הרה"ח ר' אשר קובלסקי שליט"א
"וארא…" (ו', ג')
זכה העם היהודי למה שלא זכתה בו אף אומה ולשון – לחוש את התחושה העילאית של להיות מובל בידיו האוהבות של אבא גדול שבשמים, בורא עולם. העולם כולו מנוהל בידיו יתברך, אין אף פעולה או מעשה שיכולים להתרחש לולא היה זה רצון ה'. אך העם היהודי יש לו יתרון נוסף: הוא יודע, חש, מרגיש ומאמין שהוא נתון בידיים הטובות ביותר.
התחושה הזו הופכת את החיים לאיכותיים יותר, רגועים יותר, בטוחים הרבה יותר. כשאדם מבין ומפנים שכל מה שקורה סביבו נעשה בהחלטת אביו אוהבו, קל לו יותר לקבל כל עובדה, התפתחות או התמודדות. כשאדם מטמיע בנפשו את ההבנה שהאחד הגדול, החזק והאוהב, מתכנן את חייו וסולל את דרכו, אזי גם כשהוא עובר קושי או התמודדות הוא לא נשבר ולא מתוסכל, ממשיך להאמין שמה שנראה בעיניו כדבר רע – בעצם הוא טוב אלא שהוא טוב נסתר.
כשאבא אוהב נוטל את ילדו ומניחו על שולחן הניתוחים, הילד יודע שאולי יכאב לו עכשיו, אולי יעבור חוויה לא נעימה, אבל הוא בטוח שזה לא רק טוב, זה הכי טוב עבורו. הוא סמוך ובטוח שאביו הטוב והאוהב לא רוצה להרע לו, אינו חפץ להזיק או להכאיב לו. וגם אם עתה יעבור חוויה לא נעימה, העובדה שאביו הטוב מוביל אותו אליה משקיטה את פחדיו ומרגיעה אותו.
זו התחושה שלנו, של כולנו, ברגע בו אנו עומדים בפני קושי. נכון, הרגע הקרוב לא קל, הקושי שלפנינו נראה מפחיד או מאיים. אבל אנו בטוחים שמדובר בניתוח לא נעים, שאבא טוב ואוהב ארגן וסידר לטובתנו, מבצע אותו למעננו, רוצה בו עבורנו. העובדה שאנו יודעים שאבינו שבשמים עושה לנו רק טוב מרגיעה אותנו, מעניקה לנו שלווה ואושר.
פרשת השבוע נפתחת בתשובת בורא עולם למשה רבינו על השאלה אותה הקשה בשלהי הפרשה הקודמת – "למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני?". משה רבינו נוכח כי שליחותו הראשונה לפרעה לא רק שלא הועילה אלא הכבידה את העול על בני ישראל; עיניו רואות וכלות והוא שואל את ה' למה הרע לעם היהודי, למה הורה לו ללכת לפרעה ובכך נגרמו גזירות נוספות על העם היהודי האומלל.
מדברי חז"ל נלמד, כי שאלתו זו של משה רבינו לא התקבלה בעין יפה, בורא עולם לא מקבל את הטענות הללו. ונשאלת השאלה: למה? הלוא זה בדיוק מה שנדרש ממנהיג דגול ורחום – לבחון את מעשיו, לראות אם הועילו או הזיקו, ולכלכל את צעדיו בהתאם. מדוע טענתו זו אינה מתקבלת? מדוע הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה למשה רבינו על שהעז לשאול את שאלותיו?! מהי הטענה על שהקשה "למה הרעותה לעם הזה", הלוא זה אכן בדיוק מה שקרה בעקבות מעשיו?!
את התשובה לכך חושפים המפרשים בגילוי מסעיר. כל הבעיה היא במילה אחת בלבד. משה רבינו, כמנהיג ישראל, רשאי וצריך להתפלל לבורא, לפנות אליו ולבקש עזרתו לנוכח הכבדת עול הגלות על בני ישראל הנאנקים. אך הוא נקט במילה אחת, שהיא ורק היא הבעיה: הוא אמר למה "הרעותה'", הוא כינה את התוצאה בשם 'רע'.
וכאן הנקודה: ה' הטוב אינו מרע לאדם, אף פעם, בשום מצב. לא תמיד קל להבין, לפעמים מתעוררות שאלות, במצבים מסוימים גואות תמיהות, אבל על עובדת יסוד אחד אין חולק – שכל אלו אינם רע אלא טוב שאיננו מבינים את הטוב שבו. בכל מה שנראה רע טמון טוב נסתר, בעומק מה שנראה רע חבויה טובה גדולה אלא שאיננו יודעים להבחין בה.
כי יהודי מאמין יודע שאין דברים רעים בעולם, יש רק דברים טובים שאינם מובנים. הם נראים רעים, קשים, מעוררי מצוקה, יוצרי לחץ – אבל לאמתו של דבר כל אלו הם דברים טובים בתכלית הטוב, אלא שאין לנו את המשקפיים המעמיקים שרואים את הטוב הנחבא בעומק הרע, שמגלים את הטוב שנסתר בשאול הכאב. אבל זה שאנו לא רואים לא פוגם בעובדה הברורה שמאתו יתברך לא יכול לצאת דבר רע, רק דברים טובים בתכלית הטוב.
הבה נחדד את החשיבה הזו בעומק לבנו. כי כולנו חווים לפעמים רגעים קשים, שעות משבר, 'תאונות' חיים כאובות או מתסכלות. ככל שנחדד בלבנו את האמונה הברורה, ככל שנפנים בנפשנו את הידיעה הפשוטה שאין רע בעולם, נקודה! ובורא עולם עושה לנו רק טוב אלא שלפעמים הוא נסתר – כך נזכה לחיות חיים מוארים, רגועים, שלווים וטובים!
השריפה שהשתלמה
שנים רבות עסק ר' יעקב במלאכת הנגרות, עד שקנה לעצמו שם טוב כנגר מהולל. הנגרייה שבראשותו עבדה ללא הרף, הזמנות באו ויצאו, לקוחות מרוצים הביאו לקוחות מרוצים נוספים, העסק פרח ושגשג. עם הזמן, בלאי טבעי ולחץ הזמנות חברו להחלטה משמעותית מאוד: ר' יעקב טס לארצות הברית וביצע עסקת רכש גדולה של ציוד טכני מתקדם ומכשור משוכלל. הרכישה עלתה הון תועפות, הוא הוצרך להשקיע את כל חסכונותיו ואף ליטול הלוואות, אך הוא סבר כי הדבר כדאי.
ביום מן הימים התבשר ר' יעקב כי המכשירים המשוכללים עומדים להגיע, ובהתרגשות רבה קיבל את מכשירי הענק והציוד המתקדם. הוא כבר המתין לזרם הלקוחות שיגיע בעקבות ההתקדמות המשמעותית בפיתוח העסק, כי בלעדיהם מהיכן יממן את עלויות רכישת הציוד היקר…
ואז, הכל הסתבך. זה החל במעשה הבגידה הנפשע שביצע אחד מבכירי עובדיו, שתוך כדי שלמד את רזי המכונות החדישות החל להתעניין ברכישת מכשירים משוכללים עוד יותר. כמחבל במסתרים פעל אותו עובד, שכר שטח נרחב לא הרחק מהנגרייה המפורסמת של ר' יעקב, רכש ציוד משוכלל ומתקדם, וביום בהיר הנחית מהלומה על לבו של ר' יעקב, כשפרש מהנגרייה בקול רעש גדול ופתח נגרייה בעלת שם דומה ממש בסמוך אליו…
לבו של ר' יעקב חשב להישבר. הן זה עתה השקיע את כל הונו ברכישת ציוד חדש ומתקדם בתקווה כי ההשקעה תשתלם לו, ההזמנות הרבות תכסינה את ההוצאות וההלוואות היקרות. ועתה, אחד מבכירי עובדיו פרש, פתח נגרייה משוכללת משלו, וכיון שהוא מכיר היטב את הלקוחות הם החלו לעבור אליו בזה אחר זה. החלה תקופה קשה בעסק, הרווחים צנחו בחדות, האיום העסקי הפך לקיומי. ריבונו של עולם, מאין יבוא עזרו?!
ואז, ביום מן הימים, היה זה בבחינת 'שבר על שבר'. קצר חשמלי בנגרייה של ר' יעקב הוביל לשריפה שכילתה את הנגרייה כולה, על מכונותיה, ציודה, משטחי העץ ושקי הנסורת, בלוקי הפורמייקה, ואפילו יומן החובות. האש מצאה לעצמה חומר בעירה מצוין ברחבי הנגרייה, ובתוך שעה קלה לא נותר כל זכר, כל הונו ירד לטמיון…
ר' יעקב הביט באש האוכלת את מפעל חייו וחש כי חרב עליו עולמו. אם לא די בעובד הבוגד שהמיט עליו אסון כלכלי, הגיעה השריפה ומחקה את מה שנותר. עתה חש אבוד ממש, אפילו את מעט ההזמנות שהיו לו לא יוכל לספק. מי יודע כמה זמן, מאמץ וכסף ייקח לו לשקם את ההרס, להזמין ציוד חדש, להתחיל לבנות מוצרים, לסדר אולם תצוגה…
זו הייתה התקופה הקשה ביותר בחייו של ר' יעקב. העסקים לא קרטעו – הם פשוט נשרפו. הוא לבד מול הררי חובות, כשהעובד שלו לשעבר מעביר את אחרון לקוחותיו אליו. הוא השתדל להתחזק, אך היה לו קשה, קשה מאוד…
והנה, ביום מן הימים, נשמעת נקישה מהוססת בדלת ביתו. ר' יעקב פותח ועיניו נקרעות בתדהמה… מולו עומד העובד לשעבר, זה שבגד בו והתחרה עמו בחוסר רגישות. העובד ביקש להיכנס ולשוחח, ור' יעקב, מרוב הלם, לא הצליח לסרב…
בשקט ובבושה פתח העובד בהתנצלות על העבר, והמשיך בהצעה שאי אפשר לסרב לה: "ר' יעקב, תשמע – פתחתי את הנגרייה, יש לי את מיטב הציוד והכלים, המכשור והאמצעים, אך היא לא מנוהלת טוב ומפסידה כסף… אין לי ברירה, אני בא להציע לך לרכוש ממני את הנגרייה שלי, על כרעיה ועל קרבה, במחיר הקרן ממש. הן שלך נשרפה… הנה, קח עסק מוכן ומאובזר במחיר מציאה…" – – –
ר' יעקב החל לנהל עמו משא ומתן, שנחתם בכי טוב. העובד שלא הצליח להתמודד עם עול ניהול הנגרייה, שמח לקבל בחזרה חלק מהכסף שהשקיע, ואף בפריסת תשלומים שהייתה נוחה לר' יעקב. עוד באותו היום הפך ר' יעקב לבעליה של נגרייה משוכללת ומתקדמת ממה שהייתה לו, והמשיך בשיא המרץ לייצר רהיטים ולספק את ההזמנות המובטחות…
לימים, שמענו ממקור ראשון את סיפורו של ר' יעקב, שהוסיף: "רק לאחר שרכשתי את הנגרייה של העובד לשעבר, אז הבנתי עד כמה כל אחד מחלקי השבר מרפא את חברו. כשהעובד הבוגד פרש והקים נגרייה לתפארת – היה זה עבורי אסון כלכלי כבד. למפרע התברר שהלה הכין עבורי נגרייה משוכללת במיוחד, בהתנדבות מלאה…
"וכשהשריפה פרצה היה נראה לי שזה הסוף. שלא אצליח להשתקם. אך דווקא השריפה היא שהביאה את עובדי לשעבר לפנות אלי, להציע לי לקנות את העסק של המתחרה הגדול ביותר שלי, ולהבטיח את הצלחת עסקיי בעזרת ה' לאורך ימים. הנה כי כן, את עוגמת הנפש שהגיעה לי קיבלתי, אך אבא הטוב והמיטיב הכניס לי סוכריה משמעותית בכל כאב לב!".
הבה נאזין למסר הזה העולה מדברי ר' יעקב, הבה נבין עד היכן הדברים מגיעים. לפעמים, הכל נראה סגור וחשוך, עצוב למלוא האופק. נראה כי השבר הוא עובדה מוגמרת, מי יודע אם ניתן להתמודד עמו. למפרע, מתברר שבתוך מה שנראה רע מסתתר לו טוב, שבעומק האסון חבויה לה הזדמנות, שמבעד לאפלה נוצצת לה תקווה חדשה…
הבה נאמין בבורא עולם בכל לבנו, נדע כי הוא לא עושה לנו רע. גם מה שנראה רע הוא רק נראה כך, לפעמים עם הזמן נגלה בעצמנו עד כמה היה זה טוב, לפעמים לא נדע לעולם. ועדיין, נדע, נבטח, נאמין ונפנים, שבורא עולם עושה לנו רק טוב, מידיו הטובות והרחומות לא ייצא כל רע, ואם זה נראה כך יש שם איזה טוב מסתתר וחבוי, כי כל מעשיו הם טובים למעננו!
זריקה לרחוב באישון ליל
הסיפור הבא התרחש באישון ליל, בלונדון בירת אנגליה. יהודי נכבד שנקלע למצב כלכלי סבוך וקשה לא נותרה בידו ברירה והוא טס ללונדון, להתדפק על דלתות נדיבי עם. אלא שגם שם ההצלחה לא האירה לו פנים, ולמרות מאמציו ותחנוניו העלה חרס בידיו. פה ושם קיבל תרומות קטנות, שאך בקושי הצטברו לכדי עלות כרטיס הטיסה…
כשחש תשוש מהמאמץ שאינו מניב פירות, נודע לו כי פלוני, עשיר מפורסם בצדקותיו הנדיבות, עומד להתארח בבית מלון יוקרתי בלונדון. הוא הבין כי אם ישתחל לבית המלון ויצוד את תשומת לבו של העשיר מובטחת לו תרומה הגונה. אך איך עושים זאת?
הוא החליט לפנות למנהל המלון, ובשיחה עמו עורר את רחמיו לקבל אישור חריג ונדיר ללון בבית הכנסת שבמלון, בתקווה שבשעת בוקר – בעת התפילה, כאשר יתפלל שם הגביר, יוכל לתפוס עמו שיחה עם סיום התפילה. לא בקלות הסכים מנהל המלון לבקשה המוזרה, אך לבסוף נכמרו רחמיו והוא אישר לו ללון בבית הכנסת לילה אחד בלבד.
בשעת ערב מוקדמת התייצב מיודענו בבית המלון כששקית קטנה ובה מגבת בידיו, מגבת שתשמש אותו גם ככרית וגם לנטילת ידיים שחרית. הוא חומק לבית הכנסת בלאט, מסדר ספסל בפינת בית הכנסת, מכין לעצמו מים לנטילת ידיים על יד המיטה המאולתרת, וכבר נשכב על הספסל ועוצם את עיניו…
"סלח לי, אתה נורמלי?", קול גס מטלטל אותו בחוזקה ומאבטח חסון מנער אותו בעוצמה. "הומלס? כאן לא ישנים, תפוס את מטלטליך ותתאדה מכאן!", נוזף בו המאבטח הנכרי בחומרה. "כאן זה בית מלון, משלמים מראש, מקבלים חדר, ישנים בצורה מסודרת. לינה בבית הכנסת? לא בבית מלוננו!", פוסק המאבטח בנחרצות וקופץ את אגרופיו…
"רחמים, רחמים!", מתחנן היהודי האומלל, "הלוא ראית כי אינני מפריע לאיש, השעה כבר מאוחרת ועוד רגע כבר הייתי נרדם. ובכלל, מנהל המלון אישר לי לישון כאן הלילה, כי זו תקוותי היחידה…" – – –
"חה חה חה…", מצטחק לעברו המאבטח, אפילו לא שומע, "אישורים, סיפורים, הזיות יפות יש לך… כאן בבית המלון לא ישנים בבית הכנסת, זה ברור, זה אסור, זה בניגוד לכל נוהל. אתה נעלם מכאן תוך שניות ספורות או שאני קורא לצוות אבטחה מתוגבר לתפוס אותך בכוח ולהטילך מחוץ לבית המלון?", שואל־קובע המאבטח בבוטות מרושעת…
בצר לו מקפל היהודי את מגבתו ומדדה אל שערי בית הכנסת, כשהמאבטח פוסע אחריו ומוודא כי אינו שב על עקבותיו. דמעות נקוו בזוויות עיניו כשעבר על יד שער המלון, אותו מקום בו חלף אך לפני שעה קלה, סמוך ובטוח כי הוא בדרך לפגישה הנכספת עם העשיר. 'אוי, כל מאמציי ולחציי עלו בתוהו ברגע אחד…', הוא מהרהר…
בעיצומו של לילה קר וחשוך התייצב היהודי המסכן מחוץ לשערי המלון. עתה אין לו לאן ללכת, הן אפילו לא טרח להסדיר לעצמו אכסניה ראויה ללילה הזה, הוא זרוק בבושת פנים בטבורה של עיר, וגם הסיכוי היחיד שלו להגיע אל העשיר הנודע ולדבר אל לבו נגוז והתנפץ אל מול סלעי המציאות המרה. מה יעשה עכשיו?
ובעודו מסתובב שבור ונכלם, לפתע הונחה יד רכה על כתפו. "יהודי! מה אתה מחפש כאן באישון ליל? זה מסוכן!", אומר לו מאן דהוא במבטא אידישאי מובהק, והוא מרים את פניו ונתקל בעיניו הטובות של אותו עשיר נודע, לשמו וכדי לפוגשו נכנס לכל הסערה הזו…
בקול שבור ומרוסק הסביר היהודי לעשיר את העובדות לאשורן, כמה התאמץ כדי להשיג פגישה עמו, כמה שמח שהצליח להשתחל ללינה בבית המלון, וכמה נשבר לבו בקרבו בראותו כי הסיכוי אבד ואיננו, כשנזרק מבויש ונכלם אל הרחוב. "אוי ואבוי!", נקרע לבו של העשיר בכאב, "הנה, הבה ואכניסך אל בית המלון, אתה תהיה האורח שלי!".
לוחץ העשיר את ידיו ומזמינו להתלוות אליו. הוא נכנס לבית המלון בכבוד ובהדר, העשיר מזמין לו סוויטה יוקרתית ללינת לילה, וגם ארוחת בוקר עשירה – אותה הוא קובע לסעוד עמו בצוותא. בשעת בוקר הם נפגשים לארוחת בוקר דשנה בחדרו של העשיר, וכטוב לבו שמע את סיפורו האישי של היהודי הנזקק ורשם לפקודתו צ'ק נדיב במיוחד.
לאחר שנפרדו, ביוצאו משערי המלון בפעם השנייה באותה יממה, לפתע הוא מבין: רגע השבר של אמש היה בעצם רגע הניצוץ. הרגע הקשה בו נזרק מחוץ למלון בבושת פנים, כשעמד בוכה ברחוב של עיר זרה בשעת לילה מאוחרת כשכל כולו מבוכה וייאוש – הוא הרגע שפתח לו את השערים. לולא היה פוגש את העשיר בדיוק באותו רגע של שברון לב דרמטי, לבטח התוצאה לא הייתה טובה כפי שהיא!
מתברר, שדווקא הרגע החשוך ביותר, הרגע בו נשבר, הרגע שהיה נראה לו רע, הרגע שהיה נראה כקשה כל כך – הוא רגע האור, הוא הרגע השמח ביותר בסיפור הזה. זהו הרגע בו התייצב בפני העשיר ושפל מצבו היה כה בולט – עד שרחמיו של הגביר התעוררו כל כך והוא פינק אותו בלינת לילה, ארוחת בוקר וצ'ק נכבד.
ולא נועד סיפור נפלא זה, אותו שמענו מכלי ראשון, אלא כדי ללמדנו: הרגע שנראה חשוך, אפל וקודר, לעתים הופך לרגע המינוף, לרגע ההזדמנות. לא, זה לא קורה מעצמו, זה קורה כי בורא עולם לא מביא רע אמתי על בניו, לכל מה שנראה רע יש תפקיד חיובי, תפקיד משמח, תפקיד אופטימי.
יהודי יקר, לפעמים יודעים ולפעמים לא, אך תמיד תמיד, גם המצבים הקשים ביותר, נועדו להוביל לרגעים טובים ומרשימים. בורא עולם לא מעניק לנו רע, הוא עושה לנו רק טוב. וככל שנראה יותר רע כך נהיה סמוכים ובטוחים שהטוב האמתי בוא יבוא ברינה, "ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב", תמיד!
אכזבה כדאית
נהג המונית ישב מול ההגה והוצרך לגייס את כל כוחות הנפש כדי להתאפק. הוא ראשון בתור כבר די הרבה זמן, ממתין לנסיעה רווחית וכדאית, והנה זה עתה הוזמנה נסיעה לנתניה, אך הסדרן בחוצפתו העביר אותה לנהג אחר – אחד מידידיו, והותיר אותו ממתין במונית בחוסר מעש. הוא חשב להתפרץ עליו בצעקות, אך בחר לראות את הדברים אחרת: 'זה רק נראה שעשו לי רע', חיזק את עצמו, 'בוודאי טמון כאן טוב. אמתין ואראה'…
ואכן, לא עברה שעה קלה, ומישהו אחר הזמין נסיעה. הפעם, למסע ארוך לצפת, מירון ושאר קברי הצדיקים בגליל, הלוך וחזור, נסיעה משמעותית ורווחית פי כמה מנסיעה סתמית לנתניה… עתה ידידו של הסדרן כבר בדרך לנתניה, ואילו הוא זה שקיבל את הנסיעה הכדאית והמשתלמת ויצא צפונה…
"אם לא הייתי מאמין שייצא לי טוב מהסיפור הזה הייתי מתקומם, זוכה בנסיעה לנתניה ומפסיד את הנסיעה לצפת… האמנתי שלא יתכן שנעשה לי רע ואין בו טוב עבורי, וגם זכיתי לראות זאת בעיניים!", סיפר נהג המונית בהתרגשות…
סיפור זה, אותו סיפר הגאון רבי גרשון אדלשטיין שליט"א והובא בגיליון 'דרכי החיזוק', מאיר ומעיר: בכל מה שנראה רע טמון טוב גדול, טוב גדול באמת. צריך רק להחזיק מעמד כדי לראותו צף מול העיניים, ולהאמין כי הטוב עוד יתגלה!