עד לנישואיי למדתי בישיבת 'אור אלחנן' בירושלים. בישיבה ישנה סגולה לזיווג הגון במהרה: למסור שיעור במשניות מסכת ראש השנה בפני כל בני הישיבה, בחדר האוכל, במהלך סעודות החג.
כנודע ישנם במסכת ארבעה פרקים. וכך כל פרק נלמד באחת מארבעת הסעודות. את הפרק הראשון היה מלמד מורנו ראש הישיבה הגרמ"מ חדש זצ"ל, ואת שלושת הפרקים האחרים – בחורים מהישיבה.
זכות מסירת השיעור שמורה כמובן ל'עלטערערס' של הישיבה, אבל שנה אחת נפלה הזכות הזו בידי – אפשר לומר בטעות. קמתי למסור את השיעור, ובשניה האחרונה שמתי לב שהדבר פוגע באחד ה'עלטערערס'. הוא מאוד ציפה למסור את השיעור במקומי.
זה לא היה קל בכלל – אבל התגברתי וויתרתי לו. קיוויתי שבזכות הוויתור אתחתן באותה שנה – וגם ביקשתי מראש הישיבה זצ"ל שיברך אותי על כך.
וכך הווה.
ה'עלטערער' שמסר את השיעור במקומי עדיין לא הקים את ביתו. הוא עודד אותי לשלוח אליכם את הסיפור כדי שנלמד מכך ש"מוויתור לא מפסידים"! רחמנא ליבא בעי, וכוחה של הכנעת הלב כנראה חזקה יותר מסגולה.
דב יגר – בית שמש
(מוסף שבת קודש פרשת בא תשע"ט)