ר' שלמה אליהו פריימן ז"ל שימש במשך שנים רבות כשומר קבר רחל וכשמש בית כנסת 'החורבה'. בספר זכרונותיו – 'פותח שערים' הוא מספר כיצד בעקבות מה שאירע בשבת חנוכה של אחת השנים, גמלה בלבו ההחלטה להיפטר מה'שבת גוי' הוותיק של בית הכנסת, וכיצד הוציא זאת לפועל:
"בבית הכנסת הגדול חורבת רבי יהודה החסיד היה 'שבת גוי', שהיה מכבה את השמן ואת הנפט בשבתות ובמועדים. הגוי ידע לדבר גם אידיש, וכמה פעמים הוא היה מברך על מים ועל לחם. לגוי הזה היו מוכרים את החמץ בערב פסח. היו מדברים אתו אידיש, ורוב הרבנים חשבו אותו לאחד שאפשר לסמוך עליו. קרוב לחמישים שנה הוא היה ה'שבת גוי' של העיר העתיקה, וברוב בתי הכנסת היה מכבה את הנרות אחרי התפילה. כמובן ששילמו לו בעד זה. הוא גם היה מקבל בפורים עוגות מרוב תושבי עיר העתיקה, ובפסח היה מקבל מצה לכל השנה. שמו היה 'משה באשעטי'. היה שומר את דתו. ברמדאן היה צם כל החג, וחוץ מזה היה צם עוד תשעים יום בשנה.
"התחנה הראשונה שלו בשבת קודש היתה בבית הכנסת החורבה. הוא היה בא עוד לפני ערבית, ואם ראה מנורה שהתקלקלה היה מתקן בעצמו. האיש הזה היה גנב, כשהיה מכבה את הנרות היה משליך על הרצפה עשרות נרות והיה מביא אתו ילדים שלו שלקחו את זה. וגם בקבוקי שמן. תמיד עשיתי את עצמי שאינני רואה.
"בשנים תרצ"ו-תרצ"ז סבלתי ממנו הרבה. כל פעם הייתי צריך ללכת לביתו עם שוטר ללוות אותו. היה אומר שפוחד שהיהודים יהרגו אותו. רוב תושבי ירושלים שהכירו את הגוי הזה, היו אומרים עליו 'א צדיק גוי', אבל משה באשטי – כשמו כן היה, איש בליעל שאין כמוהו. בשנת תרפ"ט בזמן שחיטת היהודים בחברון, שני בנים שלו השתתפו שם בפרעות והביאו אתם עשרות תמונות של יהודים ובחורי ישיבות שהרגו אותם. במקרה נכנסתי כמה פעמים בבית של הגוי וראיתי כמה תמונות של יהודים. שאלתי מאיפה לקחו את זה, ואמרו לי שערבים מחברון הביאו ושכחו את זה פה. אבל האמת, כפי שסיפרו לי שכנים שהיו גרים מול הבית של הגוי הזה, שהבנים סיפרו שהם הרגו כמה מהיהודים והראו את זה בתמונות.
"עשרות שנים סבלתי מהגוי הזה. פעם בחנוכה עמדה המנורה הידועה על המדרגות, שם היו מדליקים בחנוכה את המנורה הגדולה. בשבת חנוכה בא באשטי הגוי לכבות את הנרות, כמובן שלא אמרתי לו לכבות את הנרות של חנוכה, אבל הוא ניגש אל המנורה והתכוון להשליך את המנורה על הארץ. המנורה נפלה עלי, כל השמן נשפך עלי, אבל את המנורה הצלתי שלא תישבר.
"אמרתי לו להגוי הנ"ל שזו השבת האחרונה שלו בבית הכנסת, ושלא יבוא עוד הפעם לכאן. הוא התחיל לצעוק עלי שהוא נמצא בבית הכנסת עוד לפניי, עוד מתקופת הרב סאלנט. הוא לא מפחד מאף אחד, ואף אחד לא יכול לפטר אותו. אמרתי לו שבעוד שבועיים אני אסדר חשמל עם שעון והוא יוכל לשבת בבית.
"במשך עשרות שנים שהכרתי אותו, ראיתי לא פעם את הרשעות שלו. בפני נשים צדקניות או רבנים היה מדבר דברים מתחנפים. 'גאט זאהל העלפין, דגרויסע משיח זאהל קומען, זיין אסוף אויפ'ן גלות'… ועוד מילים כאלה. אבל האמת, הוא לא היה יכול להביט על יהודי שבא מחוץ לארץ. כשראה בשבת קודש שנותנים שלום ליהודי שבא מחוץ לארץ, היה אומר: 'גקומען נאך א ציוני, א מחלל שבת'…
"היתה לו 'באשטה' (דוכן) של פחם שהצליח מאוד. הוא היה פיקח מאוד ורוב הלקוחות שלו היו יהודים. אני לא רציתי לגלות בפני רבים שהוא אחד מחסידי המופתי, והיה מרגל נבזה ומלשין, מכיוון שהבין אידיש כמו יהודי, ותמיד היה הולך בין היהודים במאה שערים, במחנה יהודה וברוב שכונות היהודים למכור פחם. עליו יכולים לומר אין אמונה בגוי אפילו בקבר. מעניין שרוב הרבנים בירושלים לא הכירו בו שהיה שונא ישראל מובהק.
"החנות שלו היתה ברחוב השלשלת, ועל יד החנות שלו היתה חנות של אחיו, איש בליעל. בכל שבת קודש ובמועדים ובתשעה באב היה מהחנות שלו בוקע הקלטות של חזנות מיוסלה ראזנבלאט או מהחזן קוורטין. מי שעבר ע"י חנותם היו אומרים 'אגוט שבת', 'אגוט יום טוב'. כל מי שפגש אותו היה אומר עליו 'א אדישער נשמה', 'א צדיק א גוי', וכך היה מתפרנס כל ימיו מיהודים.
"נחזור לעניין המנורה ובית הכנסת. תיכף אחר שבת חנוכה פניתי לידיד שלי, אדון אברמוביץ, מנהל הראשי של בנק יהודה בירושלים, וסיפרתי לו את כל הענין לאמיתו. הצלחתי לשכנע את אדון אברמוביץ בעניין והוא נדב את כל ההוצאות עבור הסידור של החשמל. הוא שלח מהנדס לעשות תכנית, ובמשך השבוע עשו חשמל בבית הכנסת. השתדלתי גם אצל הנדיב שיף מרחביה והוא קיבל על עצמו להרים קרן קיימת לשלם את ההוצאות עבור השימוש בחשמל כל ימי חייו, וסידר עם בניו שאחרי מאה ועשרים שנה ימשיכו לשלם את ההוצאות עבור הדלקת החשמל. סידרתי לכבודם שני לוחות אבן בבית הכנסת, לכבוד מר אברמוביץ ולכבוד מר שיף. כמובן שסידרתי גם שעון לכבות את החשמל.
"ה'שבת גוי' משה באשטי בא כמו כל שבת לכבות את האור, וחשכו עיניו לראות שקיימתי דבריי וסידרתי חשמל. אמרתי לו שיחכה כמה רגעים ויראה שמעצמו נכבה כל האור. כך גירשתי אותו מבה"כ שבו היה ה'שבת גוי' משך יותר מחמישים שנה. אחרי שבבית הכנסת החורבה סודר חשמל, רוב בתי הכנסת סידרו גם הם חשמל, וכך הראו גם הם לגוי הזה את הדרך…"
1/546