"ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה', כ"ב)
מספרים שבהיות מרן הגה"ק מסאטמאר זי"ע ילד, לקח אותו אביו, הגה"ק בעל "קדושת יום טוב" זי"ע, אל הגה"ק בעל "ערוגת הבושם" זי"ע, שיבחן אותו על משנת תלמודו אשר יגע ושינן. ה"ערוגת הבושם" בחן היטב היטב את הילד, והתפעל מאוד מיכולותיו המופלאות ביותר של הילד, ובגודל התרגשותו התבטא באזני אבי הנער – ה"קדושת יו"ט" – ואמר לו "כנראה שהילד, מלבד שהוא עילוי גדול, הרי הוא גם מתמיד גדול", כששמע ה"קדושת יו"ט" את דבריו, אמר לו "ההצלחה של הילד אינה תלויה, לא במה שהוא עילוי גדול ולא במה שהוא מתמיד – אם אתם רוצים לדעת מהו הגורם להצלחתו, הביטו נא על הילד בעת שהוא אומר 'אהבה רבה'"…
●●●
ידוע מה שכתב השל"ה הקדוש: ותמיד תהיה תפילה שגורה בפי אב ואם, להתפלל על זרעם, שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות, ויכוין במאוד על זה בברכת התורה – 'ונהיה אנחנו וצאצאינו' וכו', וכן בברכת אהבה רבה – 'אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו' וכו', יחשוב גם כן על זרעו וזרע זרעו עד עולם…
ידידנו, המשפיע המפורסם הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, סיפר עובדה נפלאה ששמע בעניין כח תפילת ההורים על בניהם, וכך סיפר:
לאחרונה, באה כלה 'בעלת תשובה' בברית האירוסין. בהתקרב מועד הנישואין, ביקשו העסקנים מכמה נשים צדקניות שתבואנה להשתתף בשמחת הנישואין לשמח את הכלה. והנה, אחת מאלו, כשהגיעה למקום הנישואין, חיפשה את אֵם הכלה, כדי לברכה בברכת 'מזל טוב', אלא שנעלמה מעין כל, עד שמצאה אותה יושבת ב'מטבח' כשפניה זועפים, מלאה טענות כרימון…
משנשאלה 'מדוע פנייך רעות היום, לעת שמחת כלולות בתך הכלה המהוללה בכל התשבחות?' ענתה "כיצד אוכל לשמוח כשבתי הכלה הפנתה לי עורף, עזבה את ביתי ואת דרך חיי, ונהפכה לבעלת תשובה גמורה, ומה גדול צערי כי איננה הראשונה אלא שלישית מבין בנותיי שעשו את הדרך הלזו ושבו בתשובה שלימה"…
כשמוע האשה את דבריה, תמהה בפניה – כיצד אכן אירע דבר כזה שממשפחה אחת כבר שבו ג' בתשובה, ולא ידעה אם הכלה מה לענות, אבל סיפרה, כי כל ה'קשר' שבינה ובין החרדים לדבר ה' היה, שלפני כעשרים שנה השתתפה ב'סמינר' לבעלי תשובה, אבל כל הדיבורים שנאמרו שם לא נקלטו במוחה ולא השפיעו עליה מאומה. בתוך הדברים סיפרה שבסוף הסמינר נתנו לכל אחת דף כתוב, והובטח להם ש'סגולה' גדולה להצלחה ולברכה יש באמירת הנכתב באותו דף, ומאז היא אומרת אותו בכל יום – אעפ"י שאינה מבינה מאומה מהנאמר בו.
האשה שאלה אותה שמא נמצא הדף ברשותך, אמרה כן, והוציאתו מחיקה, שם נתגלה הסוד – כי על הדף הודפס 'תפילת השל"ה', ואף שאשה זו לא ידעה מאי קאמרה, מ"מ זכתה ששלוש מצאצאיה שבו בתשובה שלימה וגמורה…
והנה, אם כך היא שכר אמירת "תפילת השל"ה" בלא ידיעה ובלא כוונה, בלא בכיות ותחנונים, ק"ו לדידן שאנו יודעים את הנאמר בה, אם נתפלל כראוי, בוודאי נפעל דברים נשגבים ורוב נחת דקדושה מכל יו"ח.
●●●
בשנות בחרותי התארחתי פעם ביום טוב אצל ש"ב כ"ק הגה"ק מקאשוי זי"ע בעמח"ס "ברכות שמים". באותה שנה חל אותו יו"ט בשבת קודש, וכדי לקיים את מצות אכילת שלש סעודות, חילקו את סעודת היום לשנים – לאחר הסעודה הראשונה בירכו ברכת המזון, ולאחר זמן נטלו ידים שוב כדי לאכול את הסעודה השניה – על מנת שתחשב לסעודה שלישית.
הגה"ק מקאשוי זי"ע רצה לעשות הפסק בין הסעודות, ולכן יצא מביתו ועלה ל"עזרת נשים" שהיתה בקומה אחרת באותו בנין. כשיצא מביתו, התלויתי אליו ויצאתי עמו.
כשפנה לעבר עזרת הנשים, הקדים משמשו בקודש, ופנה לפתוח את הדלת כדי שהגה"ק זי"ע יוכל להיכנס מיד – אך על אף מאמציו הרבים לפתוח את הדלת, לא עלתה הדבר בידו – הדלת היתה תקועה, והיא לא נפתחה.
אדהכי והכי הגיע כבר הגה"ק בעצמו לעבר הדלת, וניסה לפתוח את הדלת – ואכן מיד נפתחה הדלת – למרבה הפלא.
כמובן שהנוכחים השתאו לנוכח מעשה פלא זה, אך כשראה הגה"ק את פני הדברים, עלתה בת שחוק על פניו הקדושים, ואמר לסובבים: 'הרי כבר אמרתי לכם, ששערי עזרת נשים לעולם אינן ננעלות – שכן התפילות שנשים צדקניות מתפללות להקב"ה, עולות תחת כסא הכבוד, ומתקבלות תיכף ומיד לרחמים ולרצון…'
הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל היה מספר, שבשעתו ביקש ממנו מרן ה"חזון איש" זצ"ל לטפל באיזה בעל תשובה שהגיע מקיבוץ חילוני ללמוד בישיבת פוניבז', ושאל את ה"חזון איש", איך ובמה זכה הלה לחזור בתשובה, והרי אדם זה אכל נבילות וטריפות? ענה לו ה"חזון איש" "דמעות אינן הולכות לאיבוד, בשעה שאביו יצא לתרבות רעה, שפך סבו עליו דמעות שלא הועילו על בנו, אבל עומדות עתה על נכדו"…
ובספר "לשכנו תדרשו" חלק ב', מביא שהגה"ק הסטייפלער זצ"ל היה אומר, שלפעמים רואים שמבית פשוט ביותר, יוצא תלמיד חכם וצדיק, וזה מחמת שאיזו סבתא שלו שפכה לבה בתפילה ובדמעות שתזכה לבנים תלמידי חכמים, ואם זה לא עזר לבנים, הרי זה עוזר לנכדים, ובדור הראשון של הסבתא שלא ראו את הנכדים, חשבו מתוך ראיה קצרה שתפילותיה הלכו לאיבוד חלילה, ולבסוף מתברר ששום תפילה אינה חוזרת ריקם…
●●●
בספר "קודש הלולים" מסופר על הרה"ק רבי דוד מלעלוב זי"ע, שאביו רבי שלמה זצ"ל כשאמר בשבת קודש בעת ה'זמירות' "ויזכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות", היה מאריך בזה זמן רב עד שנתעלף, ומכח תפילות אלו זכה לבן קדוש כזה (כפי שהעידו על זה הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע ואחיו הרבי רבי זושא זי"ע).
(מתוך נועם שיח, שבועות תשע"ח, מכון 'אפריון לשלמה')