בפרשת השבוע מסופר על בואו של יוסף הצדיק אל יעקב אבינו, ועל כך שיעקב אבינו התיישב על מטתו לכבוד בנו, מפאת היותו מלך (ראה בראשית מח, ב, ורש"י). סיפור זה מעורר את השאלה - האם בֵּרך יעקב אבינו על בנו את ברכת "שחלק מכבודו", אותה מברכים על ראיית פני מלך?
הנדון הראשון הכרוך בשאלה זו: האם יוסף הצדיק היה ראוי לברכת "שחלק מכבודו" בהיותו 'משנה למלך' בלבד? במשנה־ברורה כותב שמושל אשר בידו לשפוט ולהעניש כחפצו, מברכים על ראייתו; ואם כן, יוסף הצדיק היה ראוי לברכה זו, שהרי היה אדון ומושל בכל ארץ מצרים, והיה בידו להעניש ולחוקק חוקים כחפצו, כפי שראינו בפרשיות האחרונות. ובהקשר זה יש לציין את דברי הגר"ש ואזנר (שבט הלוי ח"א סי' לה) שעל מלך של ממש מברכים אף כשאין בידיו סמכויות ענישה; ובזמננו קיימים מלכים כאלה במספר מדינות. מאידך, שופטי בית־משפט עליון - הגם שבידם סמכויות רבות - אינם נחשבים כמלכים, ואין לברך על ראייתם.
ומכאן לנדון נוסף: איזו ברכה היה צריך לברך על יוסף הצדיק - "שחלק מכבודו ליראיו", כפי שמברכים על מלכם של ישראל, או "שחלק מכבודו לבשר ודם", כפי שמברכים על מלך של גויים? בדברי האחרונים מצאנו נדון הפוך: מלך ישראל רשע, לדעת הכף־החיים אין לברך עליו "שחלק מכבודו ליראיו", אלא "לבשר ודם", והאדמו"ר בעל אמרי־אמת מגור, מסתפק כיצד מברכים על מלך ישראל שאינו ירא־שמים. מדבריהם אנו למֵדים כי הברכה מתייחסת למלך עצמו, ולא למלכות, ואם כן אפוא, על יוסף הצדיק היה צריך לברך: "שחלק מכבודו ליראיו", כפי שמברכים על מלך ישראל.
ומכאן לנדון שלישי, המתייחס ליעקב אבינו ע"ה: בפרשתנו (שם, י) נאמר: "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות"; ובכן, האם עוור מברך ברכה זו? המשנה־ברורה כותב שאדם שראה בעבר והתעוור, מברך ברכה זו כשהמלך נמצא בקרבתו; ועוור מלידה מברך ללא שם ומלכות. ואם כן, יעקב אבינו ע"ה היה חייב בברכה זו, שהרי לא היה עוור מלידה.
[מקורות: שו"ע או"ח רכד, ח, ומשנ"ב יא-יב; ביאורים ומוספים 'דרשו', 15 ו־17]