בין מצ'ינג אחד למשנהו הנערכים בימים אלו במחוזותינו, כדאי לקחת פסק זמן ולקרוא את הסיפור הבא, שעשוי לתת למתרימים שבינינו 'טִיפ' מעניין.
פעם בעידנא דחדוותא סיפר מרן הגרי"ש כהנמן זצוק"ל אודות מגבית ייחודית בה השתתף. הסיפור מובא ב'מעשה שהיה' לרבי פנחס מילר:
"בפעם הראשונה נסעתי לאמריקה מספר שנים לפני מלחמת העולם השניה, עת ממלכת ליטא העצמאית עמדה על תילה. בתקופה זו הייתי ציר בבית הנבחרים הליטאי, ומשהגעתי לביקור בארצות הברית כדי להתרים יהודים נדבנים למען מוסדות התורה בליטא, השתדל הנציג הדיפלומטי של ליטא באמריקה, גוי מבטן ומלידה, לערוך לכבודי מסיבת קבלת פנים חגיגית כיאות. אני התחמקתי ממנו כל הזמן. פשוט חבל היה לי לאבד ערב אחד לצרכי 'הפרוטוקול הדיפלומטי' מבלי לנצל את הזמן לענינים שבתכלית.
"סוף סוף לא יכולתי עוד להתחמק, וגמרתי בלבי שאת הערב האחרון לפני שובי הביתה אעמיד לרשותו של הקונסול הליטאי בניו יורק, שיסדר עבורי, אם לא 'קבלת פנים' אז תהא זו לכל הפחות 'מסיבת פרידה'.
"הדיפלומט הליטאי השכיל באותו ערב להביא אל מסיבת הפרידה לכבודי כמה וכמה יהודים עשירים מיוצאי ליטא. בהתאם לנוסח אמריקה הם נשאו 'נאומי ברכה' לכבודי ולכבוד בית הנבחרים והממשלה הליטאית העצמאית. ואני, מה חשבתי אז לעצמי? במוחי החל לנקר פזמון עממי קצר המושר בפי ילדי ישראל המתחפשים בפורים: 'היום פורים ומחר חסל'… (היינט איז פורים, מארגן איז אויס, גיט מיר א מטבע און ווארפט מיר ארויס)… מחשבה נוקבת כזו הטרידתני: הרי זה הערב האחרון של שהותי באמריקה וחבל לבזבז הזדמנות כזו סתם ללא כלום.
"כשהדיפלומט הליטאי ביקשני להשמיע כמה מלים באוזני המסובים, סיפרתי להם בראשית דבריי בדיחה עממית: בעיירה ליטאית אחת נתמזל מזלו של שמש בית המדרש הגדול – שהיה חשוך בנים – שנולד לו בן זקונים בשעה מוצלחת. השמחה הייתה גדולה בכל העיירה, ונכבדי הקהילה החליטו להכין את סעודת הברית כדת וכדין:
"בעל האטליז התנדב לספק את הבשר חינם אין כסף, סוחר הדגים הבטיח להמציא ממיטב הדגים, בעל הפונדק לקח על עצמו לדאוג למשקאות, ושני האופים התחלקו ביניהם בהכנת העוגות והחלות. בקיצור, חדווה וששון היה ליהודים. בעל הברית ישב זה לראשונה בקורות חייו בראש המסובים ליד המרא דאתרא ופרנסי הקהל.
"לפתע פתאום, כשהתקרבו לגמר הסעודה והתכוננו לברכת המזון, נעלם השמש ממקומו. עברו רגעים מעטים, והשמש מופיע כשבידו מחזיק הוא 'קערה לנדבות' ומשמיע את קולו ברמה: 'אני אינני יודע שום חכמות. יש ברית מילה? – הבאתי את הקערה שלי'…
"וכי מה תחשבו" – סיים מרן הגרי"ש כהנמן את סיפורו – "המסובים תפסו את העוקץ… כולם פרצו ברעמי שחוק, ובו במקום נפתחה מגבית פרידה לטובת ישיבת פוניבז'"…
(מוסף שבת קודש יתד נאמן תצוה תשע"ג)