בשעת מתן תורה נעשה כל שטח הר סיני ריק מאויר
במסכת שבת (דף פט ע"א) איתא, שההר שעליו ניתנה התורה נקרא 'הר סיני', על שם ניסים שאירע בו לישראל, וסיני הוא אותיות ניסי. ובספר 'בן יהוידע' על מסכת שבת (שם, ד"ה שם הר) הביא דבר פלא בשם האריז"ל שאחד מן הניסים הגדולים בהר סיני, היה, שבשעת מתן תורה נעשה כל השטח סביב הר סיני ריק מאויר, ובדרך הטבע אי אפשר להתקיים ולעמוד אפילו שעה אחת בלא אויר, ובני ישראל היו עומדים סביב הר סיני בדרך נס בלא אויר כלל.
ונראה לי להוסיף, שלפי זה נמצא ג"כ שזה שנשמעו הקולות של הדברות וקול השופר בשעת מתן תורה, והיה הקול הולך וחזק מאד, היה הכל בדרך נס, דהנה בספר 'הברית' (מאמר י"ז פ"ה ופ"ו) כתב: שחוש השמיעה תלוי באויר, ובלי אויר לא ישמע גם קול פעמון המצלצל. ואם כן זה שהיה הקול הולך וחזק מאד בשעת מתן תורה, על כרחך שהיה בדרך נס שהרי בכל שטח של הר סיני לא היה אויר.
הרים שנעקרו והגיעו למתן תורה
אחד מהניסים והפלאות שהיו במתן תורה, היה, שנעקרו הרים ממקומם והגיעו בפועל לרגל מעמד מתן תורה, כדאיתא במכילתא דרבי ישמעאל (כאן, מסכתא דבחדש פ"ה): "כשעמד הקדוש ברוך הוא ואמר אנכי ה' אלקיך, היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות ובא תבור מבית אלים וכרמל מאספמיא, שנאמר (ירמיה מ"ו, י"ח) 'חי אני נאום המלך ה' צבקות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא'". וכן איתא במסכת מגילה (דף כ"ט ע"א) "ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה" וכו', ומבואר שההרים נעקרו ממקומם ממש. ויותר מכן איתא בילקוט שמעוני (שופטים רמז מ"ז) שהר הכרמל היה שט בים עד שהגיע למדבר. ועיין עוד ברבינו בחיי (לקמן פסוק כ"ד) שמה שכתוב בתהילים (קי"ד, ד) "ההרים רקדו כאלים" איננו משל כאשר איננו משל מה שכתוב שם "הים ראה וינוס".
ולא רק בשעת מתן תורה נעקרו הרים ממקומם, אלא גם בשעת קריעת ים סוף כבר נעקר הר ממקומו, כדמצינו עוד במכילתא פרשת בשלח (מסכתא דויהי פ"ג): "רבי יוסי הגלילי אומר, כשנכנסו ישראל לים כבר הר המוריה נעקר ממקומו, ומזבחו של יצחק הבנוי עליו, ומערכתו הערוכה עליו, ויצחק כאילו עקוד ונתון על המזבח, ואברהם כאילו פשט ידו ולקח את המאכלת לשחוט את בנו".
וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק: (כ' ט"ו)
מדוע מתנענעים בשעת לימוד התורה
בבעל הטורים (כאן) הביא רמז למנהג בני ישראל שמתנענעים בשעת לימוד התורה, מדכתיב: "וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק", 'וינעו' הוא מלשון 'תנועה', שבני ישראל נעו ממקומם לאחוריהם בשעת קבלת התורה, שהתורה ניתנה באימה ביראה ברתת ובזיע (ברכות דף כב ע"א), על כן מתנענעים בשעת לימוד התורה.
בזוהר הק' פרשת פנחס (ח"ג דף רי"ט ע"א) מבואר הטעם שדוקא בני ישראל מתנענעים בשעת לימודם מה שאין דרך הגויים בכך, משום שבני ישראל יש בתוכם נשמה שהיא מאירה כמו הנר כדכתיב (משלי כ' כ"ז) "נר ה' נשמת אדם", וכאשר אומר דבר תורה הרי אותו נר דולק בו, ואינו יכול לשקוט אלא מתנענע לכאן ולכאן ולכל הצדדים כאור הנר. אמנם דוקא בני ישראל קרויין אדם, ועליהם נאמר (משלי כ' כ"ז) "נר ה' נשמת אדם", משא"כ אומות העולם אינם קרויין 'אדם' (יבמות דף סא ע"א), ולכן אינם מתנענעים בשעת לימודם.
בכוזרי (מאמר שני, אות עט-פ) הביא טעם שכלי ופלאי למה מתנענעים בשעת הלימוד: כי בימי הראשונים היו ספרים מועטים וקוראים רבים, ולכן היו עושים ספרים גדולים, והניחו הספר על הארץ בשעת הלימוד, כדי שיוכלו להסתכל בו עשרה אנשים או יותר בספר אחד, ולפי שהיו מתאספים הרבה אנשים ללמוד ביחד, והיו מסתכלים בספר למרחוק, וכל אחד ואחד מהם צריך להטות את גופו כלפי הארץ כדי להביט היטב בספר, ואח"כ היה מתרחק ושב אל מקומו כדי לתת מקום לחבריו להביט בספר, וכן חוזר חלילה בכל עת זה הולך וזה בא, ומשום זה הורגלו להתנועע בשעת הלימוד בתנועות הלוך ושוב.
והרמ"א ז"ל בשו"ע (או"ח סימן מ"ח) כתב: "ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת". וגם בדרכי משה שעל הטור כתב כן, והוסיף דברי רקנטי פרשת 'וישמע יתרו' כתב טעם על פי קבלה בתנועות אלו שמנענעים ישראל בשעת התפילה וכן הוא בזוהר עכ"ל.
ועיין עוד בספר בראשית (כ"א, ח' אות ב') שכתבתי עוד טעם פלאי על הנענוע שעת התפילה.
יש בני אדם המדברים בנענוע איברים
מן הראוי להעתיק דבר נפלא שכתב בספה"ק 'ראשית חכמה' (שער היראה, פרק תשיעי) בשם תיקוני הזוהר (תיקון ע', דף קלב ע"א), שיש בני אדם שמדברים בנענוע העיניים, ויש בני אדם שמדברים בנענוע הידיים, ויש בנענוע הראש, ויש בנענוע הגוף, ויש בנענוע הרגליים וסיבת הדבר הוא שבכל מקום שהנשמה שם בגוף האדם, עושה האדם תנועה יתירה במקום ההוא.
ונראה שזה רק בשיחת חולין, אבל בשעת לימוד התורה דרכם של בני ישראל להתנענע בכל הגוף וכנ"ל, על דרך מאמר הפסוק (תהילים ל"ה י') "כל עצמותי תאמרנה", שמדברים בתנועות כל הרמ"ח אברים. וכן מבואר במסכת עירובין (דף נד ע"א) שדרשו על הפסוק (שמואל-ב' כ"ג, ה') 'ערוכה בכל ושמורה', 'אם ערוכה ברמ"ח איברים שלך משתמרת, ואם לאו אינה משתמרת". ופירש המהרש"א בחידושי אגדות (ד"ה ערוכה בכל): "ערוכה בכל, דהיינו בכל רמ"ח איברים, שהדיבור בקול רם מביא הרגשה ותנועה לכל האיברים".
במעמד הר סיני נעו ההרים והעצים
במחזור ויטרי כתב דבר פלא, שבקבלת התורה במעמד הר סיני, לא רק האנשים נעו אלא כל ההרים וכל האילנות נעו עמהם.
(הרב זאב (וואלף) בלאאמו"ר הרה"ח ר' דוד לוי שליט"א זיכערמאן מתוך הספר אוצר פלאות התורה)