יום רביעי ט' בסיון תשע"ט
יהודי המתגורר לבדו בסמוך לגוי – האם גזרו חכמים שדירת הגוי תאסור על היהודי את חצרו?
כפי שלמדנו, חצר שדרים בה יהודים וגוי, גזרו חכמינו ז"ל שלא יחול בהּ 'עירוב החצרות' אלא אם דיירי החצר היהודים ישכרו מהגוי את רשותו. אולם, חצר שדרים בה גוי ויהודי אחד בלבד, לא גזרו עליה לאוסרהּ, כיון שמקרה כזה אינו שכיח, מפני שיהודי חושש לדור לבדו עם הגוי.
ושתי חצרות זו לפנים מזו, אשר הפנימית אין לה יציאה לרחוב אלא דרך החיצונה, ובחצר האחת מתגורר יהודי אחד, ובחצר האחרת מתגורר גוי – למרות שהם 'שותפים' בחצר החיצונה מחמת שדייר החצר בפנימית עובר דרכה תדיר, בצאתו לרחוב ובכניסתו לחצרו; ומאידך, באופן זה אין היהודי פוחד לדור לבדו בחצר, כיון שדירתו של הגוי היא בחצר האחרת – לא גזרו חכמים שדירת הגוי תאסור את חצרו של היהודי.
[משנ"ב שפב נז-נט, ושעה"צ סב; ביאורים ומוספים דרשו, 89]
באיזה מקרה מבטל גוי הדר לבדו בחצר את עירוב החצרות שעושים יהודים בחצר אחרת?
בהמשך לאמוּר: שתי חצירות זו לפנים מזו, שבאחת מהן מתגוררים יהודי אחד וגוי, ובאחרת מתגורר יהודי אחד – ליהודי הדר בפנימית מותר לטלטל חפצים מביתו לחצר, ולהיפך; שהרי אין יהודי נוסף הדר בחצר זו, וממילא אין צורך בעירוב חצרות, וגם הגוי אינו אוסר, כנ"ל.
אולם, ליהודי הדר בחצר החיצונה אסור לטלטל מביתו לחצר, כיון שחצר זו משמשת לדיור או לפחות למעבר של שני יהודים וגוי, ובאופן זה הגוי אוסר. ואף אם שכרו מהגוי את רשותו, עדיין אסור לשני היהודים לטלטל מבתי חצר אחת אל החצר האחרת, ולהיפך, עד שיערבו ביניהם.
וכן אם הגוי מתגורר בחצר הפנימית, ושני היהודים בחצר החיצונה – הגוי אוסר את החצר החיצונה, ועליהם גם לערב ביניהם, כדין כל שני יהודים הדרים בחצר אחת.
[שו"ע שפב, יז, משנ"ב נח, ושעה"צ נט; וראה נתיבות שבת לו, הע' לח]
בעשיית עירוב חצרות במלון שמתאכסנים בו גויים – האם צריך לשכור מכל גוי את רשותו?
גוי הדר בחצר, והשכיר את ביתו לגוי אחֵר, ויש למשכיר רשות להשתמש בבית לצורך אחסון חפצים, וכדומה – ניתן לשכור את רשותו מהמשכיר לצורך 'עירוב חצרות', וכמובן שניתן לשוכרהּ מהשׂוכר.
ודבר זה מצוי למעשה בבית מלון השייך לגוי – שאם יש לבעל המלון רשות להשתמש בחדרים לצורך כלשהו, או שהוא רשאי לשנות את מקום אכילתם של האורחים כראוּת עיניו – ניתן לשכור ממנו את רשויותיהם של אורחי המלון הגויים, לצורך עשיית עירוב במלון.
ואם אין למשכיר רשות להשתמש בביִת, אך הוא רשאי להוציא את השוכר מביתו בכל עת שירצה – וכגון שסיכמו כך ביניהם – ניתן לשכור את רשות הגוי גם מהמשכיר, ואף אם בפועל לא הוציא המשכיר את השוכר מביתו.
[שו"ע שפב, יח, ומשנ"ב סא-סב; ביאורים ומוספים דרשו, 90, וראה שם, 92]