מספר הרה״ג רבי יחיאל מאיר צוקר: סיפר יהודי תושב הדרום, איש פשוט שפעם היה זקוק לעצה והכרעה בנושא חשוב, ושאל לאברך היכן יכול לקבל הכרעה, ויעץ לו לפנות אל רבנו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וכך עשה. ומאז בכל שאלה וברכה היה נוסע לב״ב ונכנס לרבנו.
ברשותו של אדם זה היה מספר חנויות, וכשנפתח מרכז מסחרי במקום ההוא, הוא קנה חנות גדולה והכניס בה את סחורותיו. באחד הימים ניגש אליו שכנו לחנות ואמר לו, שהיות ולפעמים נעלמות סחורות מהחנויות ומדי פעם גם פורצת שריפה, כדאי לו לשלם לו שכר חודשי והוא ידאג שלא יאונה לו כל רע…
בתמימותו לא קלט את המסר, וענה לו בשלילה. לאחר זמן התברר לו, שהלה נמנה על קבוצה של גורמים פליליים הדורשים דמי חסות מבעלי החנויות בקניון, ולפי שסרב לשלם החל הלה להציק לו בכל מיני הלשנות ותביעות.
כדרכו נכנס היהודי לרבנו, ורבנו שאלו: מה אתה עושה כל היום? תשובתו היתה שהוא עוסק במסחרו. "ובשעת הערב?" שאל רבינו. "אני לומד עם אברך בין כתלי הכולל", השיב.
"אם כן", אמר לו רבנו, "טוס לאמריקה לשבוע ותאסוף כסף לכולל".
הלה יצא החוצה ולא הבין. הוא אדם פשוט ומה לו ולאיסוף כספים לכולל? ומה גם שאינו מבין כלל איך כל זה מתקשר לבעיה המשפטית שלו עם אותו אדם שאינו הגון?
הוא שב לאשדוד ובדרך החליט שאם זה מה שרבנו אמר, כן יעשה. תוך כדי מחשבה נזכר שיש לו חברים באמריקה שהפרוטה מצויה בכיסם והחליט לפנות אליהם. הוא קם וטס לארצות הברית, וכמובן הצטייד מראש במכתב מראש הכולל שהוא מייצג אותו. הוא ניסה את מזלו, אבל בכל זאת הוא לא דוגמא לאברך כולל, וזה פחות או יותר סכום הכסף שהביא עמו…
הוא חזר די מאוכזב לארץ. כעבור תקופה קצרה הוא מקבל שוב הזמנה לבית המשפט, והפעם התביעה מיוצגת על ידי עו״ד ידוע, שרק כדי לשכור עו״ד מתחרה מולו הוא צריך להיפרד מתכנית חיסכון…
הגיע זמן המשפט, העו״ד תפר לו תיק כבד, הפך את היוצרות שכביכול הוא זה שמתנהג באלימות כלפי הסוחרים וסוחט אותם כספית, ואף הביא עמו עדים על יום מסוים בו הם מעידים שהוא הרים ידים ונהג באלימות כלפי סוחרים אחרים בקניון.
מששמע את התאריך בו נוקבים העדים, אמר היהודי לשופט שניתן לבדוק במחשבי משרד הפנים ולהיווכח כי בשבוע הזה הוא כלל לא היה בארץ, והיה באמריקה. הדבר נבדק והעדים נמצאו שקרנים. מובן שהוא יצא זכאי והם נקנסו בצורה קשה מאוד על סחיטה במרמה והבאת עדי שקר.
(עברי אנכי עמ' רצג, הובא בגיליון 'דחזיתיה' מס' 15)