ליל חג השבועות תש"ג, גטו יאס. עוצר מוחלט שורר ברחובות מהשעה 9:00 בערב ועד השעה 6:00 בבוקר. שאלה לא פשוטה ניצבת על שולחנו של הרבי הקדוש רבי יעקב יוסף מסקווירא זי"ע: כיצד לנהוג במצב הנוכחי – לצאת אל המקווה לפני עלות השחר כנהוג, או שמא הפעם חובה להימנע מכך. ככלות הכל, לא מדובר כי אם במנהג, והיציאה לרחוב בשעות הליל הינה סכנת נפשות של ממש.
בעוד הרבי מתחבט בלבטיו, נכנס לחדרו 'אהרל'ה בעלער', הבחור הממונה על צרכי המקווה. אביו של אותו בחור הי"ד נרצח בפוגרום יאס, מאז עושה אהרל'ה את כל שביכולתו למלא מקום אביו בנאמנות.
תמים לב הוא אהרל'ה, פשוט הליכות, אינו יודע חוכמות. שאלה פשוטה בפיו: "האם החליט כבר הרבי אם ילך למקווה לפנות בוקר? עליי לדעת", הטעים אהרל'ע, "האם להכין את הנדרש ולפתוח את שערי המקווה בשעה מוקדמת, או לא".
הרבי התפעל עמוקות והתרגש מתמימותו של הנער שאינו חושב לרגע על עצמו ומסור כולו למען עבודת קודשו של הרבי. "ומה אומר אתה?" פנה אליו הרבי בשאלה מפתיעה. "מה דעתך בנידון?"
"א וודאי", השיב אהרן מיניה וביה, "ודאי ילך רבנו כמנהגו למקווה לפנות בוקר, אני אבוא לביתו של הרבי, אתלווה אליו בדרכו, אמתין עד צאתו ואלווהו שוב בחזרה עד הבית, לאחר מכן אשוב לביתי לשלום".
הרבי ישב והאזין לדבריו שנאמרו בתמימות טהורה. כעבור שנים גילה הרבי טפח מהרהוריו באותה שעה. 'אם לבנו של הבלן, יהודי פשוט, ישנה אמונה איתנה שכזו – שמא אזכר בנו של מי אני?'…
על אתר העניק הרבי את הסכמתו ללכת למקווה לפנות בוקר. כשהגיעה השעה היעודה נחרדו בני הבית לראות את רבנו מתכונן לצאת לדרך. הסכנה הייתה כה מוחשית, עד כי רבנו לא הרשה אפילו למשמשו הנאמן רבי משה גבאי ז"ל להתלוות אליו בדרכו. בני הבית התנפלו לרגליו וביקשו ממנו לחכות עד שיאיר היום והעוצר יסתיים, אולם הרבי לא נסוג מדעתו ואמר להם כי כאשר ליהודי ישנה אמונה עמוקה שכזו, אין לו ממה לחשוש.
כמה רגעים לאחר שיצא מפתח הבית ניסר בחלל קול יריה. בני הבית נאחזו פחד מוות, הכל חששו כי הגרוע מכל אכן התממש. רק לאחר שעה של דאגה עמוקה שב הרבי אל הבית ועמו אהרל'ה הבלן ללא כל פגע.
בנו כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א שסיפר את המעשה הזה, הפטיר: "משתמשים היום רבות במושג 'מסירות נפש'… 'מסירות נפש'… כל התמסרות נוהגים לכנות היום 'מסירות נפש'. במעשה זה, הרי לנו מסירות נפש של ממש, פשוטה כמשמעה, עבור קיום קוצו של יו"ד של מנהג ישראל תורה.
(שמעון טיקוצקי, 'המבשר תורני')