סיפר הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א:
לפני כמה עשרות שנים הגיע האדמו"ר הקדוש רבי יואל מסאטמאר זצ"ל לביקור בארץ ישראל, וקיבלנו ממנו ברכה. כל העשירים של סאטמאר התמודדו ביניהם מי יזכה להביאו במכוניתו משדה התעופה לירושלים, כמו האבנים של יעקב אבינו שכל אחת רצתה שעליה יניח צדיק ראשו…
עשו מכרז, ובסופו של דבר הזוכה תרם שבעים אלף דולר, סכום גדול מאד באותם הימים, כדי לזכות בזכות הזאת. פלא פלאים!
על כל פנים, היה גביר גדול אחד שאירגן 'דינר' בליל שבת באחד מבתי הכנסת המפוארים. הוא תיכנן שהאדמו"ר יערוך טיש, ובמהלכו יעורר את הצבור לתרום צדקה למען המוסדות.
להפתעתו הרבה, לפני שבת הודיע האדמו"ר כי לא יהיה טיש! הסיבה: הרבנית מבקשת!
"כבוד האדמו"ר! הלוא בסופו של דבר הוא הקובע! ובפרט שמדבר על צדקות גדולות למען המוסדות!".
"אם הרבנית ביקשה שלא יהיה טיש – אין טיש!".
האדמו"ר הבחין שהלה מתפלא, ואמר: "ואם סבור אתה שהיא, כביכול, ניצחה – לא ולא! אני ניצחתי! כי המנצח הוא זה שמוותר!".
איזה מוסר השכל! רבים אומרים משפטים בסגנון: "אני פה הקובע! אף אחד לא יגיד לי מה לעשות"… הם סוברים שבשתלטנות הזו הם המנצחים, ואינם יודעים שההפך הגמור הוא האמת הצרופה: מי שמוותר הוא המנצח, הוא המצליח. כמו שאמר ה"חפץ חיים" זצ"ל: מעולם לא ראיתי אדם שוויתר והפסיד.
('משכני אחריך'. המאמר המלא יופיע אי"ה בגיליון 'לקראת שבת')