בעבר שאלו אותי בחורים מישיבת 'כנסת יחזקאל' שאלה מעניינת: אחד מבני הישיבה התארס בשעה טובה ומוצלחת, והבחורים רצו לערוך לו 'סנטוחה', כמנהג בני הישיבות. האם מותר לשיר ב'סנטוחה'?

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

תתפלאו, אך יש יהודים שמחכים בכיליון עיניים כל השנה, בכדי להתאבל על חורבן בית המקדש, לנהוג את כל דיני האבלות הנהוגים בשלושת השבועות שאנו עומדים בהם. נכון, ישנו ריחוק עצום בינינו ובין אלוקינו. אין לנו מקדש, נביא וכהן גדול והחורבן ניצב למול עינינו בכל רגע ובכל נושא, ובכל זאת, הנה ואנחנו מתאבלים כעת על האובדן הזה, זה לא נפלא?!…

–נפלא? מה נפלא בזה?!

שני אוהבים היו קשורים זה לזה בעבותות אהבה מתוקים. הם לא נפרדו זה מזה אף פעם ותמיד ראו אותם יחד, לומדים בחברותא ומשוחחים, מפטפטים והולכים יחדיו, מתקשרים זה לזה בטלפון ואוכלים יחד.

לימים פרצה ביניהם מריבה גדולה, והשניים נפרדו אחד מהשני בחמת זעם. כולם היו כמרקחה ודיברו על הפרידה בין שני החברים האוהבים. כמעט שנה תמימה סברו כולם שזהו, שני החברים לשעבר רחוקים זה מזה ולבבותיהם נפרדו לצמיתות, ואז לפתע הגיע אחד מהשניים ורעמת שיער לראשו. הסובבים לו שמו לב שהוא חדל להאזין למוסיקה, והיו כאלו שסיפרו שבמשך תשעת הימים האחרונים הוא גם לא התרחץ, פשוט לא התרחץ. וכל זאת מדוע? "כי הוא מתאבל על הריחוק שלו מהחבר הטוב שלו", לחששו החברים בתדהמה. "הוא החליט להתאבל, מכאן ואילך, בכל שנה, במשך שלושת השבועות בהם התפתחה המריבה הגדולה ביניהם. הוא מתאבל ומבכה על אובדן הקשר שביניהם"…

ומה מרגישים מיד כולם? שהנה, האהבה הגדולה שבין שני החברים הטובים לא הסתיימה לה. אהוב אחד יוצא בכל יום וזועק מרה "קלני מראשי קלני מזרועי", בוכה מרה בכל יום על אובדן הקשר (כמובא במסכת ברכות על השכינה הקדושה, היוצאת בכל יום ובוכה על הריחוק), ואילו האהוב השני מקדיש  3 שבועות רצופים בכל שנה, כדי לבכות על אובדן הקרבה.

נכון, אנו רחוקים. אנו כבר לא נמצאים באותה רמה של אהבה וקשר מופלא, בינינו ובין ה'ידיד נפש' שלנו, 'ידיד נפש אב הרחמן'. אך כשאנו עצובים על האובדן הזה, אנו יודעים וחשים שהקשר והאהבה האין סופית שבינינו לבין אלוקינו עוד ישובו. הנה, לא שכחנו, לא הסחנו דעת מהרגעים הקדומים והנפלאים שהיו לנו יחד, לפני שהתרחקנו, ושני הצדדים יודעים שמדובר רק בעניין של זמן, עד לחידוש הקשר העמוק והאמיץ הזה בינינו. האין זה נפלא, מנחם ומרגיע?!

הרבי הקדוש רבי אלימלך זי"ע, ה'נועם אלימלך', כותב כי "כל רודפיה השיגו י-ה בין המצרים". הרודף להמליך את ה' יתברך עליו בימים אלו, מצליח להשיגו אל נכון ולהתקרב אליו ביותר בימים אלו, כי בתקופה זו, של הצער על הריחוק שבינינו לאבינו רוענו, אנו בעצם מתקרבים אליו דרך תחושות הצער על הריחוק ממנו.

בימים קדמונים, כך כותב רבינו רבי חיים פלאג'י זצ"ל, גזרו גזירה והסכמה, לפיה מיום י"ז בתמוז ועד תשעה באב לא ילכו לטייל בגינות ובפרדסים, לים ולנהרות. ה'שולחן ערוך' (תקנא, ט) מביא שישנם שלא אכלו בשר ושתו יין החל מי"ז בתמוז ועד לאחר תשעה באב. ואכן, היו קהילות ויהודים שנהגו שלא לאכול בשר ועוף כל 'שלושת השבועות', חוץ משבת. הגרי"א דינר שליט"א מספר על יהודים שאכלו רק בשבתות אלו כזית בשר, בגלל שהיו שבורים וחסרי מצב-רוח ולא התחשק להם בכלל. הם אכלו רק מעט בשר, כדי לכבד את השבת, וזהו. ישנן משפחות שב'שלושת השבועות' לא אוכלים גלידה, כי אלו ימי צער על הריחוק שבינינו לבין אלוקינו יתברך. ואמנם, מצד ההלכה הצרופה מותר לנסוע לים ולבריכה עד ראש חודש אב. ומותר לרחוץ בים אפילו לאלו שלא נסעו לים לפני י"ז בתמוז (הוראת מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל).

הספרדים יכולים להינשא עד ראש חודש אב, כפסק מרן השולחן ערוך, ואילו האשכנזים נוהגים כהרמ"א ולא מתחתנים כבר מי"ז בתמוז. ואמנם, ה'כנסת הגדולה' כותב שהיו קהילות ספרדיות שהצטרפו למנהג שלא להינשא עד ראש חודש אב, וגם רבינו ה'בן איש חי' כותב שלמרות שמנהג בני עדות המזרח להתחתן עד ראש חודש אב, בכל זאת ראוי לנהוג כ'כנסת הגדולה' ולא להינשא בכל 'שלושת השבועות'.

כאשר ספרדי עורך חתונה בשבועות אלו, כמנהג אבותיו, לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מותר לאשכנזי להשתתף בחתונתו, כיוון שבעל השמחה נוהג לפי מנהגו, שיסודו מהררי קודש. אך הוסיף הגרי"ש אלישיב זצ"ל שראוי שהאורח האשכנזי ירקוד פחות בחתונה, ממה שרגיל לרקוד בדרך כלל. ואמנם לדעת הגר"נ קרליץ שליט"א אסור לאשכנזי להשתתף בשמחת נישואין בתקופה זו.

האשכנזים נוהגים לערוך סעודת אירוסין מי"ז בתמוז ועד ראש חודש אב, אך כתב ה'משנה ברורה' שלא ירקדו בריקודים ומחולות בסעודה זו, ולא בכל הסעודות שבימות החול של 'שלושת השבועות'.

מכיוון שנאסר על כולנו 'ריקודים ומחולות' מי"ז בתמוז, לכן נוהגים שלא להאזין לקלטות ודיסקים של מוסיקה בימים אלו. מרנן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, הגר"ש ואזנר זצ"ל ולהבחל"ח הגר"נ קרליץ שליט"א הורו, שאין להאזין אפילו לשירי רגש, וגם לא לשירים על חורבן בית המקדש. (וישנם המקילים בשמיעת מוסיקה שקטה ולא משמחת, ראו בספרי 'ויאמר שמואל' ובספר 'הלכות חג בחג' של הגרמ"מ קארפ על הלכות ספירת העומר). ומובא ב'כף החיים' שגם הספרדים אסורים בריקודים ומחולות בכל 'שלושת השבועות', למרות שמתחתנים הם עד ראש חודש אב, ורק במקום מצווה מותר להם לשמוע מוסיקה.

בעבר שאלו אותי בחורים מישיבת 'כנסת יחזקאל' בעירנו, שאלה מעניינת: אחד מבני הישיבה התארס בשעה טובה ומוצלחת והבחורים רצו לערוך לו 'סנטוחה', כמנהג בני הישיבות. 'סנטוחה' לאלו בינינו שלא למדו בישיבות, כוללת כיבוד קל ופיצוחים, ממתקים והרבה שירה. האם מותר לשיר ב'סנטוחה'? והתשובה היא: כן. מותר לשיר בפה, בלי תזמורת ומוסיקה, ואפילו בציבור וקהל. כך מובא בספרי הפוסקים וכך הורה מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וכן, ה'שדי חמד' כותב שניתן לשורר בפה שירי התלהבות לעבודת הבורא בימים אלו.

ה'אליה רבה' כתב בשם המהרי"ל להחמיר ולא לסייד את הבית או לצבוע את החדרים בכל 'שלושת השבועות' (כאשר מראש חודש אב הדבר אסור, כנפסק בשולחן ערוך). אך אם התחילו לצבוע אצלו את הבית לפני י"ז בתמוז, מותר לסיים את הצביעה, עד ראש חודש אב. ולשאלה מעניינת שיהודי שאל לפני שנתיים: "התפוצץ לי צינור מים בקיר של המטבח, וכל הקיר העלה עובש. האם מותר לי לצבוע את הקיר?" התשובה היא שמותר. כך הורה ה'דבר משה', הגר"מ הלברשטאם זצ"ל, שכל הסיוד והצביעה האסורים הם דווקא צביעה של תענוג ויופי, אך אם הסיוד הביתי נהרס משריפה או נזילה, פיח עשן וכדומה, מותר לסייד ולתקן את הקלקולים, אף בשבוע שחל בו תשעה באב.

רבי יהודה החסיד כתב ב'ספר חסידים': "יש חסידים מהחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום פרי חדש בין י"ז בתמוז לתשעה באב. כי אמרו שאיך נברך שהחיינו לזמן הזה?!" ה'שולחן ערוך' (תקנ"א, י"ז) פוסק ש"טוב להיזהר מלומר 'שהחיינו' בין המצרים על פרי או על מלבוש, אבל על פדיון הבן אומר, ולא יחמיץ המצווה", והוסיף הרמ"א שאם היהודי לא ימצא את הפרי החדש לאחר תשעה באב, יכול הוא לברך עליו "שהחיינו" גם ב"שלושת השבועות". (והכוונה שלא יוכל לשמור את הפרי גם עד השבת הקרובה, כי בשבת אפשר לברך 'שהחיינו'- משנה ברורה).

לעומת זאת, סובר רבינו הגר"א ז"ל, שמדובר בחומרה יתירה וגם הט"ז מפקפק בדין זה. ומה קורה כשנולדה לכם בת, בשעה טובה ומוצלחת, בעיצומם של 'שלושת השבועות', ואתם נוהגים לברך 'שהחיינו' על לידת בת? – תברכו ברכה זו, ללא חשש, כפי שהורה הגר"ש ואזנר שליט"א ועוד פוסקי הלכה.

מותר לרכוש כלים ומוצרים חדשים מי"ז בתמוז ועד ראש חודש אב, אך אל תקנו בגדים וחפצים שאתם מברכים עליהם 'שהחיינו' בדרך כלל. אם מדובר בבגדים שבין כה וכה אינכם מברכים עליהם 'שהחיינו' (כי אינכם שמחים על לבישתם באופן מיוחד), כמו נעליים, גרביים, וכדומה, תוכלו לקנותם עד ראש חודש אב.

ומה קורה עם הזמנת מזגן חדש, רהיט לבית או ספה חדשה?

מאחר שעל רהיטים אנו מברכים ברכת 'הטוב והמטיב', כי כל בני המשפחה נהנים מהם ולא רק בעל הבית, לכן אפשר לרכוש מוצרים אלו, עד ראש חודש אב.

ואם מדובר בחפץ שרק הקונה נהנה ממנו (כמו כובע חדש), שצריך לברך עליו 'שהחיינו', עלינו לרוכשו רק לאחר 'שלושת השבועות'. אך אם לא יקנה עכשיו את המוצר, ייגרם לו הפסד כספי עקב עליית מחירים (או שישנה הנחה מיוחדת בשבועות אלו), או שהמוצר ייגמר בחנויות וכדומה, מותר לקנותם אף ב'תשעת הימים' (משנ"ב בשם 'פרי מגדים').

וכן יש להקל לרכוש מוצרים שלא נועדו להרווחה ותענוג או ייפוי הבית, ולכן מותר לאדם לרכוש אף ב'תשעת הימים' מכונית לצורך העבודה, מקרר במקום המקרר שהתקלקל או מזגן, כשהשרב הארצישראלי מכביד על בני הבית (שו"ת 'אגרות משה' ושו"ת 'ויברך דוד').

מסופר במדרש-איכה על יהודי שרדף אחרי חברו כדי להכותו במקל. רדף אחריו רבי אבהו וניסה למנוע ממנו להכות את חברו. "אני מתכוון רק להכותו במכה קלה, שלא תזיק לו", התנצל המכה ורבי אבהו השיב לו: "מאחוריך עומד שד ובידו אגרוף של ברזל. אם תכהו במקל שלך, יכה אותו השד מכת מוות". מסיבה זו כתוב ה'שולחן ערוך' שעל מלמדי התינוקות להיזהר שלא להכות את התלמידים בימים אלו. וכן, גם ההורים צריכים להיזהר שלא להכות את ילדיהם בימים טרופים אלה. וכמובן, צריך מאוד להקפיד שהילדים בשכונה, או האחים והאחיות בבית, לא ירביצו אחד לשני ב'שלושת השבועות'. ראשית, כי אסור לילדים להכות את אחיהם בכל השנה, ולא רק בימי 'בין המצרים', ושנית, ב'שלושת השבועות' ישנה סכנה מיוחדת וחמורה, בה כל מכה יכולה להזיק פי כמה ממכה סתמית בסתם יום רגיל. (ורגע, אם יענקי הרביץ למוישי, אל לנו ההורים להרביץ ליענקי בתור עונש על שהרביץ למוישי…). ב'שלושת השבועות' מחנכים את הילדים רק בגערות ועונשים אחרים, או בליטוף ונשיקה וחלוקת פרסים מ'הכל בשקל'…

●●●

ג'ורג' היה אזרח אנגלי טיפוסי. היתה לו אשה טובה ושלושה ילדים מתוקים ומנומסים. המשפחה היתה שלווה ומאושרת. הבן למד בקולג' יוקרתי, הבת למדה רפואה והילד הקטן נהנה מלימודים בבית ספר מקומי וטוב של המעמד הבינוני ומעלה, בעיירה האנגלית בה התגוררו. הוא הרוויח משכורת יפה בעבודתו, משכורת סבירה של השכר הממוצע במשק העבודה הבריטי, והצליח 'לגמור את החודש', פחות או יותר. למשפחתו של ג'ורג' היה רכב צנוע ונחמד, שלא הופיע בקביעות במוסך, וגם היה לו די כסף לבזבוזים והנאות רגילות של אנגליים רגילים וממוצעים. כמו כן, באחד משבועות חודשי יולי-אוגוסט נסעו בני המשפחה לנוח בחווילת נופש בצפון בריטניה, והילדים השתעשעו בלונה פארק, בפארקי מים ובעוד אטרקציות חביבות, ככל חבריהם האנגלים המנומסים…

מידי פעם, בלי סיבה הנראית לעין, היו מביטים בני המשפחה באביהם, ג'ורג', ורואים כיצד הוא מתכנס לתוך עצמו ומתעצב אל ליבו. גו'רג' נהיה מדוכא ורגזן, וילדיו לא הבינו מדוע. מה קורה לו לאבא שלהם, שהוא בדרך כלל שמח וטוב לב, שלפתע הוא עצוב, מתכנס בתוך עצמו ומרגיש לא טוב מבחינה נפשית? באחת הפעמים שג'ורג' התנהג כך, בעצבות ועצבנות, דחק אותו בנו הגדול לקיר וביקש תשובות ברורות להתנהגות הזאת. "מה קורה, אבא? חסר לך משהו בחיים? יש לך ילדים טובים, משכורת סבירה, מכונית שנוסעת משנת 2016 ועוד חודש אנחנו נוסעים לחופשה השנתית שלנו. אז מה רע לך?".

ג'ורג' חייך בעגמומיות, הישיר מבטו למול עיני בנו ושאל: "אתה יודע איך חיה המלכה אליזבט? יש לה גם רכב משנת 2016 ומשכורת סבירה, או שהיא טובעת בים של כסף וכבוד? אתה יודע שהמלכה שלנו רשומה כאחת מעשרת העשירים בתבל, ויש לה את כל הזמן שבעולם לעשות מה שהיא רוצה?"

הבן צחק. "נו, אז מה?! מה אתה קשור להוד מלכותה?".

ג'ורג' השפיל את עיניו וענה: "לא תאמין, אבל אני הבן שלה. רבתי עם אמא, הוד מלכותה, לפני 38 שנה, והיא זרקה אותי מהארמון המלכותי. כעת לבני משפחתי יש מיליארדי דולרים בבנק והם חיים בדיוק כמו שבני מלכים צריכים לחיות, ואילו אני נמצא כאן, עם משכורת 'סבירה'"…

והנמשל מובן. ה'משנה ברורה' פוסק שבימי 'בין המצרים' עלינו להתאבל הרבה יותר מכל ימות השנה על החורבן. רבינו האריז"ל כתב שבימים אלו יש להתאבל כחצי שעה בחצות היום על הכאב הגדול, הצער האין סופי על כך שאנו הבנים של המלך, המלך שזרק אותנו מהארמון בגלל שלא שמענו בקולו ולא כיבדנוהו כראוי. נכון, יש לנו 'משכורת סבירה' ואולי גם 'רכב אלפיים ושש עשרה', אך אם היינו נשארים בארמון המלוכה, היה לנו את כל הטוב שבעולם, גם מבחינה רוחנית (שזה העיקר, כמובן) וגם מבחינה חומרית-גשמית, מדינית, כלכלית.

בימים אלו ראוי לומר בכל ארוחה, לפני ברכת המזון, את פרק "על נהרות בבל" ויש נוהגים לומר גם 'תיקון חצות' ("תיקון רחל") לאחר חצות היום, מלבד בערב שבת לאחר חצות וערב ראש חודש וערב תשעה באב עצמו (והספרדים נוהגים לאומרו בערב תשעה באב לאחר חצות).

נתחזק כולנו בסיבות שגרמו לחורבן הבית, כמו שנאת חינם וביטול תורה ועוד, נתאבל באמת, מתוך הלב, על הריחוק הגדול מארמונו של אבא, מלך מלכי המלכים יתברך שמו. נתאבל מתוך הלב ולא רק ננהג בפועל ובלי מחשבה, את אשר עלינו לנהוג. ונזכה לראות כבר היום את פני משיח צדקנו ובניין בית מקדשנו.