו חזר ואיחה את הקרעים, וקרב את הבריות לקב"ה.
ילד אחד הצליח לנצח שליט כל כך גדול!
הרי לנו כי ילד אחד שהולך כנגד הזרם, ועומד ומכריז בכל ארחות חייו שיש בורא לעולם, יכול לאחות את הקרעים שהסטרא אחרא יצרה בעולם, ולהשיב את הברואים אל בוראם.
בילדותי, בתל אביב של פעם, נהגו העוברים והשבים להציק לילדים שחזותם החיצונית היתה חרדית. משכו לנו בפאות, לעגו לנו וצחקו מאיתנו, אך היו בינינו ילדים שלא נבהלו מפני המלעיגים עליהם, והמשיכו לצעוד בגאון ברחובות קריה, ולהצהיר בהתנהגותם: "האמת איתנו, אנחנו איננו מתפעלים מהלעג!", בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב יז, ו).
באותה תקופה אמר האדמו"ר מבעלז זצ"ל לאחד מחסידיו, שילד שהולך עם פאות וציציות בחוצות תל אביב, שואג בעצם התנהגותו: "יש בעל בית לעולם! לא תצליחו להטות אותנו מדרך האמת לעולם!".
ילדים אלו הם הם שנלחמו בסיטרא אחרא והכריזו קבל עם ועולם: "יש אדון לעולם, ואנחנו נמשיך בדרכנו ללא חת!". ילדים אלו הם מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה. ועליהם אומר הכתוב: "והכהנים הלויים בני צדוק, אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי, המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאום ה'" (יחזקאל מד, טו). הילדים הללו היו החלוצים האמיתיים שהניחו את היסודות של היהדות החרדית בישוב החדש בארץ הקודש. ילדים אלו היו החיילים האמיתיים של צד הקדושה.
***
להשפיע על הסביבה בדוגמה אישית
בקיבוץ 'גבעת חיים' התגורר שוחט בעל הדרת פנים, שזקנו הלבן ירד על פי מידותיו. כשילדיו גדלו ביקש השוחט להקנות להם חינוך תורני, וחשש מהשפעתה הרעה של סביבת מגוריו. מה עושים? פנה השוחט למרן ה'חזון איש' זצ"ל, והציג בפניו את הענין, כשהוא שואל האם עליו לעזוב את 'גבעת חיים'.
אמר לו ה'חזון איש': "אל תעזוב! אין לך מושג כמה חשובה הנוכחות שלך שם, עד כמה היא משפיעה לטובה על אנשי המקום!".
"ומה יהיה עם חינוך הילדים שלי?", תהה השוחט, "הרי ההשפעה היא הדדית, מי ערב לי שאנשי המקום לא ישפיעו על ילדי לרעה?!".
אמר לו ה'חזון איש': "אני ערב לך!"
ואכן זכה אותו שוחט שכל ילדיו זכו לגדול יראים ושלמים!
***
אחי, רבי טוביה שכטר זצ"ל, התגורר בנתניה משנת תש"ג עד שנת תש"י. כאשר ביקש להעתיק את מגוריו לעיר בני ברק לצורך חינוך ילדיו, לא התיר לו מרן ה'חזון איש' לעזוב את נתניה, משום שטען שצריכים לראות אנשים כמוהו בעיר. רק כאשר הבטיח שידאג לחינוך תורני לילדי העיר, התיר לו ה'חזון איש' לעזוב את נתניה.
באותן שנים נהגתי להתארח אצל אחי בנתניה, בימי חול המועד פסח וסוכות. וכך ארע שבמשך תקופה ארוכה הייתי הילד היחידי בנתניה, שהסתובב שבועיים בשנה עם בגד ישיבתי ופאות ארוכות. הרגשתי שחזותי החרדית משפיעה על הסביבה.
בשנת תשי"ד עבר 'מלון העצמאות' שבכיכר העצמאות בנתניה, לבעלותם של הורי. המלון בהנהלה החדשה נפתח בנישואיו של גיסי הראב"ד רבי משה שטרנבוך שליט"א. שנה לאחר מכן נערכה במלון חתונתו של גיסו, הגאון רבי משולם דוד סולובייצ'יק שליט"א. מרן הגרי"ז מבריסק וכל משפחתו התארחו במלון מהחופה ועד תום חגיגות ה'שבע ברכות', שאף הן נערכו במלון.
זכורני שבשבת קודש, כאשר הרב מבריסק זצ"ל שם לב שכל הרחוב הראשי מלא באנשים הצועדים לעבר החוף, הוא התבטא בכאב, ואמר כי בנתניה מרגישים שהיום שבת לפי הנהירה לים… כך נראתה נתניה של אותם הימים, רחמנא ליצלן. ואילו נתניה של היום, גם אם לא נדבר על 'קרית צאנז', היא מקום שיש בו מרכזי תורה רבים, ומתקיימים בו שיעורי תורה למאות אנשים ונשים מידי ערב.
ההבדל בין נתניה של אז לנתניה של היום, הוא כרחוק שמים מארץ. והמהפך הזה נזקף לזכות אלו שלא פחדו, והמשיכו ללכת ברחובות כשכל מהותם צועקת: "יש בעל בית! יש אדון לעולם! לא תצליחו למגר אותנו לעולם!".
במשך כל השנים מנסים הסטרא אחרא ושלוחיה למחוק כל זכר ליהדות. ההשכלה איימה למחוק אותנו. היטלר ניסה למחוק אותנו. בן גוריון הבטיח שעד שנת תשל"ו לא יישאר בארץ אף יהודי שומר תורה ומצוות… כשראו שבעלי התשובה מתרבים, וחששו מהתגבשותו של רוב חרדי בארץ, הביאו הנה מיליון רוסים גויים ומיליון עובדים זרים, וקראו לזה 'איזון'… אך הבטחת הקב"ה: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא) עומדת לנו לדורי דורות. ואף שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, פשוטו כמשמעו. הקב"ה מצילנו מידם!
לפני כחמישים שנה סיפר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, שמרן ה'חזון איש' אמר לו את הדברים הבאים: "יש חבל ארוך, שבצידו האחד אוחז בן גוריון, ובצידו השני אוחז אנוכי. בן גוריון מנסה למשוך את כל עם ישראל אליו, ואני מנסה למשוך את כל עם ישראל אלי, פעם הוא גובר, ופעם אני גובר"…
אך בסופו של דבר ניצח ה'חזון איש'! ומהו התנאי לניצחון? מסירות נפש! אותה מסירות שעמדה לאברהם אבינו והביאה אותו לנצח את נמרוד הגדול!
מסירות הנפש של אברהם אבינו, של חנניה, מישאל ועזריה, ושל עם ישראל לדורותיו, היא שהנחילה להם את הניצחון לדורות!
(מתוך הספר 'אריה שאג')