אחד מקוראי 'הפותח' בבורו פארק, שיגר אלינו מה ששמע מהרה"ג ר יוסף פפערקורן שליט"א, שסיפר כדלהלן:
בעת סיום מסכת עירובין בבית המדרש דחסידי סקווירא בבורו פארק, ניגש אלי אחד המשתתפים וסיפר לי מעשה שאירע עמו. בשמעי את דבריו נפעמתי ממסירות הנפש של יהודי לקביעת עתים לתורה ללא פשרות.
הוא סיפר שלפרנסתו הוא עובד כשרברב. יום אחד בשעה 7:00 בערב קיבל טלפון מיהודי המתגורר בווילאסבורג, כ-20 דקות נסיעה מבורו פארק, שביקש שיבוא לתקן סתימה בביתו. הוא חישב את זמנו: 20 דקות נסיעה, 20 דקות עבודה, 20 דקות חזרה – וכך יצליח להגיע בעז"ה בשעה 9:00 לשיעור הקבוע בו הוא משתתף.
אבל כשהגיע לווילאמסבורג ראה שזו עבודה רצינית שתארך הרבה יותר מ-20 דקות. הוא אמר לבעל הבית כי הוא ינסה לפתור את הבעיה ככל יכולתו, אבל עליו לדעת כי בשעה 8:30 הוא יוצא בחזרה לבורו פארק, בין אם יסיים ובין אם לא. לכן, אם הוא רוצה – הוא יכול לקחת מישהו אחר לבצע את העבודה.
בעל הבית הסתכל עליו בתמיהה. הוא לא הבין מה בוער לו לצאת חזרה בדיוק בשעה 8:30. מה יקרה אם יאחר מעט לשיעור או ייעדר ממנו יום אחד. הוא ביקש ממנו שיתחיל בכל זאת בעבודה, וכנראה חשב לעצמו שהדברים לא נאמרו בהחלטיות כל כך, והוא יסכים להישאר ולסיים את העבודה, גם אם היא תארך מעבר לשעה 8:30.
אבל הוא התבדה. בשעה 8:30 קם מיודענו האינסטלטור ואמר לבעל הבית – "סליחה, אבל לא הצלחתי, אני אזמין חבר שלי שיגמור במקומי את העבודה".
אולם בעל בית לא רצה בכך. הוא אמר לו: "תחזור לכאן אתה בעצמך מחר בבוקר ותגמור את העבודה".
כשחזר בבוקר, סיפר לו בעל בית כי הוא לא הצליח להירדם בלילה! הוא חשב כל הזמן – איך יכול אדם שעובד קשה לפרנסתו, לעזוב הכל בשביל לימוד התורה!
בעל הבית רצה להוסיף לו כמה מאות דולר כהערכה, אבל הוא לא הסכים לקחת.
"כי טוב סחרה מכל סחורה".