הרב ישראל ליוש שליט"א
זכורני בהיותי תלמיד בישיבה קטנה 'מענה שמחה' בירושלים, הגיע אל ישיבתנו הגאון רבי שמחה בונים ארנפלד זצ"ל רבה של מטרסדורף בארה"ב. זה היה ביום הראשון של ה'זמן', והוא התכבד לשאת דברי חיזוק לקראת תחילת הזמן.
בפתח דבריו הוא איחל לנו בלבביות 'א גוט יום טוב' – 'חג שמח'. הבטנו אחד על השני בגיחוך מה, על איזה חג הוא מדבר? אולי היום הוא חג לבני 'חוץ לארץ'? אבל מיד אחרי האיחולים, באו גם ההסברים:
הגמרא (בבא בתרא דף קכ"א ע"א) אומרת שלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב, משום שאז פסקו מלכרות עצים למערכה.
רבינו גרשום מבאר שהשמחה בכך שפסקו מלכרות עצים למערכה היא, כיון שכל זמן שהיו עסוקים בכריתת העצים היו מתבטלים מלימוד תורה, ובאותו יום שפסקו עשאוהו יום טוב, שהרי מכאן ואילך היו חוזרים לעסוק בתורה.
הבה נחשוב! הרי כריתת עצים למערכה היא מצוה חשובה, עד כדי כך שיש שפירשו שהסיבה לשמחה ביום שפסקו מלכרות עצים, היא שמחה לגמרה של מצוה, ואם כן, ביטול התורה היה לשם מצוה, ואעפ"כ כאשר פסקו לכרות וחזרו ללמוד, היתה שמחה כה גדולה עד כדי קביעת יום זה ל'יום טוב', שלא היו כמותו לישראל.
אם כן – הסביר הרב ארנפלד – מה הפלא שאני מאחל לכם גוט יו"ט. הרי חזרתם היום ללמוד, וגם אם הפסקתם מלימוד לשם מנוחה – חשובה ככל שתהיה – הרי החזרה היא שמחה גדולה עד מאוד.
●●●
היום, א' בחשוון, היום בו יחזרו רבבות בני הישיבות אל ספסל הלימודים, לשקוד על התורה ולצלול במעמקיה, הוא יום חג. לא רק עבורם ועבור הוריהם ששלחו אותם לישיבה, אלא זהו יום שמחה לעולם כולו. הנה ביום אחד מתמלא מיכל הדלק המניע את העולם, בכמות עצומה של חומר הבעירה שלו – התורה הקדושה.
●●●
הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל הוזמן פעם לשמש כסנדק בברית לבן תלמידו. לאחר הברית הזמין אותו אבי הבן לסעוד עמם את סעודת הברית. בתחילה סירב הרב שיינברג בנימוס, ולאחר שבעל השמחה הפציר בו מאוד כי יישב עמם לסעודה, אמר לו רבי חיים פנחס כי הוא מאוד מצטער שאינו יכול להיענות לבקשתו, אך הוא מאוד ממהר לברית נוספת.
לאחר שיצאו, שאל אותו מלווהו שהכיר את סדר יומו: "לאיזו ברית הרב ממהר? לפי הידוע לי הרב לא הוזמן לאף ברית נוספת!". "מדוע הנך מתפלא?" – ענה לו ראש הישיבה – "הרי כתוב: 'אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי'. ברית התורה הרי מקיימת את העולם, ולברית הזו אני ממהר!".