"בעת אמירת 'כתר' נשמע שם רעם ונראה הברק, וכאשר אמר 'מלאכים המוני מעלה' התחילו לשמוע טעם של מתיקות; וכאשר הוא התחזן 'איה מקום כבודו להעריצו', שְאל אותי אם הרגשתי אז היכן אני עומד… הרגשנו שאנחנו נמצאים בעולם המלאכים…"

תיאור מלבב מעורר רגש והשראה, מתפילת מוסף בצילו של הרה"ק משטפנשט זיע"א ע"י החזן המפורסם של חצר הקודש – "ר' גדליה חזן". התיאור המיוחד נכתב בשפת האידיש-גרמנית, שאינה כ"כ מדוברת בימינו, ותורגם מהעיתון 'יידישעס טאגעבלאט' מתאריך 26.04.1921 – י"ח ניסן תרפ"א. הדברים הובאו בגיליון 'באר בשדה' – שטפנשט, בתוספת הקדמה קצרה לצורך הבנת הרקע ההיסטורי ופרטי האירוע [מובאת להלן בסוף התיאור].

וכך כותב אותו יהודי, החותם בסוף מכתבו בשם 'אשר זעליג קרעמער'

"בראותי בשבוע האחרון את הכתבה ב'טאגבלאט' אודות החזן הנודע ר' יוסל'ה רוזנבלט, בו נכתב אודות שמו הנודע, אודות כשרונותיו ושאר כוחות שיש לו, עד… עד שהכותב מעניק לו כוחות שאינם שלו, כוחות זרים לו, כאילו שכל היחוס שלו בא על ידי ניסיע בעלזער [ניסי ספיבק מבעלץ הבאסראבית. העורך], או ירוחם הקטן [ירוחם בלינדמאן המכונה 'הקטן' בשל גופו הצנום, אך בקולו הטנור הרעים לפסגות. כיהן כחזן בקישינוב, טארנופול ובארדיטשוב, וי"א שהיה ממשפחת ר' יוסל'ה. אמרו עליו שאין בדומה לו בחזנות בדורו. העורך] וכדומה.

"אבל ברצוני לציין את כוחותיו מהמקור הנכון, לתאר את יחוס עצמו. הוא זכה למתנה עצמית, שזכה למתנת אלקים, שבא מכוחות עצמו. אין זה כשרון קנוי, לא כשרון עם חיקוי ולא כשרון מושכר.

לפני לפחות כשלושים שנה, כשהצדיק הנשגב קדוש אלקי, הצדיק הקדוש מטשורטקוב זי"ע עשה שמחת נישואין, הרי שכאברך עשיר נסעתי במיוחד כדי להשתתף בחתונה המלכותית [ההדגשה במקור]. ואכן היה שם מה לראות… ראו שם את כל גזע הקודש, משפחה קדושה וטהורה, כל צאצאי בית רוז'ין, פני מלאכים, איך שכולם נקבצו ובאו יחד.

"החופה התקיימה בערב שבת לעת ערב. תיכף לאחר החופה התגנבתי לחלק אחד של חצר הקודש, שם היה האכסניא של הרבי משטפינשט יחד עם כלי הקודש שלו, והיה שם ריצה גדולה בכזה בהלה, כי היה שמה ציבור גדול, וכאמור התגנבתי לשם לתפילת מנחה, והיה זה בשעה מאוחרת.

"על אף שהייתי צעיר, תפס אותי יראת הרוממות, יראת הכבוד, פחד הדר גאון יתברך שמו. אף ששמעתי שם רק שמונה עשרה פשוטה של מנחה, הרגשתי שם טעם גן עדן, הרגשתי שמה הרגשה שאין לי את המילים לתאר את המתיקות הנשפכת, את התנועה הנעימה בשעת התפילה של השמונה עשרה של מנחה. נשמתי הרגישה איזה הרגשה, ואיני יודע להגדיר מה הרגשתי אז.

"ובשעת מעשה הבטתי מתוך קנאה בחזן הקטן, אדם קטן ונמוך, בעל פנים חיוורות, עם זקנקן שחור, במבנה חצי סגלגל. אוי, כמה קינאתי בו אז; ובקיצור, היה זה יוסל'ה רוזנבלט עם קווצותיו, עם עצמותיו ועם חיוכו.

"בשבת בבוקר לאחר קריאת התורה שאלו את הרבי הקדוש את מי לכבד בתפילת מוסף, והראה הרבי על ר' גדליה'לה – כך היה שמו – אותו החזן שהתפלל אמש. אני הרגשתי עדיין את הטעם של המנחה של אמש, ולכן תיכף נעמדתי סמוך לעמוד התפילה, ונעמדתי להתפלל תפילת מוסף סמוך אליו, צמוד.

"ההרגשה היתה איך שהשמים נפתחים… מה שהוא עשה מתפילת המוסף! בשעת אמירת 'כתר' נשמע שם רעם ונראה הברק, וכאשר אמר 'מלאכים המוני מעלה' התחילו לשמוע טעם של מתיקות; וכאשר הוא התחזן 'איה מקום כבודו להעריצו', שְאל אותי אם הרגשתי אז היכן אני עומד… שהיינו מכושפים, עמדנו שם למעלה מרבבת גופות והיינו כחולמים, הרגשנו כולנו איך שאנחנו נמצאים בעולם המלאכים, שנשמע מין קול רעם יחד עם קול דממה דקה ודקה מן הדקה, 30 פלאר אפ, 80 פלאר דאון [מושגים בסולמות נגינה כנראה], הכל בנשימה אחת, והיה נשמע כאילו הכינור עבד במלא עוזו, כל הכלים הסתובבו והרעישו….

"הבטתי אל תוך גרונו, לראות את המקהלה, לראות את כל הכלי זמר שעובדים בתוך גרונו – ואיננו. הרי זה כיום האמש, שלא היה שם אפילו הערמאן וואהל… [יליד אנטוניה – סטאניסלאב, מלחין ויוצר ומנצח המקהלה של יוסל'ה שנים ארוכות. העורך].

"זה היה אותו ר' גדליה'לה – דודו של ר' יוסל'ה רוזנבלט, אחי אמו. היה זה העתקה מהיכל הנגינה, עם כוחות מיוחדים, שנשמע יחד עם היראת שמים שלו…. עם טעם מתוק של רוחניות, והרגישו אז הרגשה של התפשטות הגשמיות בנעימות מתיקות הפה, כאילו שומעים קול מהיכל אופני הקודש, כשהם שרים בשפה ברורה בנעימה קדושה.

"והנה עומד לו יוסל'ה בתואר דמות, בקומה, בצלם, במראה ורקמה, בטעם שיר על הדוכן, כמו דודו ר' גדליה'לה חזן משטפינשט… כשהוא הגיע לכאן, מיד כשנתתי לו שלום הכרתיו. קלסתר פניו נשאר כמו שהיה – הנה, ליד החזן הזה עמדתי אצל עמוד התפילה… אכן לידו, יד ביד, שאלתי אותו אם הוא מכירני, כי אני הכרתיו, וככה בחיוכו הוא עונה לי שהוא צריך להודות שאין זה הוא, שהוא התפלל עכשיו כאן ולא 'טשורטקוב', וככה כשהוא צוחק הוא אומר לי ומבאר לי את טעותי, שהרי הוא עכשיו רק בן שלושים ושמונה, אלא היה זה דודו…

"הנני לברכו שיזכה לנשיאות חן בעיני אלקים ואדם, ואריכות ימים ושנים, והנני מתברך שאי"ה בהר הקודש בירושלים אזכה לעמוד על ידו אצל עמוד התפילה, כשבלי ספק שהוא יעמוד שם לומר קדושת כתר ו'איה מקום כבודו', כמו שמנגן לי כבר עכשיו מקולו הנעים שזכה כמתנת חלק אלקי. כי אותה אווירה ואטמוספרה שהיה בשעה שדודו אמר קדושת כתר, הנני שומע עד היום באזני השכל בטעמו וממשו, אשרי יולדתו.

"החותם בברכת ישועה ובקבלת החג הקודש בכשרות ובדיצה, כאוות ידידו אשר זעליג קרעמער חופ"ק 236 6 טע סט".

*

לסיום, מעט פרטים הנצרכים להבנת הרקע ההיסטורי של האירוע המתואר:

לפי דברי הכותב, תיאורו מתייחס לאירוע שהתרחש 30 שנה קודם, דהיינו בשנת תרנ"א. מכך עולה כי מדובר בחתונת הרה"ק רבי מנחם נחום מאיצקאן זצ"ל, אחיינו של הרה"ק הצדיק משטפנשט, בנו של הרה"ק ראי"ה מאדז'וד, שהיה חתנו של הרה"ק אדמו"ר הראשון משטפנשט. הרה"ק מאיצקאן היה חתנו של הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב, והחתונה התקיימה בחיי הרה"ק אדמוה"ז מטשורטקוב סב הכלה. החתונה התקיימה בחצר טשורטקוב ביום ח"י מנחם אב תרנ"א, במעמד אלפים ורבבות בני ישראל, בראשות גדולי וצדיקי בית רוז'ין אבות ומחותני השמחה.

מי היה ר' גדליה חזן?

על כך מקובל הסיפור דלהלן (מהרה"צ ר' נפתלי כהן שליט"א ראש ועד חסידי שטפנשט, ששמע מאביו הרה"צ ר' יוסף כהן זצ"ל): שנה אחת נסתלק לבית עולמו הבעל התפילה של הימים הנוראים בחצר שטפנשט. הציבור לא ידע מי ימלא את מקומו, ולפני סליחות קרא הרה"ק משטפנשט לר' גדליה חזן וציווהו שהוא יהיה הבעל תפילה. לר' גדליה לא היה כלל קול של בעל תפילה, אולם חזקה עליו מצוות הצדיק משטפנשט והוא ניגש לתפילת הסליחות, ולפתע פצח בשאגת ארי 'אשרי יושבי ביתך', תחילת הסליחות, עד שקירות בית המדרש רעדו והספסלים נפלו מההדף! אמרו עליו אז, שנימה מכינורו של דוד המלך נשתלה בגרונו. ומאז היה לחזן הקבוע בחצר הצדיק. אותו ר' גדליה היה דודו של החזן האגדי רבי יוסלה רוזנבלט ז"ל.