"כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ" (ויקרא י"ז, י"ד)
הכל יודעים על האכסניה המופלאה בבית החסד המפורסם בלונדון, שם התארחו כבביתם ממש כל גדולי ראשי הישיבות, וכל מי שנקלע לבירת בריטניה וחיפש מלון אורחים. הפעם נקשתי על דלת משפ' לויסון (כיום בירושלים), לא בכדי לבקש מקום ללון, אלא בכדי לפגוש לשיחה את איש אמונם וסודם של גדו"י בשבעים השנים האחרונות. הרה"ג ר' יעקב (ג'קי) לויסון שליט"א, נעתר לבקשת מוסף 'שבת קודש', לחלוק דברים שראה ושמע אצל מרנן ורבנן, ובפרט אצל מרן הפונוביז'ר רב זצוק"ל, שהיה בקשר צמוד איתו עד ליום פטירתו ממש.
מיד בכניסתי פונה אלי אשת חבר הרבנית לויסון שתחי' ואומרת: "מרן הרב מפונוביז' ובעלי זה כמו אב ובן", ומסמנת באצבעותיה איך היו בקשר צמוד כל השנים, ובאמת מרן הרב מפונוביז' קרא לו "מיין קינד" – "ילדי", כמו שיסופר בהמשך.
בראשית דבריי אני שואל את הרב לויסון, איך נוצר הקשר המיוחד עם מרן הרב מפונוביז'. הוא מספר שבבחרותו, לאחר שסיים את לימודיו בישיבתו של הגאון רבי משה שניידער זצוק"ל, היה לו רכב ממקום עבודתו, ובאהבתו את התורה ואת תלמידי החכמים, כאשר הגיעו ראשי הישיבות וגדולי ישראל לאנגליה, פנה אליהם והציע שבשהותם הוא יהיה להם לנהג ויסייע להם.
בפעם הראשונה כשמרן הגר"א קוטלר זצוק"ל היה אמור להגיע ללונדון, היה אמור להגיע גם אחד מחשובי האדמו"רים. כל לונדון רעשה מבואו של האדמו"ר, ולהגעתו של מרן הגאון רבי אהרן לא היה שום אזכור.
הרב לויסון חשש שיש כאן חוסר בכבוד התורה וחילול השם, על כן ארגן מספר אנשים שיצאו לשדה התעופה לקבל את פני מרן הגר"א קוטלר זצוק"ל. משהגיעו לבית האכסניה התעניין הרב לויסון: מי הנהג של הראש-ישיבה בשהותו באנגליה, ולא היתה תשובה. מיד הציע שהוא יהיה נהגו, וזכה להיות משמשו ונהגו של מרנא רבי אהרן. בפעם הבאה כשמרן הגר"א קוטלר זצוק"ל הגיע ללונדון, הוא כבר היה מוכר, הרבה אנשים יצאו לקבל את פניו וחלקם אף רצו לזכות להיות הנהגים שלו. מרן הגר"א סירב ללא הסבר, עד שראה את 'ר' ג'קי' (כך כינוהו בידידות וחיבה) לויסון, ואז אמר: "דאר איז מיין מנהיג" – הוא הנהג שלי, והראה לו חיבה יתרה כל שהותו בלונדון.
בלונדון התגורר באותם הימים יהודי בשם ג'ק רוס, שהכיר את מרן הרב מפונוביז', ושמרן הרב הגיע ללונדון בפעם הראשונה הוא קישר בין הרב ג'קי לויסון למרן הרב מפונוביז' זצוק"ל. וכך, כבר בגיל 18 היה לנהגו של הרב ברכבו בעת מסעותיו לנגידי אנגליה. חשוב לציין שמדובר בימים שלא הכירו בלונדון את מרן הרב מפונוביז', ורבים לא היו מודעים לזכותם וחובתם להחזיק תורה. ר' יעקב לויסון הסתובב עם הרב מבית לבית, ולעיתים אף חטפו ביזיונות מאנשים. לשם תיאור המצב בשנים ההם מספר הרב לויסון את שסיפר לו מרן הרב, כי בשנים הראשונות שהיה מגיע לארה"ב לאיסוף כספים לישיבה, יהודי המקום היו כל כך מנותקים מהמודעות להחזקת התורה, ואף לא הכירו את גדולי ראשי הישיבות – וכדי שדבר הגעתו יתפרסם, היה מרן הרב תולה בעצמו מודעות ש"מרן הרב מפונוביז' הגיע".
באותו יום שנפגש ר' ג'קי עם מרן הרב לראשונה, הוא נקשר אליו בעבותות אהבה. כשמרן הרב היה מגיע לאירופה ואף לארה"ב, היה ר' ג'קי מתפנה מכל עסקיו ועבודתו, ולפעמים גם למספר שבועות, והולך עם מרן הרב למען הישיבה. כל זאת בימים שהרב לויסון לא היה בעל אמצעים כלכליים אלא להיפך, ואעפ"כ ביטל ימים רבים מעבודתו כדי לסייע לרב ולשמשו. כך היה כשהגיעו תלמידי חכמים לביתו, היה בוכה בתפילת שמו"ע שיהיה לו כסף לקנות הערינג לכבד בו את תלמידי החכמים, ושום דבר לא מנע בעדו מלסייע לתלמידי החכמים בכלל ולרב בפרט.
רבים רואים ממרן הרב "רב אמן" בגיוס כספים, אך הרב לויסון מפתיע ומספר שלמרן גאב"ד פונוביז' היה קושי גדול מאוד לבקש תרומות מאנשים, עד שלפני שנקש על פתחי נדיבים היה מתפלל שהם לא יהיו בבית, מרוב אי הנעימות שהרגיש לבקש כסף עבור הישיבה. וכאשר תרמו לו, מרן הרב היה מקבל במאור פנים כל סכום שניתן, והיה מכיר טובה בחיוך מכל הלב, וכותב קבלה אפילו על דולר בודד.
האם מרן הרב התבטא פעם מה סוד ההצלחה שלו בבניית ישיבת פונוביז', ובשיקום עולם התורה לאחר השואה?
מרן הרב אמר בדרשה, שחושב שההצלחה שלו בישיבה היא בזכות שאף פעם לא נהנה מהישיבה ברמה האישית. "ואם תגידו" – המשיך מרן הרב – "ששתיתי עם גביר קפה ותה של הישיבה וכך נהניתי, על כן אני נותן לישיבה קרקע פרטית שבמקום פלוני וזה יהיה תשלום עבור הנאתי מכספי הישיבה". נורא.
מרחיב הר' לויסון: לרב היתה שקיפות מלאה על כל לירה ודולר או שטרלינג שנכנסו לקופה ויצאו ממנה. כל פעם שהיה חוזר ממגביות בחו"ל היה מוציא מהכיס פתקים עליהם רשם כל הוצאה והכנסה, להיכן הלך כל שקל, ומעתיקם בצורה מסודרת. ר' אברהם צבי ליכטמן סיפר, שמרן הרב היה נכנס למשרד הישיבה, ניגש לאנשי המשרד ומוסר להם דו"ח על כל הוצאותיו והכנסותיו בחו"ל, כאילו חייב למסור להם פירוט. ועוד יותר מפעים, כל תורם שביקש לראות 'לאיפה הולך הכסף', מרן הרב היה מוציא רשימות או קבלות ומראה לו לאיזו מטרה יועדו הכספים.
מעשה מבהיל המעיד כמה נזהר מרן הרב בכספי צדקה, מספר הר' לויסון: כששהה עם מרן הרב באחד ממסעותיו בלוס אנג'לס, חלה מרן הרב ונטה למות. פנה אליו רבי יעקב ושאלו האם להזעיק למיטתו את אשתו ובנו, כדי שייפרד מהם טרם מותו. ענה לו מרן הרב: אינני צריך לעניין זה לא את אשתי ולא את בני, יש לי מחר דין תורה בבי"ד של מעלה, ועל כן אני זקוק לג' אנשים מסוימים (שהכירו את מרן הרב עוד מימות רבנותו בפוניבז'), כדי להכין את עצמי לדין תורה, לעבור איתם על כל פועלי ברבנות פוניבז', אם נהגתי כראוי בענייני ממונות ולא נשארתי חייב כלום לאיש, כדי שאוכל לשוב בתשובה אם נהגתי שלא כראוי.
באחת הפעמים ששהה מרן הרב באנגליה לטובת הישיבה, נעשו מאמצים גדולים שיפגוש גביר אדיר, ואכן ההשתדלות הועילה ונקבעה פגישה ל-1:30 בצהרים. בשעה היעודה הגיעו מרן הרב ומלוויו למשרדו של הגביר. כשנכנסו, התנצלה המזכירה שיש עיכוב קל בלו"ז אבל מיד הגביר יתפנה לקבל אותם. לאחר כחצי שעה של המתנה יצא הגביר, וסיפר כי יש לו עניין דחוף שלא סובל דיחוי ועדיין אינו יכול לקבלם, אבל מבקש שימתינו ומבטיח שההמתנה תשתלם להם. מרן הרב ומלוויו נשארו והמתינו. לאחר זמן שוב יצא והתנצל שמעכב את מרן הרב, אבל הבטיח שכבר הוא מתפנה לקבלם, והדבר חזר על עצמו כמה פעמים. לאחר יותר משעתיים של המתנה, ברבע ל-4, אמר הרב למלוויו: "חוזרים הביתה". המלווים התפלאו מאד, אחרי שהמתנו כ"כ הרבה זמן, נלך בידיים ריקות? אבל מרן הרב לא ויתר והם עזבו את משרדו של הגביר.
בדרכם חזרה שאל אותו הרב לויסון: "ילמדנו רבינו מה הפשט?". ענה מרן הרב זצוק"ל: "ר' יעקב (לויסון), אמרת לי פעם שיש לך קביעות בלימוד עם חברותא בשעה 4:30 לכן אנחנו חוזרים, כדי שלא תפסיד את החברותא. המטרה שלנו לבנות תורה, אי אפשר לבנות תורה ע"י ביטול תורה. לא מבטלים תורה אפילו של יחיד בשביל כסף ללימוד תורה של בחורים"…
מעשה שנכנס לרב גביר עם תרומה מאד מכובדת. שאלו מרן הרב: "מה שמך?" (מרן הרב היה רושם את שמות התורמים עבור ספר הנציבים) והגביר השיב. המשיך מרן הרב לשאול: "ומה שם אשתך?", והגביר התחמק. אבל מרן הרב לא הרפה והמשיך לשאול, עד שהגביר עונה בבושה שאשתו לא יהודייה. מיד לקח הרב את הכסף, מסר לר' יעקב לויסון ואמר: "תחזיר לו את הכסף", ולא רצה אפילו להסתכל על הגביר.
ושוב, מעשה בגביר שהגיע למרן הרב ורצה לתרום עבור הישיבה, אך למרבה הפלא מרן הרב ניסה להניא אותו מהמעשה, והציע לו במקום זאת לתרום לבית חולים או לארגוני צדקה שונים. כשיצא שאל ר' יעקב, מדוע מרן הרב מסרב לקחת ממנו תרומה לישיבה? ענה מרן הרב: אני חושש שהאיש משחק בקוביה ומהמר, עם כסף כזה לא בונים ישיבה.
היה פעם שאיזה ת"ח ועסקן גדול באנגליה, הצטרף למרן הרב באיסוף הכספים, וישבו עם איזה גביר שהתחייב על סכום מסוים. אותו ת"ח הלחיץ את הגביר להוסיף ולהגדיל את תרומתו, אולם מרן הרב הקפיד על כך, ומאז לא הסכים ללכת איתו לטובת הישיבה, כיון שאין לדחוק באדם לתת יותר ממה שמעוניין לתת!
●●●
"לא רק את עולם התורה דידיה בארץ ישראל בנה", אומר רבי ג'קי, "אלא את עולם התורה בכלל". כשנפטר מקים עולם התורה בארה"ב, מרן הגר"א קוטלר, שהה מרן הרב בארה"ב לצורך גיוס כספים לישיבה, ובלייקווד התעוררה השאלה מי ימלא את מקומו בראשות הישיבה. בהלוויה כיבדו את מרן הרב להספיד, ועקב היותו כהן הספיד מרן הרב מחוץ לבית המדרש, ובלי שאף אחד ביקש ממנו או דיבר איתו, פתח ואמר: "מזל טוב! רבי שניאור ימלא את מקום אביו בראשות הישיבה", והדבר התקבל כפסק בפועל בישיבת לייקווד.
לאחר ההלוויה, ניגש רבי שניאור למרן הרב ואמר לו: "אינני מסוגל לשאת עליי עול כזה, גם להחזיק את הישיבה וגם את הכולל, אני חייב לסגור אחד מהם, מה עדיף, להשאיר את הישיבה ולסגור את הכולל או להיפך?". ענה לו מרן הרב: "אם תסגור את הכולל כולו ייסגר. תסגור את הישיבה ותשאיר את הכולל, ותמיד תוכל לפתוח שוב את הישיבה. אבל", הורה הרב, "בנתיים אל תסגור כלום", ומיד ארגן שהתרומות שהשיג בביקורו זה בארה"ב עבור ישיבת פונביז', יעברו ללייקווד, ואף כל התרומות שעמל עליהן עד היום עבור פוניבז'- למשך שנה מאותו הזמן, יהיו עבור ישיבת לייקווד. כך הציל את ישיבת לייקווד, ונתן כוח לרבי שניאור להתחיל כראש ישיבה ללא עול החובות. מקורבי מרן הרב תמהו: הרי אנשים תרמו לך ואתה בעל חוב עבור פוניבז', איך אתה נותן את כספך לאחרים? ענה מרן הרב: "תורה שלי או תורה של רבי אהרון, מה זה משנה- הכל תורה אחת היא".
מלחמת ששת הימים
כשפרצה מלחמת תשכ"ז שהה מרן הרב בשוויץ. כשהתפרסמו ניסי הקב"ה במלחמה, הרים מרן הרב טלפון לרבי ג'קי לויסון, וביקש לדבר איתו ביישוב הדעת וביקש שיבוא אליו. רבי יעקב נסע לשוויץ ומרן הרב שאל אותו: "היות ועקב המלחמה יש התעוררות רוחנית בעם ישראל, אפשר לנצל את המצב לטובת עולם התורה. על כן אני מסתפק האם לאסוף כסף עבור כל עולם הישיבות, או להמשיך עבור פוניבז'"- וביקש מהרב לויסון שיכריע… ענה לו רבי יעקב: "יש למרן הרב חובות גדולים עבור החזקת הישיבה, ומרן הרב אף בעל חוב לאנשים (מרן הרב היה ממש על סף פשיטת רגל…), על כן אי אפשר לוותר על איסוף להחזרת החובות של הישיבה", ומרן הרב קיבל עליו את דעתו. "אולם", אומר הרב לויסון, "אני מתחרט על התשובה שנתתי למרן הרב, כי אם מרן הרב היה עוזב את האיסוף עבור פוניבז' ואוסף לכל העולם התורה, היה קידוש ש"ש גדול מאד והפסדנו קידוש שם שמים"…
בתקופת המלחמה, בחורי חו"ל ברחו מהארץ מפחד המלחמה, והרב לויסון שאל את מרן הרב האם אין בזה חילול ה'? ענה מרן הרב: "אני הוריתי לבני להישאר בישיבה במלחמה ולא לברוח, ושם נהרג. על כן אני לא עונה בזה".
המגיד הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל, היה רגיל לספר מעשה פלאי המעיד על עוצם קדושתו של מרן הרב, אך המספר כאן, הר' לויסון, היה עד ראיה למעשה: כששהה עם מרן הרב בבית החולים 'סיני' שבארה"ב, והיו צריכים לתת למרן הרב מנות דם, קרא מרן הרב לרופא ושאל האם יתנו לו דם של יהודי. הרופא היה בהלם מוחלט, והתפלא לפשר הבקשה הזו! האם יש הבדל בין דם של יהודי ללא יהודי?! שלח אותו מרן הרב לבדוק בתיק החולה, והרופא חזר נפעם וסיפר שבתיק האישי מופיע שלפני עשרים שנה הרב היה זקוק לתרומת דם, ומרן הרב שאל האם זה דם יהודי. הרופאים דחו אותו בטיעון שכל הדם כאן הוא של יהודים, ולא התייחסו לבקשתו. ברגע שהכניסו לו את המזרק, מרן הרב החל כולו רועד וצעק: "דם של גוי לא יכול להיכנס לגוף שלי! דם לא של יהודי לא יכול לשלוט עלי!". ובאמת, באופן פלאי, לא זרם הדם לגופו של מרן הרב, ורשמו זאת בתיקו, שהאיש הזה צריך רק דם של יהודי!
עוד מעשה שהרב לויסון היה נוכח בו; כשמרן הרב עבר ניתוח בשיקגו, הגיע לבית חולים יהודי לא מוכר בשם 'איזנשטט' לבקר את מרן הרב. אמר היהודי לרב לויסון: "אתה יודע למה אני כאן- כי הייתי נוכח אצל מרן הגרח"ע כשהודיעו לו שווילנא חזרה להיות חלק מליטא. מה הייתה תגובתו הראשונה של מרן הגרח"ע: 'ברוך ה', עכשיו אוכל לפגוש את מרן הרב מפוניבז". באותם רגעים ראיתי איך גדול הדור מחזיק ממרן הרב מפוניבז', ואני צריך להיות על ידו בניתוח"…
באנגליה היה הרב כ-30 שעות ללא הכרה. כל אותן שעות הרב לויסון לא זז ממיטתו, והד"ר ביקש שכל חצי שעה יכניס מים לזונדה של מרן הרב. הרב לויסון ניגש להכניס את המים, ולתדהמתו, כשהוא מחוסר הכרה לחלוטין, מרן הרב לא נתן לו להכניס, ומסמן ליטול לו את הידיים. רק לאחר שנטל את ידי מרן הרב, היה ניתן להכניס לו מים. מיד כשהתעורר מרן הרב לא שאל איפה הוא נמצא וכדו', אלא התחיל לברך מעומק הלב את הרב לויסון על מסירותו, ובירכו שבנו יהיה גדול בתורה.
מספר הר' לויסון מעשה שיש בו אקטואליה ולימוד לדורות: פעם מרן הרב הלך לחתונה יחד עם מקורביו – הרב לויסון ור' אברהם ליכטמן, ומרן הרב יצא מהחתונה מאד מחויך, שלא כדרכו. סיפר להם מרן הרב ,שבחתונה ניגש אליו ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, ואמר לו באידיש: "כבוד הרב, הגיע הזמן לקחת את בחורי הישיבות לצבא". ענה לו הרב: "דוד בן גוריון, אתה ששמך רשום על כתלי הישיבות באותיות של זהב, רק בגלל ששחררת את בחורי הישיבות מהצבא – את זה אתה רוצה להוריד…?". המשיך מרן הרב וסיפר, שכעבור כמה דקות חזר אליו בן גוריון ואמר לו: "נחשוב על זה"… והיה מרן הרב מאד מאושר, שבכמה מילים הצליח לסדר שבחורי הישיבות יוכלו להמשיך ללמוד ללא הפרעה…
(מתוך מוסף שבת קודש 'יתד' פרשת תזו"מ תשע"ח)