בני הגיע לרבי חיים ביום שישי אחר הצהריים, שאל את רבי חיים: "אולי ירצה כבודו ללמוד עמי ולהאיר עיני בגמרא שלומדים בחיידר שלי, מסכת בבא מציעא?", ענה הרב ואמר: "וכי מהיכן אקח פנאי ללמוד עמך, והלא מרבים העם לבוא אלי". אבל אחרי שהפציר בו בני, אמר רבי חיים: "טוב הדבר, שב בני ונלמד יחד"…

"וישכב במקום ההוא" ( כח י"א)

וברש"י: "באותו מקום שכב, אבל י"ד שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה"

סיפר אחד ממקורבי רבינו, יהודי שהגיע ממחוזות מרוחקים ומנותקים, להתגורר בעיר התורה בני-ברק:

בתחילת בואנו לגור בבני-ברק, לפני שבני הכיר את הגאון רבי חיים, יום אחד בני חוזר מהחיידר מתפתל מייסורים. ניגשנו לרופא, ובצילום אולטרא-סאונד התברר שהכליות מלאות אבנים, שגרמו לדלקת. הרופא קבע לבצע למחרת בבוקר השכם פרוצדורה של ריסוק אבנים בכליות. כמובן זו פרוצדורה קשה, מאד לא רגילה לעלם בגיל צעיר כזה.

בצר לי ניגשתי בלילה עם הילד לביתו של רבי חיים, שם צבאו המון אנשים שביקשו עצות וברכות. המתנו עד אחת בלילה לתור שלנו. שפכתי לפניו את מר שיחי, בהצביעי על בני שסובל מדלקת כליות חריפה, וזקוק לטיפול קשה למחרת בבוקר. רבי חיים פנה אל הילד ושאל אותו: "היכן אתה לומד?" בני השיב לו. הוא נתן לו כמה 'סטירות לחי' קלות, מתוך חיבה, ואמר: "תהיה מתמיד בתורה וכל רעה אליך לא תאונה".

יצאנו מבית הרב מעודדים ומלאי ביטחון. התעלמנו לגמרי מהתור לריסוק האבנים שהיה אמור להתקיים באותו בוקר. בבוקר השכם הלך בני לחיידר ולמד בהתמדה וראה זה פלא – הכאבים נעלמו לגמרי והדלקת חלפה כלא הייתה, בלי שום טיפול רפואי. מאז לא הופיעו אצלו אבנים ובעיות בכליות.

נעבור לעיקר סיפורינו: יום אחד חזר בני מהחיידר והתלונן שאינו מבין מה שלומדים. הצעתי לו: "גש לרבי חיים" – שאותו הכיר מביקורנו אצלו – "ושפוך לבך לפניו. הצע לו דאגת לבך שאינך מצליח בלימוד הגמרא, ובקש ממנו עצה והדרכה מה לעשות". אך בני סירב לגשת אליו מיד, ואמר: "תחילה אכתוב מכתב לרבי חיים, ונראה מה ישיב לי על מכתבי".

בני כתב לרבי חיים את קשייו בלימודים, וכמנהגו ענה לו רבי חיים תשובה על אותו גיליון עצמו, וציין בין השורות של מכתב המקור "עיין שם ועיין שם". כצפוי, לא הצלחנו להבין מה מרמז רבי חיים בדבריו הקצרים והסתומים. זירזתי את בני: "עכשיו אין לך עצה אחרת, רק להיכנס לרבי חיים ולדבר עמו פנים אל פנים".

בני קיבל את דברי, ואזר עוז והגיע לרבי חיים ביום ששי אחר הצהרים, שאז אין בני אדם מצויים בביתו של הרב. שאל את רבי חיים: "אולי ירצה כבודו ללמוד עמי, ולהאיר עיני בגמרא שלומדים בחיידר שלי, מסכת בבא מציעא?"

ענה הרב ואמר: "וכי מהיכן אקח פנאי ללמוד עמך, והלא מרבים העם לבוא אלי". אבל אחרי שהפציר בו בני אמר רבי חיים: "טוב הדבר, שב בני ונלמד יחד".

כך ישבו ולמדו יחד מסכת בבא מציעא במשך כשעה שלמה – הגאון האדיר, גאון הגאונים, עם הנער המתחיל שתלמודו קשה עליו כברזל. משסיימו ללמוד ובני קם ללכת, הרהיב עוז ושאל: "רבי, האם אבוא שוב בשבוע הבא ותלמד עמי?". רבי חיים ענה בענוותנותו: "טוב, בוא בשבוע הבא ונלמד יחד".

וכך הווה. רבי חיים המשיך ללמוד עמו גם ביום ששי הבא, ומאז נעשה הדבר קביעות: מדי יום ששי בפניא דמעלי שבתא, היה בני מופיע בבית רבי חיים וגמרתו תחת בית שחיו, והגאון האדיר רבי חיים ישב ולמד מדי שבוע בשבוע, בקביעות, שיעור בגמרא עם הנער הצעיר. כך נמשך הדבר שנתיים.

צפו: בן 11 בלבד נבחן על ש"ס משניות אצל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א:

אגב, שמו האורגינלי של בני, הוא 'זוהר'. כשהגעתי לרבי חיים בפעם הראשונה העיר לי כי "זוהר" אינו שם של בן אדם אלא שם של ספר, והציע לי לקרוא שמו מהיום והלאה 'מאיר'. וכך נשתנה שמו ומעתה הוא נקרא 'מאיר'.

כשהגיע הזמן לשלוח את בני לישיבה גדולה, התעניינתי וחיפשתי ישיבה המתאמת למצבו ולדרגתו של בני, שבעצם היה לו עדיין צורך להתחזק ביסודות נחוצים, שחסרו לו במשך השנים שבהן גדל בשיכון צבא הקבע של חיל האוויר, באווירה חילונית. לפי שיקול דעתי רציתי למצוא עבורו מסגרת מצומצמת, ובה ר"מים המטפלים בכל תלמיד באופן אישי, ונותנים לו תשומת לב מרובה להחדיר בו השקפה איתנה.

מובן שסיפרתי לרבי חיים שהנני מחפש ישיבה מתאימה עבור בני, אך רבי חיים ענה לי בהחלטיות: "הוא הולך ללמוד בפוניבז'!". תמהתי ושאלתי: "הרי הנני מחפש עבורו ישיבה במסגרת מצומצמת שתתאים לו… והאם בכלל יקבלו אותו בישיבה הגדולה הזו, שבה לומדים כאלף בחורים?". רבי חיים ליטף קלות את לחיי וענה: "אל תדאג, אני מכיר את בנך טוב יותר ממך. מקומו בפוניבז'! ואני סידרתי עבורו הכל!". ואכן בני נכנס ללמוד בישיבת פוניבז' המעטירה, המתנוססת לתפארה במרומי גבעת הישיבה.

זמן קצר לאחר מכן פגשתי את אחד הר"מים בישיבת פוניבז', והוא התלונן בפני כי בני אינו משתתף בשיעורים; הוא שקט מאד ואינו לומד בהתמדה. התפלאתי, כי בישיבה הקטנה הוא היה "כוכב" – מהמצטיינים ביותר. מה קרה לו פתאום בכניסתו לישיבה הגדולה?

שאלתי את בני: "מה קרה לך?", והוא ענה לי שאינו מסתדר עם הבחורים ולא נוח לו בישיבה. אמרתי לו: "גש לרבי חיים וספר לו הכל".

רבי חיים אמר לו: "שמע בני, מעתה ואילך אינך נכנס לשיעורים. אתה תשב ותלמד לעצמך דף אחר דף. במשך השבוע הבא תלמד את כל מסכת מגילה, וביום ששי הבא אני עורך לך בחינה על כל מסכת מגילה".

וכך הווה, בני נשאר ללמוד בפוניבז', אך לא המשיך בשיעורי הישיבה אלא ישב ולמד לעצמו, כפקודת מורו ורבו רבי חיים. במשך שבוע למד יומם ולילה ושינן לעצמו מסכת מגילה, ובבואו לרבי חיים ביום ששי הבא, נבחן אצלו על כל מסכת מגילה. רבי חיים היה שבע רצון מהבחינה, ונתן לו מסכת אחרת מהקטנות ללמוד במשך השבוע הבא: "תלמד ותחזור על מסכת זו במשך השבוע, ובערב שבת קודש אערוך לך מבחן על המסכתא כולה".

כך נמשך הדבר שבוע אחרי שבוע. בהמשך פקד עליו רבי חיים ללמוד גמרא עם רש"י ותוספות. רבי חיים היה נותן לו מראש את מכסת לימודיו למשך השבוע הבא. בני נ"י היה יושב ולומד יומם ולילה בהתמדה עצומה, ובערב שבת קודש היה רבי חיים בוחן אותו.

וודאי נשמע כאילו הגזמתי במקצת בספרי על התמדתו של בני. ובכן, אספר דברים כהווייתן: במשך השנים הללו שבהן ישב בני ועסק בתורה, בהדרכתו ובפיקוחו של רבי חיים, היה חוזר הביתה מהישיבה בשעה שלוש אחר חצות הלילה. כשראיתי שהדבר חוזר ונשנה מדי לילה, היה הדבר מוזר בעיני; התקשיתי להאמין שהוא יושב ולומד עד שעה מאוחרת כל כך. אמרתי בלבי: אלכה ואראה, ואווכח במו עיני במעשי בני בשעה מאוחרת כזו, שעה שהבריות נמים בה את שנתם. לא התעצלתי ובשעה שתים אחר חצות הלילה ניגשתי לישיבת פוניבז'. כשנכנסתי להיכל הישיבה אורו עיני, בראותי את בני יושב על מקומו בחשק וברעננות כמו באמצע היום. או-אז הבנתי כי אכן נתקיים בו "הביאני המלך חדריו", כי רבו הגאון רבי חיים – מאן מלכי רבנן – הביאו לפנים מחדר בעולמה של תורה, ונטע בו חשק והתמדה לעמול בתורה כשור לעול וכחמור למשא.

כעבור זמן החליט רבי חיים כי בני כבר השלים עצמו בלימוד הש"ס, ופסק עליו להתחיל בלימוד 'משנה ברורה' על הסדר באותה מתכונת שלמד את הש"ס. בני החל ללמוד 'משנה ברורה' לפי הדפים שקבע לו רבו הגר"ח, וכמעשהו בראשון – בלימוד הש"ס – כן מעשהו בשני – בלימוד ה'משנה ברורה'; מדי שבוע היה מופיע בבית רבי חיים, להבחן על כל מה שלמד במשך השבוע.

כשהגיע לפרקו, החליט רבי חיים שהגיע זמנו לעסוק בפרק האיש מקדש, ואמר לבני: "אמור בשמי לאביך, שימצא לך זיווגך וישיאך אשה בשעה טובה ומוצלחת".

אחרי הנישואין, כשנכנס בני כדרכו לקבל הדרכה ממורו ורבו שליט"א, וחיכה לשמוע מה סדר הלימודים שיסדר לו, נענה רבי חיים ואמר לו: "הנה זה כמה שהנני מצטער על שלא נתחבר שיבאר היטב מה המקורות שעליהם בנה ה'משנה ברורה' את פסקיו והכרעותיו, ויבאר טעמו ונימוקו במקומות שהוא מביא רק חלק מהפוסקים ומשמיט דעות שאר הפוסקים, וכן מדוע הוא מכריע פעמים כך ופעמים אחרת. על כן עצתי שתעסוק מעתה בחיבור זה על ה'משנה ברורה'". בני ניסה להתווכח עמו, באומרו שחיבור כזה הוא גדול ממידתו, והשתמט מלעסוק בעריכת הספר.

כעבור תקופה מסויימת התמרמר בני לפני רבי חיים, שכבר עברה שנה מנישואיו ועדיין לא זכה לבנים. רבי חיים הביט עליו ואמר: "הרי אמרתי לך לערוך ספר על ה'משנה ברורה'". בני טען שוב: "זה גדול עלי…", ורבי חיים אינו מרפה ופוקד עליו: "תעסוק בעריכת הספר ותוושע". וכך הווה. כשעסק בספרו הראשון נולד בנו הראשון, ועם כל ספר שהוציא נולד לו ילד נוסף.

*

הנזהר מלשקר יתקיימו כל ברכותיו, דכמו שהוא נזהר שלא ישקר – גם מן השמים שומרים שכל מה שיאמר יהיה אמת, ויתקיים. 

(ארחות יושר)

(מתוך הספר 'רבי חיים')