ברבות הימים החלו בעלי העסקים העשירים להתעניין בשכונת 'שערי חסד'. צאצאיו של רבי משה יהושע מכרו את הבית למשפחה אמריקאית. לאחר כמה שנים, כשהזדמן לי לבקר בשכונה התעניינתי בזהותם של האנשים שגרים בבית בו חוויתי ימי התעלות רוחנית. הם אמרו: "אנו מוכרחים לספר לך משהו על הילדים של הרב שלך"

"דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה"    (כ"ה, ב')

בהקדמה לפירושו על הפרשה כותב רבינו בחיי על הדרך שבה יכול האדם לקנות את התורה, וזו לשונו: "קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר – שלמה המלך ע"ה הזהיר בכאן את האדם על מידת הזריזות שישתדל ויטרח במוסרי התורה".

בחודש אלול שנת תשי"ג, כאשר שלושת תלמידיו הגדולים של מרן ה'חזון איש' שהו בישיבת סלבודקה כדי להיות קרובים אל רבינו, זכיתי שאחד מהם, הלוא הוא רבי משה יהושע לנדא זצ"ל, למד איתי כמה סוגיות במסכת שבת בפרק 'כירה', ופתח את לבי ואת עיניי בהבנת התורה. במשך תקופה קצרה זו הייתה לי עלייה מאוד גדולה בתורה. לאחר מכן אמר לי ה'חזון איש': "אם תזכה שרבי משה יהושע ילמד אתך, מובטחני שתדע ללמוד".

ה'חזון איש' שלח אותי ללמוד בישיבת מיר בירושלים, כדי שאזכה ללמוד שם עם רבי משה יהושע לנדא אשר למד בישיבה. ואכן למדתי עמו כמה שנים, ורוב תורתי ממנו, הן בדרך הלימוד והן בהבנת הלימוד.

אחר נישואיי הרגשתי רפיון בלימוד מסיבות שונות, והבנתי שאך ורק מורי ורבי, רבי משה יהושע, מסוגל להעלות אותי חזרה על הגל. לכן ביקשתי את הסכמת רעייתי, לשוב ללמוד ולהתעלות במחיצתו של מורי ורבי במשך כמה שבועות.

ואכן, במשך כמה שבועות נהגתי להגיע בכל מוצאי שבת אל ביתו שבשכונת 'שערי חסד' בירושלים ולחזור לביתי ביום שישי. אשתי הצדקת הסכימה לכך בלב שלם, ולא רק שהסכימה אלא שמדי יום הייתה מחזקת אותי בשיחות טלפון ומדרבנת אותי לשבת וללמוד ולא לחשוב כלל על חזרה הביתה. רק אחר כך נודע לי גודל אהבת תורה וצניעותה, בהסתירה ממני שהיו כאלו שהציקו לה ואמרו לה: "אנו יודעים שבעלך ברח ממך!". ההצקות הללו גרמו לכרית שלה להתמלא דמעות, אך בצדקותה היא רק דרבנה אותי להמשיך והסתירה ממני את צערה.

ברבות הימים החלו בעלי העסקים העשירים להתעניין בשכונת 'שערי חסד'. צאצאיו של רבי משה יהושע מכרו את הבית למשפחה אמריקאית. לאחר כמה שנים, כשהזדמן לי לבקר בשכונה התעניינתי בזהותם של האנשים שגרים בבית בו חוויתי ימי התעלות רוחנית. הם אמרו: "אנו מוכרחים לספר לך משהו על הילדים של הרב שלך. כשסיכמנו לקנות את הדירה קבענו מחיר כלשהו בעל פה. אך עד שהגענו לחתימת חוזה התברר כי מחירי הדירות בשכונה זו כמעט הכפילו את עצמם. רצינו להוסיף על המחיר, אך לתדהמתנו בני הרב לא רצו לקחת פרוטה אחת יותר מן המסוכם, וטענו: 'סיכמנו והדירה מכורה במחיר האמור, על אף שאין חוזה!'".

צריך להבין שלא מדובר באנשים עשירים. הם היו מאוד זקוקים לכסף, אבל ההשפעה המוסרית שקיבלו מאביהם הגדול הותירה עליהם רושם כל כך חזק, עד שהיה להם מובן מאליו שעליהם לעמוד בדיבורם ולהיות ישרים. בדור שבו מסובבים בכחש ומרמים על ימין ועל שמאל, כל כך נדיר לפגוש אנשים כאלו!

לכן צריך מוסרי תורה, כיון שרק הם מביאים את האדם לשלמות הזו!

קחו מוסרי ואל כסף

ממשיך רבינו בחיי ואומר: "ואל ישתדל ויטרח בריבוי הכסף, לפי שבמסורי התורה יקנה האדם תועלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא".

בן דודי, הרב הצדיק רבי חיים ארלנגר זצ"ל, אשר היה מקובל גדול, החזיק לפרנסתו חנות למכירת כרים, שמיכות וכלי מיטה שהייתה ממוקמת מחוץ לעיר. לכאורה זה נראה מוזר לפתוח חנות מחוץ לעיר – מי יבוא עד לשם לקנות? אבל למעשה חנותו של רבי חיים ארלנגר הייתה תמיד מלאה בקונים. אפילו גויים היו באים לקנות אצלו, משום שידעו שהוא אדם ישר שלא ירמה אף אחד!

בבעלות אבי זצ"ל הייתה חנות נעליים ובגדים. הוא היה אומר לקונים: "אמנם הנעליים שאתם רוצים יפות מאוד, ולכן הן עולות שש מאות לירות, אבל הן תחזקנה מעמד לכל היותר חודשיים. במקום זאת, קחו את אלו, פחות יפות, עולות מאתיים לירות ויחזיקו מעמד שנתיים"…

כך נראה אדם שפועל על פי מוסרי התורה!

צריך לדעת שלא מפסידים מיושר. לעתים מצליח מוכר למכור זוג נעליים לאחר ששכנע את הקונה שהן טובות, שהמידה בדיוק מתאימה והכל בסדר… אך לאחר שהלקוח שב לביתו וגילה שרכש נעליים לא מתאימות, הוא לא יחזור לקנות באותה חנות. למרות זאת, סוחרים רבים נופלים בניסיון הזה ומעדיפים רווח קטן וזמני על פני לקוחות קבועים ונאמנים.

ממשיך רבינו בחיי וכותב: "וריבוי הכסף אין בו תועלת, אבל יש בו נזקים ומכשולים רבים שהוא הסיבה לדאגות רבות, וכמו שאמרו חז"ל 'מרבה נכסים מרבה דאגה'…  וידוע שאין בכל הריבויים שבכל המידות שום תועלת כי אם בריבוי תורה".

יותר מדי גאווה זה לא טוב, ויותר מדי ענווה זה לא טוב, אבל בתורה אין מעצורים וגבולות. ככל שמתעסקים בה יותר כך גדלים עוד ועוד. כפי שאומרת המשנה (אבות פרק ה' משנה כ"ב): "בן בג בג אומר הפוך בה והפוך דכולה בה". מבאר רבינו בחיי: "זהו שאומר הכתוב 'ודעת מחרוץ נבחר', טעמו וקחו דעת התורה שהוא 'מחרוץ נבחר'. והזכיר לשון 'קחו' לומר שייקחו מוסר התורה והמצוות בזריזות והשתדלות כמו שלוקח הדיבור בידיים שהוא מזדרז בו, ולא שייקחם בעצלות ובייאוש, כי אם יתעצל בהם אי אפשר שיינצל מן העונש, אפילו כשהוא מקיים מצווה. כי אם מייחד ה' יתברך בפיו ובשפתיו ולבו ריחק ממנו, גדול עוונו מנשוא, כי מצד אחד עשה מצווה ומצד אחר הוא נענש בעשותו אותה כשלא עשאה על השלמות כי אם בעצלה".

ישנו אדם המצהיר כי ה' הוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכוחות כולם, אדון הכל, היה הווה ויהיה, אבל הוא לא באמת חושב כך. בפועל הוא מנסה לעזור לקב"ה לנהל את העולם, ומשתמש בקשרים שיש לו כדי למשוך בסתר החוטים המתאימים כדי שהכל יתנהל על פי רצונו…

"והוא הדין והטעם בעניין התפילה אם התפלל ולא כיון את לבו בתפילתו, אלא שהוא מחשב בהבלי הזמן בסחורתו וכספו וזהבו, הנה זה חוטא וכמעט שעליו נאמר: 'לא תעשון איתי אלוהי כסף ואלוהי זהב', כלומר שאתם אתי, ועומדים בתפילה לפני, אל תחשבו כסף וזהב',  אשר עמכם, כי המתפלל העושה זאת מתנכר במחשבתו אל המלך ה' יתברך, ולפני מלך בשר ודם לא היה עושה כן".

אם בשעה שאדם מתפלל מסתובב ראשו בכל מיני עסקים וחושב מה לעשות שם, הוא מתנכר במחשבתו אל ה'.

"וכן אילו הניח תפילין ונתעצל, ולא נזהר שלא יישן בהם ולא יפיח בהם, אין המצווה שלמה, וכן המצוות כולן. והא למדת שהעצל אף בעשותו אחת מן המצוות ירה  לו חטא ועוון בסיבת העצלה".

בהמשך דבריו מתייחס רבינו בחיי לעבודת ה' של הזריז לעומת משיכת הרגליים של העצל: "וידוע כי הזריז בענייני התורה והמצוות, וגם הזריז בתיקון מידותיו, הנה הוא עולה ממידה למידה וממדרגה למדרגה והולך כל היום לפנים ולא לאחור".

לפעמים מתחשק לאדם לעשות מעשה עבירה אך הוא עוצר את עצמו: "אינני בהמה, יש ל בלמים ויש לי בחירה, אני לא מתרגש מחשק עז שתקף אותי"…  וככל שאדם מצליח להתגבר יותר על מידותיו כך הוא הופך ונעשה מושלם יותר. הוא הולך כל היום לפנים ולא לאחור.

לעומתו, עצלן הולך כל היום אחורה.

"הוא שאמר שלמה ע"ה: 'דרך העצל כמשוכת חדק', שאי אפשר לו ללכת ולעבור אל המקום אשר לבו חפץ ויצטרך לשוב לאחור, כן העצל אינו יכול לעלות ממידה למידה, אבל הוא מחריב את עצמו מבית ומחוץ, כי הוא משומם נפשו וגופו".

על כן אמר שלמה המלך "קחו מוסרי ואל כסף", (משלי ח, י). קחו בזריזות וללא רפיון ידיים את התורה שנקראת מוסר, ועל ידה זוכה אדם לחיים נצחיים ומתענג מזיו השכינה. בכוח התורה שורה השכינה הקדושה בבית שאותו בנינו לכבוד ה'!

(מתוך הספר 'אריה שאג')