חשוב לי לשתף אתכם בשורות הבאות, אולי תוכלו לפרסם את זה לזיכוי הרבים, וכפי שתקראו ניסיתי את זה בעצמי וראיתי מיד ישועה, מלבד מה שהצלחתי בס״ד להשתתף בצער השכינה.
צורכי ישראל מרובים והישועה לא תמיד באה? מצפים ומקווים בתחינה ותחנונים ולא תמיד רואים תוצאות? –
ברצוני לשתף אתכם בדברים ששמעתי ממו"ר הגה"צ רבי דן סגל שליט"א, וזה תוכן דבריו: אנשים רגילים להתלונן על מה שאין להם בית משלהם, זיווג, בנים, צער גידול בנים וכדו', ודופקים בתפילה ומבקשים רציון – ומתעלמים ממה שהקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול קשה לו באותם דברים בדיוק…
שהרי גם הוא כביכול מחוסר-בית, כנסת ישראל כאלמנה, כנסת ישראל כעקרה, בנים שגלו מעל שולחן אביהם. ואפילו שזה תלוי בתשובה ותפילות שלך ממש, ואתה לא דואג להתפלל או להתחזק לצורך זה, ופתאום אתה מבקש ממני שאתן לך בית???
דברים אלו שמעתי מהגר"ד בימי בין המצרים לפני כמה שנים, לאחר תקופה ארוכה שהייתי לחוץ בשידוכים, כאשר רבים מחבריי כבר התארסו. הרבה סגולות ניסיתי ולא ראיתי פירות. והנה מכוח דבריו הקדמתי לעצמי בתפילותיי לנסות להרגיש ולבקש על צער השכינה באותו דבר שאני מצטער, שגם היא שרויה כביכול ללא זוג, והתפללתי על זה מעומק ליבי, ורק לאחמ"כ התפללתי על עצמי.
והנה זה פלא, עוד בתוך אותם ימי בין המצרים הגיעה הצעה טובה, ולמחרת תשעה-באב התחלתי בפגישות, ושבוע לאחר-מכן כבר הייתי מאורס!
נלמד מכך לבקש על צרכי השכינה, ורק אחר כך על צרכינו הפרטיים. בבירור שערכתי לאחר מכן אצל רבנים וגדולי התורה נודע לי שאכן זו היא הדרך, ויש בכך סגולה רבה להצלחתו של האדם, שכן בכך הוא מוכיח להשי"ת שהוא דואג לצרכי-שמים, ואכפת לו מכבוד השכינה.
(י. לוי מודיעין-עילית – גיליון 'קול ברמה')