קורא 'הפותח' שיגר לנו את הקטע הבא מתוך הספה"ק 'שער המלך' להרה"ק המקובל רבי מרדכי זיע"א אב"ד וילקאטש (שער הרביעי פרק י' הנקרא שער 'יתומים היינו ואין אב', דרושים לתשעה באב).
"ובפרט בעיתים הללו, צריכין אנו לדאוג יותר ולהרבות בכי, כי את אשר אלוקים עושה הוא מראה אותנו ברמז בזה העולם.
"והנה בשנת תק"ל לאלף השישי היו בכל המקומות שומרים בשערים, ולא היו מניחים את שום עובר בדרך מקומם, מחמת המגיפה רחמנא ליצלן. ואף מי שהיה ממקום בריאים ושלמים ובא בטענת ברי"א, אף עפ"כ אמרו שמא הוא מאיזה מקום סכנה. וכמו שהמשחית והמגיפה אינו מבחין בין טוב לרע ומכלה רעים וטובים רח"ל, כמו כן השומרים אינם מבחינים בין בריאים לחלשים ואינם מניחין לכנוס אל שער העיר עד שיהיה ביד האדם כתב זכות וראיה שהוא בריא וממקום בריאים ושלמים.
"ומזה המוסר יש לנו לקבל תוכחה, שמראה לנו אלוקים שהוא כמו כן ברקיע, מחמת שהוא עת חרון אף ה', אין השומרים מניחים לכנוס בשערי תפילה את תפילותינו, כל שכן שלא יכניסו ח"ו ליום הנורא, וצריכין אנו מאד לבכות ולהתחנן ע"ז קודם בוא מועד הוא יום הדין, שהוא זמן כניסתינו, כדי שיהיה בידינו כתב זכות וראיה שאנו שלמים ובריאים בכל אברינו, שלא פגמנו בכל הרמ"ח אברים ושס"ה גידים, שהמה נגד המצוות עשה ולא תעשה.
"כי אם ח"ו לא יכניסו אותנו את תפילותינו, אנה אנחנו פונים. שעל אלו הימים אנו תולין את בטחוננו בכל שנה ושנה. ובשנים קדמוניות היה בטחוננו על אמנו, היא השכינה, שהיא עולה בכסה ליום חגנו לרחף על בניה ומליצה טוב בעדינו, ועכשיו בעונותינו הרבים מי יודע אם תעלה למעלה, מחמת שהיא אבלה על בניה מאנה לנחם על בניה וגו', ודרכה של אבלה כביכול לעמוד אחורי הפתח. לכן צריכין אנו להרבות בכיה על זה ולנחם אותה" .