"דההוא גברא דאגר" – עבודה זרה דף סב
מעשה בשוחט מקצועי ומיומן, אשר רחש ליבו לרכוש לעצמו סכין שחיטה מחודד ומלוטש, עשוי ממתכת משובחת ועמידה. לאחר חיפוש ארוך ומייגע רכש הלה את… חרבו של תליין המלך, חידדה, שייפה והשחיזה, והרי לך סכין שחיטה מהודרת. המעשה הובא לפני רבי יעקב אשכנזי, בעל היעב"ץ (שו"ת ח"ב סי' קנ"ח), שקבע כי סכין זו אסורה בהנאה! משום שחפץ שעל ידו נהרג אדם, אסור בהנאה [ולפיכך, אסור לשחוט בה בהמה העומדת למות, משום שהדבר נחשב להנאה. אך שחיטת בהמה בריאה אינה נחשבת להנאה, חולין ח/א, "שולחן ערוך" יו"ד סי' י].
חפץ שהומת בו אדם אסור בהנאה: ה"פתחי תשובה" (סי' ח') מציין, כי אכן, מסוגייתנו מוכח לכאורה כדברי היעב"ץ. שכן, בגמרתנו מבואר כי יש לקבור בקרקע את החרב שבה הומת אדם במיתת בית דין, וכמו כן יש לנהוג בעץ אשר עליו נתלה אדם בציווי בית הדין, תוך שהגמרא משווה הלכה זו של קבורת החרב והעץ בקרקע, להלכה הרווחת לגבי חפצים האסורים בהנאה, שיש לקוברם בקרקע כדי למנוע את השימוש בהם. מכך, כותב בעל ה"פתחי תשובה", הסיק היעב"ץ, כי גם את החרב ואת עץ התליה, הורו חכמים לקבור משום שאסור ליהנות מהם, מאחר שחפץ שעל ידו נהרג אדם, אסור בהנאה.
אולם, ה"פתחי תשובה" דוחה את הוכחתו של היעב"ץ מסוגייתנו, תוך שהוא מציין את דברי הרמב"ם (הל' סנהדרין פרק ט"ו הל' ט') המנמק: "שהעץ שנתלה עליו נקבר עמו שלא יהא לו זכרון רע ויאמרו זה העץ שנתלה עליו פלוני". כלומר, חפצים אלו אינם נקברים משום שהם אסורים בהנאה, אלא כדי להפחית את הזלזול בכבודו של מי שהומת על ידי בית דין [ואף אם נאמר שיש בהם איסור הנאה כמשמעות סוגייתנו, גם איסור זה אינו אלא בהרוגי בית דין, כלשון הרמב"ם]. מובן מאליו, כי בזיון זה הינו רק כאשר המוצא להורג הומת על ידי בית דין בשל חטאיו. לא כן, המומת על ידי תליין המלך בשל גחמותיו, וממילא, אין כל איסור להשתמש בחרבו של תליין המלך (עיי בחיד"א "מחזיק ברכה" יו"ד סי' ח').
חרבו של גוליית: רבי אברהם אשכנזי [מרבני איזמיר בדור שאחרי החיד"א] מביא בספרו "מעשה אברהם" (יו"ד סי' ו'), ראיה מאלפת לכך שכלי נשק שהומת בו אדם אינו אסור בהנאה. בנביא (שמואל א' כא/י) מסופר, כי אחימלך הכהן העניק לדוד את חרבו של גוליית, בעת שזה נמלט מפני שאול המלך. גוליית זה, ארכי רוצח היה ורבים נפחו את נשמתם באבחת חרבו, ובכל זאת השתמש בה דוד [יש להעיר, כי שמא לא נהרגו בה אלא נכרים ולא יהודים].
מכל מקום, מעניין לציין את דברי רבי יהודה החסיד (ספר חסידים תתשי"ג) הכותב: "סכין אחד מצאו בקבר של הרוגים על קידוש ה', לאחר שנים רבות שחפרו הקבר ומצאו הסכין ורצו לקחת אותו. אמר החכם, במקום שתמצא שם תשימו אותו ואל יהנה בו".
חבל תלייה כאזור לתפילה: בשו"ת "קול מבשר" (שו"ת ח"א סי' נ"ח) מזכיר את דברי היעב"ץ בהקשר ליהודי ניצול שואה, אשר בעת אמירת קדיש על קרוביו הנספים, חבש על מותניו כ"גרטל" חבל תליה שהועלה ממחנות ההשמדה, כהתרסה כלפי הגרמנים ימ"ש, ולדברי היעב"ץ אין ראוי לנהוג כן.