"בשביל מה הבאת אותי עד לכאן מהצפון הרחוק? בזבזנו יום עבודה, בזבזנו כסף על נסיעות, ובקשת ממני לשלם לרב…"

כח הצדיקים לראות למרחוק

הקב"ה נטל את האור הגדול, וגנז אותו בתורה הקדושה, כדי שהצדיקים שבכל דור יוכלו לזכות בו על ידי עמלם הגדול בתורה בקדשה ובטהרה.

אמנם מעטים הם אלו שיכולים להשיג את האור הזה. כבר אמר רבי שמעון בר יוחאי (סכה מה ע"ב): "ראיתי בני עליה והם מועטים". אולם אותם צדיקים, מועטים, שזכו לו, אכן יכולים להביט ולצפות בעיניהם הקדושות מסוף העולם ועד סופו, מבלי שתהיינה להם מגבלות של מקום וזמן.

פעם אחת הגיע זוג, שהתגורר בצפון הארץ, אל מושיען של ישראל, 'קדוש יאמרו לו', סידנא רבי ישראל אבוחצירא ,ה'בבא סאלי' זיע"א כדי לקבל ממנו ברכה להפקד בזרע של קימא. הרב נתן להם בקבוק, והורה להם לשתות ממנו, ובעזרת ה' יפקדו. בטרם יצאו בקשה האשה מבעלה שיניח סכום כסף על השלחן. הבעל הוציא מכיסו שטר של מאה שקלים, והניחו על השולחן.

לאחר שיצאו מהבית והתרחקו ממנו, החל הבעל לגעור באשתו: "בשביל מה הבאת אותי עד לכאן מהצפון הרחוק? לא זו בלבד שבזבזנו יום עבודה, בזבזנו כסף על נסיעות, עוד בקשת ממני לשלם לרב, ומפני הבושה נאלצתי 'להפרד' מעוד מאה שקלים… ובשביל מה? בשביל בקבוק מים!? שבמו עיני ראיתי את השמש ממלא אותו במי ברז פשוטים?"…

הבבא סאלי, שישב באותה העת בביתו, קרא לשמש, והורה לו לקחת את מאה השקלים, למהר לתפוס את בני הזוג בטרם יעלו לאוטובוס, להחזיר להם את הכסף ולקחת מהם את הבקבוק…

השמש מהר לדלוק אחריהם, ועשה ככל אשר הורה לו רבו. בני הזוג נותרו המומים, פעורי פה, מאין ידע הרב את שיגם ושיחם בדרך?

זהו האור הגנוז שזוכה לו אדם שמקדש את עצמו על ידי עמל התורה! עיניו צופות למרחקים, ללא כל מגבלה!

פעם אחרת, הגיעו לפני הבבא סאלי זוג הורים ממקסיקו, מבוהלים עד אימה. הם ספרו לו שליסטים חטפו את ילדם, והם דורשים כופר על סך עשרה מיליון דולר, תמורת שחרורו. סכום עתק שאין באפשרותם לעמוד בו, והם אינם יודעים לשית עצות בנפשם, אנה הם באים?

הספור הזה התפרסם בשעתו בכל העולם. הבבא סאלי היה עסוק באותה שעה בענין אחר, שהיה נוגע לסכנה גדולה שרחפה על ראשם של כלל ישראל. הוא הציע להם לפנות לבנו, פי שנים ברוחו, קדש הקדשים סידנא רבי מאיר אבוחצירא זיע"א, שהתגורר באשדוד. שיבקשו ממנו לטפל בעניינם.

הם נסעו מיד לאשדוד, ספרו לרבי מאיר את כל הספור, ומסרו לו שאביו, הבבא סאלי, בקש שהוא יטפל בענין. "מה אני ומה חיי?", השיב הרב בענותנותו המפלגת. "מימי לא הייתי במקסיקו, וגם במפה לא ראיתיה. אך מה אעשה? שבו כאן והשי"ת יעזור"…

הרב הוציא דף נייר מהמגירה, והחל לשרטט עליו, בדיוק מופלא, את כל הרחובות שסביב לביתם. הוא סימן – על גבי השרטוט – את אחד הבתים. "מתחת לבית הזה יש מרתף!", אמר. "הילד נמצא שם, חי וקים, ושלום לו! כעת הוא יושב ומשחק, והליסטים משחקים לידו בקלפים, וכוסות של קפה בידיהם".

ההורים שלחו מיד טלגרמה למשטרה במקסיקו, וזו כתרה את כל סביבות הבית בעשרות שוטרים. יחידה מובחרת פרצה למרתף, ומצאה בו את הילד! לא נפל דבר אחד ארצה מכל מה שיצא מפיו של הרב! הילד ישב בפינה אחת ושיחק, הליסטים ישבו בסמוך סביב שולחן וכוסות הקפה מונחות עליו. הליסטים נעצרו, והילד שב בריא ושלם לבית הוריו.

(מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'משכני אחריך', משיחותיו של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א)