רבה של ירושלים לפני כשבעים וחמש שנה, היה הגאון האדר"ת זצ"ל. הוא היה גאון גדול וצדיק, פלאי פלאות, והניח אחריו כמאה ספרים, שרק חלקם הקטן נדפס ורובם עדיין בכתב יד. הוא כתב קונטרס קטן שנקרא 'נפש דוד', שהוא כעין יומן שכתב על עצמו, והוא הניח אותו כצוואה לבנים שלו אחריו.
הדפיסו את הקונטרס הזה לפני כשנתיים, ומי שמעיין בו רואה פלאות על צדקותו וחסידותו של הגאון האדר"ת. שם הוא מספר על עצמו איך היה נראה יום הכפורים שלו, ונראה קצת מדבריו, שזה עצמו מוסר השכל בשבילנו:
"כל הלילה ויום צום הקדוש, יום הכפורים, הייתי בבית הכנסת. לא הלכתי לביתי מהסעודה המפסקת עד אחרי תפילת ערבית של מוצאי יום הכפורים" – הוא לא היה חוזר לבית לישון אחרי תפילת ערבית בליל יום הכפורים, אלא נשאר בבית הכנסת.
ומה היה עושה שם בזמן הזה? – "אחר סיום התפילה של ליל יום הכפורים, אמרתי תהלים עם הציבור ושוב למדתי הלכות עבודת יום הכפורים בספר הרמב"ם, וגם גמרא יומא ורא"ש ופרקי משניות יומא. וישנתי במקומי על הארץ, ועל פי רוב לא ישנתי כי אם שעתים". בכל הלילה לא ישן אלא שעתים, כי היה צריך ללמוד את את כל הסדר הזה שכתב. רמב"ם, רא"ש, ועוד.
"ועוד הנהגתי בעצמי מעודי לומר כל תרי"ג מצוות, לכל הדעות, ביום הכפורים" – הוא היה אומר וחוזר על כל התרי"ג מצוות. מדוע? מה הסיבה? – "לשים לב לכל מצוה, לפשפש במעשי, לשוב מעבירות שבידי וביטול העשין חס ושלום".
הייתי לומד את התרי"ג מצוות – אומר האדר"ת – כדי להתבונן ולשים לב על כל מצוה אם אכן קיימתי אותה, ואם אכן קיימתי אותה – איך קיימתי אותה. "והתפללתי שתהיה חשובה אמירתי כקיומם בפועל, ושאזכה לקיימם במחשבה בדיבור ובמעשה כדת של תורה.
"בימי עלומי" – כשהייתי צעיר, מספר האדר"ת – "הייתי עומד כל היום על רגלי". הוא היה עומד על רגליו מתחילת ליל יום הכפורים ועד למחרתו במוצאי יום הכפורים, וכמו שהיו כאלו שנהגו כן, או בגלל שעלינו להיות דומים ביום זה למלאכי השרת שאין להם ישיבה, או מטעמי סיגוף, כמובא בשלחן ערוך (או"ח סימן תרי"ט ס"ו) – "אך אחרי שנחלשתי לא עליכם מחמת התלאות דעדו עלי בעוונות ל"ע, אי אפשר לי לעמוד כל היום"
האדר"ת סבל כל חייו מיסורים נוראים, הוא היה חולה כל חייו בחלאים שונים ומשונים, וגם שיכל כמה מבניו, ואף על פי כן היה יושב ולומד בשקידה מופלגת, ובכל כמה חודשים היה עושים סיום על הש"ס כולו. אך הצרות האלו החלישו אותו, שלא יכול היה לעמוד בכל יום הכפורים ברצף.
"בסדר העבודה נמוג לבי עוד מימי ילדותי" – כשהיו מגיעים בתפילה לסדר העבודה, מספר האדר"ת, הלב שלי היה נמס, עוד כשהייתי ילד – "לשפוך דמעות כמים מרוב התמרמרות", על מה שהפסדנו. "וגם בתפילת הנעילה מתחילת אמירת הקדיש ועד סוף התפילה, נשפך לבי כמים בבכי ובהתמרמרות מאד מאד, ושבתי בתשובה שלימה כמה פעמים ב"ה.
"בשנים האחרונות, בכיתי ביותר בתפילת ערבית של מוצאי יום הכפורים מאד מאד" – יש אחד שאצלו בתפילת ערבית של מוצאי יום כיפור יש שמחה וששון, הוא כבר חושב על האוכל והארוחה שיש לו בבית ורוצה ללכת לנוח. אבל האדר"ת מספר שבכה בתפילה הזו 'מאד מאד' – "ולבי נמס כדונג בזוכרי על פרידתי ממקום קדוש ומיום קדוש" – הוא בוכה על שנגמר ונסתיים יום הכיפורים – "אחרי אשר יום תמים היינו דבוקים בעבודת ה', תכלית כל השנה כולה" – יום שלם אדם נמצא עם הקב"ה בבית הכנסת, בתפילה ובעבודה, ועכשיו הוא נפרד ממנו – "בתענוג רוחני אין קץ מהתענג על ה', ועתה אני נצרך להיפרד שנה תמימה.
"ואם הוא שנה מעוברת יש עוד חודש אחד, ונצטרך לחכות זמן רב כל כך עד שנזכה שנית לתענוג הנפלא הזה". גם את זה הוסיף האדר"ת בחשבון, שאם היא שנה מעוברת יש לי עוד חודש לחכות..
"לא אביתי להחיש שובי לביתי" – כשהוא היה גומר את תפילת ערבית, הוא לא היה יכול ללכת לבית ולהיפרד מיום הכפורים. זו היתה הבכייה של הגאון האדר"ת במוצאי יום הכפורים, וזו היא הבכייה של אדם גדול, אחד שיודע, מבין ותופס מה הוא יום הכפורים.
אצלנו, במחילה, העניין הזה קצת רפוי, ואנחנו צריכים לחזק אותו. עלינו לשים את לבבנו אל זה שהנה אנחנו זוכים שמגיע היום הזה שהוא קץ סליחה וכפרה על כל חטאתינו, ובו אדם נטהר מכל הלכלוכים והטומאות שדבקו בו, 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו'.
עלינו לחזק את השמחה בקרבנו על זה, ולא לשבת ביום כיפור ולחכות מתי כבר יצא הצום ונלך לבית, אלא לנצל את היום הזה לתשובה על הפרטים אשר נכשלנו ולא נזהרנו בהם כמו שצריך. שהרי כתב רבינו יונה, שלמרות שבכל השנה כולה יש לאדם מצות עשה לשוב בתשובה על מה שחטא, ביום הכפורים יש מצוה מיוחדת על זה, וזה הזמן היותר מסוגל להשיג סליחה ומחילה, ועלינו להכיר במעלת היום הנשגב הזה.
(מתוך מאמר בגיליון 'מגיד דבריו ליעקב')
2/269