"כי ציד בפיו" (כה כח)
"לצוד ולרמות את אביו בפיו ושואלו 'אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן?'" (רש"י)
אמי ע"ה, היתה מספרת על אותו כפרי שהזדמן לעיר ופגש את הרב. שאלו הרב: "איך אתה מסתדר לבד בכפר, כאשר יש שאלות בהלכה?".
– "כבוד הרב, מה הבעיה? בשאלות קשות – אני מחמיר, ובשאלות קלות – אני פוסק לבד…".
– "מה בעיניך נקראת שאלה 'קלה'?", שאל הרב.
– "למשל", ענה הכפרי, "פעם אחת ארע שהכניסה המשרתת הגויה כף חלבית לתוך סיר החמין הבשרי".
– "נו", שאלו הרב, "ומה באמת פסקת?".
-"זו שאלה קלה: כולם ידועים שטעות עכו"ם מותרת…".
– "ומה נחשבת בעיניך שאלה 'חמורה'?", הוסיף הרב ושאל.
– "בתשעת הימים נקרעו לי המכנסיים, וכידוע בימים אלו אסור לאכול בשר. אלא שלצערי החוט היחיד שהיה באמתחת אשתי, הוא החוט אשר נועד לצורך קשירת המעיים (קישקע) בחמין של שבת. ואם כן נוצרה כאן שאלה הלכתית מסובכת: להשתמש בחוט בשרי בתשעת הימים… ועל כן החמרתי והלכתי עם מכנסיים קרועות במשך כל תשעת הימים"…
עוד מסופר על כפרי פשוט שהגיע בבהלה נוראה אל הרב.
– "מה קרה?", שאלו הרב.
– "המשרתת הכניסה בטעות לתוך החמין, חתיכת 'דבר אחר' – ה' ירחם…".
– "כמה ילדים יש לך?", התעניין הרב.
– "חמישה עשר ילדים, בלי עין הרע".
– "מה גודל סיר החמין שאתה מכין עבור בני הבית?".
– "כבוד הרב, לכבוד שבת קודש, מהדר אני להכין חבית מלאה חמין…".
– "איזו כמות של 'דבר אחר' הכניסה המשרתת?", הוסיף הרב ושאל.
– "שטיקלע" – חתיכה קטנה.
– "אם כן, זה 'בטל בשישים', אין בעיה אפשר לאכול את החמין", פסק הרב, "יאכלו ענווים וישבעו"…
הכפרי שנתקיים בו "לך אכול בשמחה לחמך" שב לביתו. לימים ראה הכפרי שנית את הרב, וברכו בחום: "תבורך מפי עליון, כבוד הרב! אתה לא יודע איזה עונג שבת גרמת לי! מאז שגילית לי את הסוד, הריני מקפיד כל ערב שבת אחר גמר הכנת הסיר, להכניס 'חתיכת בטל בשישים'… והחמין משתבח בטעמו"…
***
חכמתו הגדולה של רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, היתה מן המפורסמות, ורבים מבני עירו נושעו בזכות עצותיו המחכימות.
***
פעם בא לפניו יהודי, בעל מכולת בירושלים, והתלונן כי בעיה רצינית מעיקה עליו:
"אני עומד לפשוט את הרגל! כל לילה גונבים לי מהמכולת ששים ביצים. אין לי מושג מי עושה זאת, ואם המצב יימשך – איאלץ לסגור את החנות מרוב הפסדים!"
אמר לו הרב: "הלילה, לפני שאתה יוצא מן החנות, בשל ששים ביצים והנח אותן בראש ערימת תבניות הביצים.
עשה האיש כעצת הרב, ולמחרת בבוקר כשנכנס לחנות ראה לתדהמתו נחש ענק מת. מה קרה? התברר שהוא זה שהיה אוכל כל לילה את שישים הביצים, והלילה אכל את הביצים המבושלות ונחנק.
ותהום כל העיר: איך הרב ידע?! אין זה אלא מופת, רוח הקודש! כששמע רבי שמואל שמייחסים לעצתו רוח הקודש, חייך ואמר: "איך בכך שום מופת. פשוט חשבתי לעצמי מי יכול להיות הגנב? או שזה בעל חיים הבא לאכול את הביצים, ואז כשהן מבושלות הוא ייחנק, או לחילופין בן אדם. אבל אם כן מדוע הוא לקח שישים ביצים? בהכרח שלוקחן על מנת למכרן ולהרוויח את תמורתן. ואם למחרת ינסה למכור ביצים מבושלות – כל העיר כבר תדע מהמעשה והוא ייתפס"…
***
מסופר על רבי וחסידים שנסעו ברכבת, והגבאי הכין עבורם 'הרינג' (דג מלוח). את ראשי הדג עטף בחתיכת ניר על מנת לזרקם. ראה אותו גוי ושאל אותו לפשר מעשיו: "מה אתה עושה עם ראשי הדג?"
ענה הגבאי: "ודאי ידוע לך, שאנו היהודים חכמים גדולים. דע לך, שחכמתנו באה לנו כתוצאה מאכילת ראשי הדג"…
– "אם כן, אולי אתה מוכן למכור לי אותם?"
– "בבקשה, תן לי מאה דולר לכל ראש".
קנה הגוי את הראשים בכסף רב, ובעודו אוכל ראש של דג, פנה לגבאי ואמר לו: "איזה טיפש אני, במקום לקנות ממך ראש של דג במאה דולר, הלא יכולתי לקנות אצל הדיג דג שלם בדולר אחד?!"
ענה הגבאי: "נו אתה רואה שזה כבר התחיל לעבוד"…
***
דוגמא נפלאה לשכל טוב ופקחות של יהודי, הוא המעשה הבא שמביא הרב מונק שליט"א, בספרו 'דרכי נועם' בשם חז"ל: מעשה בסוחר שנסע למקום רחוק, עם סכום כסף הגון באמתחתו. מחד גיסא חשש לשאת בחיקו סכום גבוה, ומאידך גיסא חשש להפקידו בידי אדם שאינו מכיר.
לבסוף חפר גומה בקרקע והטמין שם המטמון. למעשה, ראה אותו מי שגר בסמוך, ומיהר לשלוח ידו בכסף. לאחר פרק זמן, שב למקום, והנה שוד ושבר – הכסף אין!
הביט סביב וראה שבקיר הסמוך, קיים חור, דרכו ניתן לצפות עליו ועל שטח הקרקע שבה הטמין הכסף.
מיהר אל בעל הבית שדר בסמוך, ואמר לו: "אני חדש כאן, ואיני מכיר כאן איש. ברשותי שני ארנקים של חמש מאות זהובים, והשני של אלף זהובים. את הארנק של החמש מאות טמנתי במקום מסויים, ועתה אני מסתפק מה לעשות בארנק השני, האם בטוח להטמינו אצל הראשון, או שמא להפקידו בידי אחד מתושבי המקום?".
"הטוב ביותר", יעץ בעל הבית, "להטמין את הארנק במקום שבו הטמנת את הארנק הראשון".
הבין בעל הבית, שאם הסוחר יגלה את מעשה הגנבה, הוא ודאי לא יטמין את הארנק השני אצל הראשון. ומיהר והחזיר למקומו את הארנק הראשון שנטל.
הלך הסוחר למקום הסתר, נטל את הארנק שהושב למקומו…
(לקט מתוך הגדה של פסח 'ומתוק האור')